האלימות החרדית היא אפס לעומת האלימות המוסלמית לולא מוראה של מלכות כמעט ולא היו נשארים חרדים חיים
זה כואב אבל אמת מרה, מי שילמד את ההיסטוריה החרדית, נסיון לרצוח הוא מן הדברים הקטנים, ולולא מוראה של מלכות היו במשך השנים אלפי חרדים נרצחים על ידי מי שמכונים חרדים רק ומפני שאינם מאמינים ב''שיטה' או 'השקפה' של הרב שלו. עד היום הזה אתה רואה את הרציחה בעיניים של מי שמעבר ל'השקפה' של הרבי שלך, עד כדי שהוא מוכן לרצוח אותך אם רק היה יכול, תלמדו איך ניסו חסידי סאטמאר לרצוח חסידי חב"ד בווילימסבורג ובקראון הייטס ואיך שבניסי ניסים ניצלו, תלמדו מה הם עשו לחסידי בעלזא ולפני כן לחסידי קלויזנבורג, ותלמדו מה עשו לכותב שורות אלו איך ניסו לרצוח אותו ובחסדו הגדול של ה' יתברך קרה אחד הנסים הגדולים שיצא אדם אחר מהמשרד ואותו תפסו הכניסו לרכב והחדירו בו 11 פעמים את הסכין לצד לבו ולולא זעק כי הם טועים בכתובת ובדקו ומצאו כי טעו הוא לא היה יוצא חי עד כדי שהם אמרו לו תאמר וידוי מפני שאתה בידי סאטמאר. יותר מארבעים שנה אני מתמודד עם האלימות הזו בהרבה ריכוזים חרדים, ואין אפילו צל צילו של ספק, כי לולא מוראה של מלכות מספר הנרצחים באחוזים היה עובר את האכזריות המוסלמית
חרדי לא מסוגל להשלים עם קיומו של החרדי שאינו חלק ממפלגתו דינה להכחדה אם זה רק היה אפשרי
מי שילמד את החיים החרדים ימצא משהו מפחיד, כל מי שמשתלט על הקופה או על ההנהגה בונה את עצמו ועושה הכל להקטין את האחר ואם היה יכול היה מחסל אותו. ישנם מי שאומרים רק אנחנו קיימים וכל האחרים לא מעניינים אותנו, וישנם מי שמרחיקים עוד יותר וטוענים כי אין לאחרים זכות קיום בעולם, ושוב, לולא מוראה של מלכות היו עושים הכל להורגם. ומאחר והם מפחדים מן המלכויות באיזו מדינה שהיא, הם מבטאים זאת בדרכים אחרות כולל אלימות פיזית שזה מכות או ירידה לחיים בכל דרך שהחוק מאפשר או מעלים עין. בעיית החרדי שאינו מסוגל לשמוע גישה דרך או שיטה והשקפה שהיא שונה משלו או של סובביו, בעיניו כל מי שמאמין אחרת הוא גרוע מון האפיקורס ודינו להרג חנק סקילה ושריפה. החרדי מחונך לדרך אחת וזו של קהילתו, כל דרך אחרת היא עקומה או אסורה, לכל קבוצה אחרת כינוי, ככה אצל הליטאים וככה אצל החסידים, ומעטים מי שמסוגלים להשלים עם מציאותו של האחר ולכבד אותו. המציאות הפוליטית יצרה לאחרונה גישה קצת שונה מפני שזקוקים לקולותיהם בבחירות או בהתמודדויות פנימיות, ולולא החשבון הזה, המלחמות היו בשיא, כל צד היה עושה כל מה שרק היה יכול לחסל את האחר, ובמיוחד הגדולים אלו שמבקשים לשלוט חשוב להם למנוע מן האחרים לגדול מפני שזה פוגע בכוחם
חרדיות ואובייקטיביות הן תרתי דסתרי
כבר מזמן ביקשתי להסביר את הנושא, ובלי נדר עוד אעסוק בכך בהרחבה אבל כאן אכתוב בכמה מילים להסביר את השאלה האם שייך להיות גם חרדי וגם אובייקטיבי. מי שילמד מה זה להיות חרדי בזמנינו ומה זו אובייקיטיביות יבין כי שני הדברים אינם הולכים יחד, מפני שאתה מחונך מיומך הראשון לדרך אחת וכי זו האמת והנכונה, וכל דרך שיטה או השקפה אחרת במקרה הטוב היא עקומה או קרובה אבל לא זו שצריכים לדגול בה, וישנם מי שירחיקו ויקבעו כי דרך אחרת היא רק קרובה ליהדות. אם אתה חרדי אתה שייך לקבוצה זו או אחרת, ואוטומטית כבר לא יכול להיות אובייקטיבי, לא תמצא חרדים שהם יכולים בו זמנית להיות חסידי סאטמאר בעלזא והרב שטיינמן יחד, או יותר נכון לשפוט אותן שוה בשוה, בעיני כל חרדי כל קבוצה מזו שמניתי גישתו שונה, וישפוט אחרת. גם שכאתה יודע שקבוצתך לא צודקת תצדיק אותה, מפני שזה האינטרס שלך שהרבי שלך יהיה מעל, ושהמפלגה שלך תצליח יותר או שיהיו לכם יותר בשר תותחים, הראש החרדי שונה בתכלית מכל ראש אחר, מפני שמראש הוא מחונך לדרך אחת ויחידה ולא פתוח לדרכים אחרות מפני שזה ההיפך מן החינוך החרדי שמראש סוגר אותך ומבטיח שתלך בדרך אחת ולא אחרת. יחידים בציבור החרדי יכולים להסתכל על דברים בצורה נכונה למרות שאינם אובייקיטיביים, כשיחד עם זאת ישנם רבים שבחדרי חדרים כשהם מאמינים שאף אחד לא שומע הם יאמרו את מה שלא יעיזו לומר בגלוי
