בסוד שיח - בלק

מאת שאול שיף

תלמידיו של בלעם : מקום מיוחד בין נביאי העולם המודרני ואדמו"ריו תופסת האליטה האינטלקטואלית שהפכה למצפן ומצפון האומות. בין הבולטים שבהם מצאנו את תלמידיו של בלעם. עליהם אומרים חז"ל , שהם בעלי "עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה" [אבות ה' י"ט ].  ' רוח גבוהה' הוא האגו המנופח,  'נפש רחבה' כדברי הרמב"ם השחיתות שבחייהם האישיים והמשפחתיים והקלות בה הם ראו את עצמם זכאים לכך. 'עין רעה' מתבטאת בקנאה מקצועית, אך בהקשרו של בלעם הנביא "שתם העין" היא הראייה הפוליטית המעוותת. אתונו של בלעם ראה , והוא לא ראה ! בספרו "אינטלקטואלים" , ניסה פול ג'ונסון לחשוף את הצללים שבחייהם הזוהרים של כמה מהדמויות הגדולות והנערצות ביותר בעולם התרבות. האינטלקטואלים שלכאורה כה נלחמו לחופש ולערכים, הפכו למשרתיו של בלק, בייחוד של בלק הקומוניסטי. בעיני, הדוגמה הבולטת ביותר , תוארה על ידי ארתור קסטלר בביוגרפיה המופלאה שלו. היא "מאירה" את דמותו של אחד מאלילי התרבות וקדושי התיאטרון , ברטולט ברכט. כאשר בת חסותו, קרולה נהר הקומוניסטית נסעה לרוסיה, וללא עוול בכפה נאסרה במוסקבה, לא הרים ברכט יד כדי להצילה או לעזור לה. "אם נדונה, וודאי היו הוכחות מוצקות נגדה" קבע. בתלמידיו של בלעם התקיימו דברי המקונן "נביאיך חזו לך,,, משאות שוא ומדוחים" [איכה]. עלינו להתפלל (משלי) "שוא ודבר כזב הרחק ממני". השוא והכזב - בפרפרזה  לפרושו של המלבי"ם - של דרכי תלמידיו של בלעם "האורגים קורי עכביש והחוזים משאות שוא ומדוחים". {פרופסור שלום רוזנברג‎ }

***

 שמעתי מנכדו של הגאון הרב ישראל יצחק פיקרסקי ז''ל, שאמר, כי שאלה שאל הרב ז''ל, וחזר עמה אצל גדולי ישראל, ולא היה בידם, אך כאשר שטח שאלתו אצל כ''ק מרן ה''לב שמחה'' זצ''ל, נענה מיד, מיניה וביה. וכך היתה שאלתו : איתא בגמרא [מגילה ה' ע''ב] ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת. אמר, הואיל ונדחה ידחה.

ושאל הרב ז''ל, אם תשעה באב חל להיות בשבת, ממילא גם שבעה עשר בתמוז חל להיות בשבת, ומדוע לא ביקש רבי לעקור י''ז בתמוז שחל להיות בשבת? ותירץ לו ה''לב שמחה'', כי צום תשעה באב, הוא על חורבן בית המקדש, וצום שבעה עשר בתמוז, הוא על ביטול התמיד, ומכיון ובנין הבית לא היה דוחה שבת, לכן ביקש רבי כי גם חורבן הבית לא יהיה דוחה שבת. ברם, קרבן התמיד היה דוחה שבת, לכן מן הדין שצום שבעה עשר בתמוז, שהוא על ביטול התמיד יהיה דוחה שבת, ולכן לא ביקש לבטלו. [ מתוך

פרפראות פאר / ישראל יוד ]

חטאתי כי לא ידעתי: ר' חיים מצאנז שאל רב אחד ממעריציו, מדוע אין הוא מתעניין בגורלו המר של פלוני מתושבי עירו. ענה לו הרב: לא ידעת כלל על מצבו הרע. נזף בו ר' חיים ואמר: אצל בלעם נאמר "חטאתי כי לא ידעתי", ולכאורה קשה, אם לא ידע במה חטא? משמע שאי ידיעה היא עצמה חטא. רב או אחד מבני עליה צריך לדעת על כל עוול וקיפוח, על כל מר ומצוק. הוא צריך להרגיש דברים מעין אלה, ואם אין הוא יודע וגם אינו מרגיש הרי זה פגם וחטא.

שבת שלום ומבורך, ויום שבעה עשר בתמוז יהיה לנו ליום שמחה וששון, ויקרב התמיד כימי עולם וכשנים קדמוניות.