המאפיונריות של וויינשטיין

היועץ המשפטי, יהודה וינשטיין, סיים את תפקידו זה עתה. אם רוצים לעסוק באיש ובתפקודו האישי, יש קושי לאפיין כל ראש מערכת גדולה באופן סובייקטיבי ואישי, ויהיה קל יותר לאפיין את תפקודו הכללי והמערכתי בעצם כראש התביעה במדינת ישראל.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהדבר שאפיין במיוחד את התנהלותו המערכתית, הוא התמורה שחלה בתפקיד היועץ בזמנו, כאשר הוא לקח את תפקידו כאילו הוא ראש וועד עובדים של הפרקליטים, עם דגש מורגש להגנה עיוורת על הפרקליטים באשר הם.

במקום שהדגש יושם על איכות התביעה, אינטגריטי, הגינות, מקצועיות, ביקורת כאשר נדרשת וחריצות, ראה ויינשטיין לנכון לדאוג בתפקידו לרווחה החומרית של הפרקליטים, הא ותו לא. גם במהלך הכה נדרש ונחוץ במינוי השופטת הילה גרסטל כנציבה, שהיה נראה שהוא מוביל, התברר הדבר כמהלך סרק שהוא הזדרז לנטרל, ונראה שהגברת הנכבדה רק זכתה ממנו להתעמרות והתעללות של ממש. נראה כי ויינשטיין השתמש בה בשעתו, מול חבריו, כמקל לעומת הגזר כשבסוף בחר לאחוז בגזר גם בידו השנייה, ולהשליך את המקל רחוק ככל האפשר.

את תפקודו האישי של היועץ באופן סובייקטיבי, ניתן יהיה לבחון דווקא בפרשה אחת, בה היה היועץ פעיל מתחילתה, וההחלטות שניתנו בה הן החלטותיו, והיא פרשת הרב פינטו. בפרשה זו היועץ גילה התנהלות הזויה על גבול הסכיזופרניה לכאורה, וכדי להוכיח לאנשים מסוימים את נאמנותו כלפיהם, התנהל באופן הזוי ורדוף רוחות כנגד כל אמות מידה של יושרה, מקצועיות והגינות. התנהלות זו פגעה לבסוף בכל הנוגעים בדבר, ובראש ובראשונה בחבריו עליהם ביקש כביכול לגונן.

בתיק הרב פינטו השתמש היועץ במלא הסמכות שניתנה לו בחוק, בכדי לחולל מופע בידור סגור לציבור בו מופיע היועץ במלא כוחו, בהופעת יחיד, במופע סגור, למביני עניין בלבד. רק שלא לכל הנוגעים בדבר, התברר בדיעבד, כי נהנו מההתעללות בה נקט כביכול בעבורם ובשמם.

שבע עשרה שנה שהרב פינטו וברכה ז"ל קיימו מערכת יחסים חברית, הדוקה ועמוקה. הרב פינטו לא היה צריך לתת לברכה מאומה כדי לקבל תשובה על דבר כזה או אחר, כפי שהיטיב לתאר זאת אחד מבכירי אכיפת החוק: "ברכה היה מתייצב בכל שעה ולכל עניין בהקשר הרב פינטו", הסביר. הנכון הוא שהכסף שהועבר לברכה הועבר מסיבות אחרות לסיוע ועזרה. וכי אדם שקשור בקשר עמוק כל כך ברמה ההדוקה של הקשרים שהיו ביניהם, צריך לדרבן אותו בכסף? אדם שמתייצב פעם בשבוע באישון לילה בשדה תעופה ללוות את הרב לשדה התעופה, לראות אותו לפני שימריא עד שבוע הבא, צריך לתת לו משהו כדי שיעשה משהו?

נדבך נוסף והזוי לא פחות זאת העובדה שתיק חזון ישעיה עליו נבנה סיפור "השוחד", נסגר ולא נמצאה בו שום אשמה לרב פינטו. בשעתו, אפילו לא מצא הרב פינטו טעם לשכור לעצמו סנגור בעניין חקירת חזון ישעיה. מה גם מסמכים מוכיחים שהעברת הכסף לברכה התרחשה אחרי שנמסרה הודעה שהתיק הועבר לפרקליטות, וכבר איננו בטיפול המשטרה.

ברכה עצמו בעדותו, אותם עדויות שוינשטיין מנע מבתי המשפט, נשאל מדוע להערכתו ניתן לו הכסף מהרב והאם לדעתו ניסו לשחדו, ענה ברכה ואמר כי מעולם הרב לא ביקש ממני מאומה בשום עניין והסיבה שניתנו לי הכספים היא מאהבה והערכה ששוררת בנינו. אבל העובדות מצדו של וינשטיין כמו לא היו קיימות. גם כאשר הגיע דיווח ואישור רשמי ממשרד המשפטים האמריקאי, שהרב פינטו בשיחות שקיים חצי שנה לפני האירוע עם סוכני האפ.בי.אי דווח להם על ידידותו עם ברכה והם התעניינו על עומק הידידות, אז סיפר להם הרב שהיא יוצאת דופן והם כמשפחה ואפילו לעיתים מעביר הרב תמיכה, ועדות זו נמסרה במסגרת חיקור דין, גם ממצא זה לא נתן לוינשטיין להסיח את דעתו. על עדות זו נתן הסבר מפולפל כאילו הרב פינטו שיער שייתן כסף לברכה מתישהו בעתיד, ושדבר זה יגרור חקירת משטרה, ואז יבקש הרב לערוך חיקור דין, ואז יפנו לאמריקאים, ואז יזכרו האמריקאים את הבדל מידע הזה וגם ייאותו להעביר אותו לישראל. הסבר שכזה הוא, לכל בר דעת, על גבול ההזיה.

הרושם העיקרי מהתנהלות זו מלמד על התנהלות ערכית מאפיונרית שמשדרת נאמנות אין קץ לחבריה כדי שתיווצר הומוגניות ואמונה עיוורת בין חבריה. השרירותיות הזו הביאה מצב מדכא בו הרב פינטו, אשר הינו רב להמונים מעם ישראל, נתון היום אחרי דיונים בבית משפט מחוזי ועליון, בלי שטובי עורכי הדין לא הצליחו להשמיע בפני השופטים חלקיק ראיה, או הסבר, שמה שמופיע בכתב האישום אינו מבוסס על חומר כל שהוא מחד, בעוד שמאידך, נתון הרב במצב בריאותי קיצוני, שמעולם לא היה אדם בישראל, במצב בריאותי דומה, שלא זכה שמצבו יובא בחשבון.

לנוכח עוולות מעין אלו אסור שלא להתרעם.וחשוב להשמיע את האקורד הצורם הזה בפרט בעת סיום כהונת יהודה וינשטיין.