כיון שהעלי' דט"ו באב בא לאחרי הירידה הגדולהדתשעה באב, ולכן "לא היו ימים
טובים כט"ו באבוכו'", שגם העלי' היא גדולה ביותר. וזהו גם הביאור שדוקא
חודש זה, שבו הי' החורבן, נק' "אב", שענינו "כרחם אב על בנים"! עפ"י מ"ש
בילקוט שמעוני "עלה ארי' במזל ארי' – חודש אב – והחריב אריאל ..על
מנת שיבוא ארי' במזל ארי' ויבנה אריאל" – שכל הירידה אינה
אלא בשביל העלי' שעי"ז. וההוראה: מציאותה של האדם נבראה ע"י הקב"ה באופן
שיש בו שינויים מזמן לזמן, כדי שהאדם ינצל כל שינוי להפיק ממנו התועלת
המיוחדת שיש בשינוי זה דוקא. ועד"ז אפי' בנוגע לשינוי בלתי-רצוי בעבודתו
הפרטית, עד לירידה ע"ד החורבן ר"ל, והרי "ידע איניש בנפשי'" שיש לו עליות
וירידות וכו' – אסור לו ליפול בעצבות או יאוש ח"ו, אלא עליו לדעת שתכלית
ירידה זו אינה אלא "על מנת" שיבוא עי"ז לעלי' הכי גדולה דעבודת התשובה.
ובכחו להביא זאת לידי פועל.
משיחת חמשה עשר באב ה'תשמ"ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.