להרבה אדמורי"ם זכויות, אבל היו מי שזכויותיהם היו היסטוריות הם שינו את פני עם ישראל, חשפו את הפנים האמיתיות של מי ששיחקו קנאים ומחמירים כשלמעשה מדובר היה במושחתים, בכל דור קמו קרח'ים ווילימסבורג לפני עשרות שנים התמודדה עם מלחמה שקשה לתארה, ביקשו 'לנקות' אדמו"ר לגרשו מן השכונה אך ורק מפני שהוא היה תלמיד חכם ורבים נהרו אחריו
האדמורי"ם ר' יואל מסאטמאר והאדמו"ר מקלויזנבורג היו בני משפחה, מסביבו של האדמו"ר מסאטמאר התקהלו ההמון הגדול שהיו ברובו בורים ועמי הארצים, פרט לקללות הם לא ידעו יותר, המעט תלמידי חכמים התקהלו מסביבו של האדמו"ר מקלויזנבורג שהשקיע יותר בלימוד ופחות ב'השקפה', הוא טען כי עם הלימוד ממילא תבא ההשקפה הנכונה. בסאטמאר עבדו אחרת, שם השקיעו ב'השקפה' הם קוראים לזה 'שיטה' והרבה פחות בעסק התורה הם לא האמינו שזה יועיל להם
התדמית הזו, שקלויזנבורג הם ציבור של תלמידי חכמים וסאטמאר קהילה של עמי הארצים הפריע להם נורא, והם ביקשו להשמידו ירדו לחייו בדרך שקשה לתאר, היתה זו אחת המלחמות הכי קשות בתולדות היהדות החרדית של רדיפת קהילה אך ורק מפני שהרבי שלהם היה תלמיד חכם, המאבק של סאטמאר בקלויזנבורג לפני ארבעים חמישים ושישים שנה קשה לתאר, ולא היתה ברירה לרבי מקלויזנבורג אלא לעלות לארץ ולברוח מן הסבל הנורא שסבל בווילימסבורג שם מצצו את דמו בכל מה שרק היה אפשר
מסכת היסורים שלו אי אפשר לתאר, את הגהינום הכי קשה הוא עבר בעולם הזה, הסאטמארים דאגו לא להשאיר לו טיפת דם, הם מצצו את דמו בצורה הכי כואבת, ואין זה פלא שעד היום הזה קלויזנבורג אינה יכולה לסלוח לסאטמארים על מה שעשו להם, למרות שיש לכאורה שלום בין האדמורי"ם שהם כבר דור שלישי, האהרוני מסאטמאר הוא זה שבא ראשון לצאנז בנתניה מפני שהבין כי הם הסאטמארים היו הרודפים והוא חייב לעשות את הצעד הראשון
למרות שהאדמורי"ם שהם בני דודים חיים עתה בשלום, בין החסידים המרירות קשה, אי אפשר לעבור לסדר היום מבלי שסאטמאר אינה מבקשת מחילה, עולה לקברו של הרבי מקלויזנבורג ומבקשים ממנו מחילה על כל מה שעשו לו
אסור לשכוח כאשר הלך לעלמו הרבי מקלויזנבורג, בן דודו הרבי ר' משה מסאטמאר בשעת ההלויה רקד בבני ברק לא הסכים לעצור, מבחינתו היתה זו שמחה גדולה שהוא הלך מן העולם, והיו מן הסאטמארים שאמרו עליו ברוך המקום שהרגו
ביום היארצייט שלו אני מזכיר זאת, מפני שעל בשרו ודמו הוא חשף את פרצופם האמיתי של אותם הרודפים שירדו לחיי כל מי שרק יכלו, הם עשו כך לחב"ד בעלזא ולעוד רבים אחרים, עד אשר קם חייל בודד בצבאו של הקב"ה ולחם בהם מלחמת חרמה והבינו כי הם חייבים לשנות את דרכם
