ויש לומר על פי המבואר בדברי רבנו ז"ל ליקוטי מוהר"ן ס"ב, שעיקר חטא העגל היה שעשו מהסיבות עיקר, כי כל הטעות של הרחוקים מאמונת השם יתברך,
היה מחמת שעיקר ידיעת אלוקותו אינה אלא מגילוי על הסתום, ומחמת שרואים
בגילוי שהנהגת העולם היא על-ידי מערכת המזלות, נפלו על -ידי- זה בטעויות רבות, כל אחד לפי טעותו, ויש חושבים שהכל על-פי הטבע, עולם כמנהגו נוהג, ויש חושבים שצריך לעבוד את האמצעי, כמו שטעו בעגל, שרצו לעשות את העגל אמצעי בינם לבין השם יתברך, שאמרו (שמות לב) "אשר ילכו לפנינו".
להמשך כנסו כאן:
ובטעויות כאלו רבים נכשלים, ועושים את הסיבות אמצעי בינם לבין השם יתברך, היינו שמאמינים בהשם יתברך, אבל מאמינים גם באמצעי, ואומרים שצריך לסיבות, היינו שמאמינים למשל, בהסיבה של פרנסה, שהוא המשא ומתן, ואומרים
הסיבה של משא ומתן עיקר, כאילו חס ושלום בלא הסיבות של משא ומתן אין יכולת
ביד השם יתברך ליתן להם פרנסה, ובהסיבה של רפואה, שהוא סמים, עושים ממנה
עיקר, כאילו חס ושלום בלי הסמים אין יכולת ביד השם יתברך לרפא, ואין הדבר כן,
כי הקדוש-ברוך- , הוא סיבת כל הסיבות, ועילת כל העילות, ואין צריך לשום סיבה,
ועסקינו באלו הסיבות – צריך להאמין בהשם יתברך לבד, ולא לעשות מהסיבות עיקר.
נמצא, שכל חטא העגל שמנתקים את עצמם מהקדוש-ברוך-הוא ועושים מהסיבה עיקר, ועיקר הסיבה שעשו את העגל, הוא שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, היינו שפגמו באמונת חכמים, כי באמת,
האדם צריך לדעת שאין לו רק את הקדוש-ברוך-הוא וכל מה שהוא צריך לבקש, עליו לבקש רק ממנו יתברך לבד, בלי שום אמצעים, ומה שצריכים להתקרב אל צדיק אמיתי, כי אי אפשר לזכות לידע ממנו יתברך אלא על-ידי הצדיק, כמו שכתוב (שמות) יד "ויאמינו בהוי"ה ובמשה עבדו" ודרשו על זה חכמינו הקדושים (מכילתא בשלח) אם במשה האמינו קל וחומר בהוי"ה. בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם .
כי הצדיק מכניס אמונה בין נשמות ישראל, כי בלי הצדיק לא היו יודעים בכלל ממנו יתברך, ולכן צריכים להתקרב אל הצדיק, כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקו"מ ז') על ידי הצדיק מקבלים אמת, אמונה ועצות איך להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ולכן היה להם הפגם שאמרו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו, שיש בזה גם כפיות טובה, כי משה רבנו מסר את נפשו עבור עם ישראל בזה שאמר להקדוש-ברוך-הוא (שמות ה) "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני"... ועי"ז זה כבר קיבל עונשו שלא יכנס לארץ ישראל, שאמר לו הקדוש-ברוך-הוא עתה תראה מה שאעשה לפרעה, ולא תראה מה שאעשה לשבעה אומות כשאביאם לארץ ישראל .
וכן בשעה שהקדוש-ברוך-הוא אמר "ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" לא הסכים משה רבנו אלא אמר "אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא
מספרך אשר כתבת" ואיך פתאום שוכחים ממשה, שזו כפיות טובה גדולה מאוד, וזה חטא העגל אשר נמצא בכל אחד. כי כשאדם עוזר לך ראוי לך להיות מכיר טובה, ולא לשכוח את הטובה שעשה לך, ולהפך כשאדם הוא כפוי טובה הוא בדיוק כמו שהוא
עשה את העגל, שזה עוון חמור מאוד .
ואמר רבנו ז"ל (ליקו"מ רנ"ה), אם אדם מאמין בצדיק עם דעת, אז הוא אף פעם לא יפול מאמונה, היינו שיודע שכל התכלית להתקרב אל הצדיק, הוא כדי
שהצדיק יקרבו אליו יתברך. אבל אם אין לו דעת ואמונה בצדיק, עי"ז יכול ליפול מאמונה בצדיק, כי צריכים לדעת כי שלמות ההתקרבות אל הצדיק היא, כדי
שהצדיק יקרבו אליו יתברך. ותכף שמנתקים את עצמם מידיעה זו, יכולים לבוא לידי חטא העגל, שזה גורם אחר-כך לכל החטאים והעוונות, כי חטא העגל היה כלול מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ולכן צריכים להתחזק באמונת חכמים לידע שהצדיק מקרב אותנו אליו יתברך, ותכף-ומיד שהאדם כופר בצדיק זה בעצמו חטא העגל, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. כי איך יכולים להיות כפוי טובה כזה, ולכפור בצדיק שעזר לנו לאורך כל הדרך,
והבן למעשה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.