האלימות הליטאית היא אכזרית גרועה וקשה מכל
עברתי הרבה סוגי אלימות בחיים, למדתי אותם, כולם חיות טרף ברגע של אלימות, אבל יש הבדל תהומי בין קבוצה לקבוצה. קחו למשל את באבוב 48 שם השנאה לבאבוב 45 כל כך קשה, שאם הם היו יכולים היו רוצחים ממש, עד היום הזה למרות שעברו כל כך הרבה שנים הם לא מסוגלים לשבת זה לצד זה, עד כדי שלשמחות משפחתיות בעיה רצינית להתפלל יחד מפני שאינך יודע מה יעשו לך. בסאטמאר מבחינה זו יותר טוב, שם במשך השנים נרגע ואלו יישבו לצד אלו למרות שהרבי'ס שלהם עד היום לא השלימו. בסאטמאר בעבר האלימות היתה אכזרית וקשה, אבל המחלוקת הפנימית גדעה את האכזריות הזו מפני שהם עברו להכות את אחיהם בשריהם ובאיזשהו מקום הם אומרים לעצמם כי הם מרחיקים וזה הרגיע את האלימות הזו, אם כי אין לזלזל בה. אבל כשאנחנו עוברים לאלימות הליטאית, כאן ה' ישמור ויציל, האלימים מאמינים כי הם משרתים את הקב"ה בכבודו ובעצמו ועושים למען ה'תורה' ולמען 'כבוד התורה' ולמען כל מיני מילים יפות כאלו, והם מסוגלים לרצוח. מה שעשו לפני כמה שעות לעיתונאי שחשוד אצלם שהוא איש השונאים זה רק טבעי היה, מפני מי שמתווכח עם מחבל עליו לקחת בחשבון כי השפה המחבלית זו חבלה, הם לא מדברים בפה הם מדברים בידיים, מכים הורגים עד כדי שהיו צריכים לקחת אותו לבית החולים
הרב שך היה צועק 'אן אלימות' הוא ידע עם מי יש לו עסק
מי שיילך אחורנית ויזכר בנאומי הרב שך הוא ידע מי הם התלמידים שלו אלימים ואכזרים והיה צועק 'אן אלימות' (בלי אלימות), ודוקא מפני שאמר כך תלמידיו קיבלו את המסר הסאטמארי כפי שהיה נוהג אהרן טייטלבוים בזמן שהיה ראש ישיבה במונרו, כשהיה רוצה שיכו מישהו, הוא היה נכנס לישיבה ומזהיר שחלילה לא יפגעו בפלוני אלמוני, וזה היה מספיק בשביל להבין שצריכים ללכת להכותו. כך היה גם אצל הליטאים בשעתו כשהרב שך היה צועק 'אן אלימות' (בלי אלימות) זה היה האור הירוק ללכת מכות, ומה שהם עשו אז כתובים על ספר, הם התירו לעצמם את הגרוע מכל בטענה כי הם עושים למען 'כבוד התורה', ולא שהחסידים יותר טובים כאשר הם מלווים רבי'ס, היה זה הרב שך שסבל מן האלימות הזו בכל עת שהיה מגיע לאירוע יחד עם הרבי מגור חסידי הרבי היו מלווים אותו בדחיפות עד למקום ישיבתו כפי שנהוג שם, והרב שך היה נדחף ועף, הוא היה צועק עליהם 'חיות', והרבי מגור היה עונה 'חיות הקודש', בעלזא למדו מהם ושם רואים זאת בימינו כשהרבי מגיע או הולך הם מסוגלים לדרוך עליך להעיף אותך בלי רחמנות, דם רב נשפך במשך השנים מן האלימות הזו שמשתיקים אותה בשביל לא לפגוע באדמורי"ם. האלימות היא סמל של כח ברחוב החרדי, ומי שאלים יותר חזק יותר בבחינת כל דאלים גבר
אין וויכוח תרבותי ברחוב החרדי יש קללות וגידופים
אחד הדברים הכי כואבים בעולם החרדי זה סגנון הוויכוח, לא נמצא וויכוח תרבותי שיתמקד בנושא בלבד, תמיד זה יגלוש לפסים אישיים יירדו על הצד האחר על מנת להחליש אותו פסיכולוגית. כל מי שחלש בלענות על מה שכתב הצד האחר הוא יורד עליו כותב שהוא כזה וכזה ומונה לו את עבירותיו וככל שהוא מצליח לגדף יותר הוא מאמין שהוא טוב וחזק יותר, ולכן כשיושבים מי שיודעים כי אלו שונאים ואלו מחבלים לצד שולחן ומתווכחים עליהם לקחת בחשבון כי טוב לא ייצא מזה. שימו לב, מחבל לא יתייחס לנושא אלא מיד יצעק כי מדובר בפשרן ב'מרן המגייס' הנושא כשלעצמו מפחיד אותם, מפני שהוכח הרבה פעמים שדוקא הצד של השונאים צודק, וכי הם המחבלים חרגו מן הדרך כפי שחינכו בעבר, זה לא מעניין אותם וכפי שאומר ישעיהו וויין מעורכי 'הפלס' כי הם שאהידים שפירושו מתאבדים, לא התוכן עיקר אלא המכות עיקר, מתאבד הוא אחד כזה שאין לו עוד מה לעשות בעולם הזה, מפני שאם הוא מאמין שהוא יכול להשפיע ולעשות ולנצח הוא ימשיך עד שינצח