חמישים שנה לפחות ליוויתי את מלחמות החרדים כשארבעים מתוכם לחמתי, וביום היארצייט של הרבי מקלויזנבורג אני מעלה את אותם ימים קשים, היה זה כדאי, פני סאטמאר השתנו מקצה לקצה
האדמורי"ם ר' יואל מסאטמאר והאדמו"ר מקלויזנבורג היו בני משפחה, מסביבו של האדמו"ר מסאטמאר התקהלו ההמון הגדול שהיו ברובו בורים ועמי הארצים, פרט לקללות הם לא ידעו יותר, המעט תלמידי חכמים התקהלו מסביבו של האדמו"ר מקלויזנבורג שהשקיע יותר בלימוד ופחות ב'השקפה', הוא טען כי עם הלימוד ממילא תבא ההשקפה הנכונה. בסאטמאר עבדו אחרת, שם השקיעו ב'השקפה' הם קוראים לזה 'שיטה' והרבה פחות בעסק התורה הם לא האמינו שזה יועיל להם
התדמית הזו, שקלויזנבורג הם ציבור של תלמידי חכמים וסאטמאר קהילה של עמי הארצים הפריע להם נורא, והם ביקשו להשמידו ירדו לחייו בדרך שקשה לתאר, היתה זו אחת המלחמות הכי קשות בתולדות היהדות החרדית של רדיפת קהילה אך ורק מפני שהרבי שלהם היה תלמיד חכם, המאבק של סאטמאר בקלויזנבורג לפני ארבעים חמישים ושישים שנה קשה לתאר, ולא היתה ברירה לרבי מקלויזנבורג אלא לעלות לארץ ולברוח מן הסבל הנורא שסבל בווילימסבורג שם מצצו את דמו בכל מה שרק היה אפשר
מסכת היסורים שלו אי אפשר לתאר, את הגהינום הכי קשה הוא עבר בעולם הזה, הסאטמארים דאגו לא להשאיר לו טיפת דם, הם מצצו את דמו בצורה הכי כואבת, ואין זה פלא שעד היום הזה קלויזנבורג אינה יכולה לסלוח לסאטמארים על מה שעשו להם, למרות שיש לכאורה שלום בין האדמורי"ם שהם כבר דור שלישי, האהרוני מסאטמאר הוא זה שבא ראשון לצאנז בנתניה מפני שהבין כי הם הסאטמארים היו הרודפים והוא חייב לעשות את הצעד הראשון
למרות שהאדמורי"ם שהם בני דודים חיים עתה בשלום, בין החסידים המרירות קשה, אי אפשר לעבור לסדר היום מבלי שסאטמאר אינה מבקשת מחילה, עולה לקברו של הרבי מקלויזנבורג ומבקשים ממנו מחילה על כל מה שעשו לו
אסור לשכוח כאשר הלך לעלמו הרבי מקלויזנבורג, בן דודו הרבי ר' משה מסאטמאר בשעת ההלויה רקד בבני ברק לא הסכים לעצור, מבחינתו היתה זו שמחה גדולה שהוא הלך מן העולם, והיו מן הסאטמארים שאמרו עליו ברוך המקום שהרגו
ביום היארצייט שלו אני מזכיר זאת, מפני שעל בשרו ודמו הוא חשף את פרצופם האמיתי של אותם הרודפים שירדו לחיי כל מי שרק יכלו, הם עשו כך לחב"ד בעלזא ולעוד רבים אחרים, עד אשר קם חייל בודד בצבאו של הקב"ה ולחם בהם מלחמת חרמה והבינו כי הם חייבים לשנות את דרכם
חמישים שנה לפחות ליוויתי את מלחמות החרדים כשארבעים מתוכם לחמתי, וביום היארצייט של הרבי מקלויזנבורג אני מעלה את אותם ימים קשים, היה זה כדאי, פני סאטמאר השתנו מקצה לקצה
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.