ווארטים

״לדעת להכיל אהבה זו גדולה,
לדעת להעניק אהבה זו עוצמה,
לאהוב את עצמך באמת, זו ההרמוניה המושלמת״.

״את מה שיש לי כבר לא ייקחו ממני לעולם, ואת מה שאין לי כנראה שכבר לא אצטרך אף פעם״!

קבצן נוסח חדש: שפמו עשוי כהלכה, עניבה יפה לו על חזהו, צילינדר מגוהץ בידו, ולפני עשיר מוקיר אמנות הוא יושב וקובל על גורלו:
כל ימיו שטן כרוך אחריו לשיטנו.
מה מעשיך? – שאל העשיר.
נגן אמן אני, ולכל-מקום שאני בא, מקדימני השטן תחילה.
כלייך מהו? – ביקש העשיר לדעת.
אבוב.
אבוב? יפה בחרת.  גם בני בחר לו כלי זה. היום קניתי לו אבוב יקר.  שמא תנגן לפני מה שהוא?
נאנח הקבצן והניד ידו כמתייאש:
הנה עיניך הרואות.  גם הפעם הקדימני השטן.  מה היה בנך חסר, אילו קנית לו את האבוב – מחר

בחור עמד ברחוב ושאל צדקה.  עבר עליו אדם אחד ואמר לו:
עד שאתה מתבזה על הבריות ומבקש נדבה, מוטב שהיית עובד ואוכל יגיע כפיך... לי יש צורך בפועלים.  לפועל גוי אני משלם כתר ליום.  אתה, שיהודי אתה, אשלם לך כתר וחצי ליום.
החזיר לו הבחור:
אם נא מצאתי חן בעיניך, מוטב שתיתן לי חצי-כתר ליום, ולעבודתך תיקח לך גוי.

באו לעשיר קמצן לבקש נדבה בשביל לגדור גדר לבית-הקברות.  סירב הקמצן ואמר:
איני נותן לדברים שאין בהם צורך.  המתים אינם יכולים לצאת מתוך הקברים, והחיים אינם רוצים להיכנס לתוך הקברים.  אם-כן, גדר למה?

עשיר קמצן מת, ועמד בנו ליד מיטתו ולא בכה.  וכשבאו הקברנים והוציאו את המת מן הבית והשמשים התחילו מקשקשים בקופסאות, פרץ הבן בבכי. אמרו לו:
מה נמלכת עתה לבכות?
החזיר הבן:
עתה אני יודע שאבא מת: הנה קופסאות של צדקה מקשקשות, והוא אינו בורח...