מאת מנדי גרוזמן
העיתון המיתולוגי של החוגים החרדיים האנטי ציוניים "העדה",
עומד במרכזה של מתקפה על רקע יריבות פנימית בתוך החוגים השמרניים ביותר
בחברה החרדית. מתברר שבתוככי הקבוצה שהקנאות היא מאפיינה המרכזי, ישנן תתי
קבוצות של קנאים יותר וקנאים פחות. "העדה" תפס צד בסיפור, ותקף חזיתית את
האדמו"ר מתולדות אהרן הרב דוד קאהן, תלמידיו של האדמו"ר הגיבו בחריפות.
הכול החל במכתב שפרסם הרב קאהן, ובו התייחס לקנאות, דגלה של "העדה החרדית". "כל הצרות אשר חלפו ועברו אלינו, הכול בעבור קנאה ושנאה אשר פרצה בגבולנו", כתב, "כל מחלוקת ושנאה אף כי לדעתו כוונתו רצויה, אבל בשמים לפיגול ייחשב ובעיני השם היא שנואה". הדברים התפרשו כביקורת על קבוצה שמרנית בתוך החוגים האנטי ציוניים, שמזוהה גם עם ארגון "אתרא קדישא", שפועל נגד חילולי קברים ומוביל קו מחמיר במיוחד.
הכול החל במכתב שפרסם הרב קאהן, ובו התייחס לקנאות, דגלה של "העדה החרדית". "כל הצרות אשר חלפו ועברו אלינו, הכול בעבור קנאה ושנאה אשר פרצה בגבולנו", כתב, "כל מחלוקת ושנאה אף כי לדעתו כוונתו רצויה, אבל בשמים לפיגול ייחשב ובעיני השם היא שנואה". הדברים התפרשו כביקורת על קבוצה שמרנית בתוך החוגים האנטי ציוניים, שמזוהה גם עם ארגון "אתרא קדישא", שפועל נגד חילולי קברים ומוביל קו מחמיר במיוחד.
תגובת "העדה", שעורכה טוביה ליברמן מזוהה עם הקבוצה הקיצונית,
נקשרה בתרגיל המאפיין את התקשורת החרדית, כשזו רוצה לתקוף גוף כלשהו באופן
עקיף: מכתב במדור "מכתבים למערכת". באחד המכתבים נכתב על "מאמר של רב
אחד", שמשנה "מדרכי אבותיהם הקדושים, משתבשת דעתם עד שמגיעים לזה". מדובר
בלשון שמאופיינת בזלזול קשה.
בחסידות תולדות אהרן אמרו כי כבר זמן רב ש"העדה" אינו פופולרי
בקרב החוגים האנטי ציוניים, וזאת מאז שבחר להיות מזוהה עם קבוצה קטנה
יחסית בתוכם, אולם התקפה כזו מצידו היא תקדימית. כמיטב המסורת הירושלמית,
המריבה גלשה גם ללוחות המודעות, בדמות "פאשקווילים", מודעות רחוב, המשמשות
עד היום ככלי מאבק פופולרי.
"חסידי תולדות אהרן הנאמנים יודעים מה עלינו לעשות, משנתם
סדורה", נכתב במודעה. "אנחנו גם יודעים שאותם אלימים וקנאים בעיני עצמם
רדפו את רבינו כל השנים, וזה כבוד לנו שרבינו נחשד במה שהנחילנו אבותינו
הקדושים".
המאבק הפנימי בקרב החוגים האנטי ציוניים התגבר לאחר מחלוקת
סביב הבנייה במתחם גולנבנציץ" בבית שמש. "אתרא קדישא" בגיבויו של הרב יצחק
וייס אסרו את הבנייה במקום בשל קברים הטמונים שם, ואילו הרב משה שטרנבוך
התיר אותה.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.