מה שקורה כאן בשטחי כינוס הוא בלתי נתפס, לא בשכל, לא ברגש ולא בדמיון.
כל שעה בערך מגיע לכאן רכב מפוצץ באוכל, ממתקים, שתייה קרה, גרביים, ביגוד תחתון, חולצות, הגיינה, מגבות, סגריות שש בש ועוד. הגיעו מהצפון והמרכז, מפעלים, חברות ועסקים פרטיים, שירות בתי הסוהר, חרדים ומתנחלים, תל אביביים וגם מסביון. כל צומת בדרך לכאן עוצרים אותך לא המשטרה, אלא תושבים שמחלקים אוכל. מה שמדהים בכל הסיפור הזה זה שכל אחד בא באופן אישי ולא מתואם עם השני ואין איזה ארגון מסודר. הם כותבים מכתבים וברכות ואומרים שחושבים עלינו כל הזמן, יש כאלה שהשקיעו בסנדוויצ'ים כמה שעות כדי שיהיה הכי מפנק שיש. חב"ד כמובן מניחים תפילין ומחלקים ח"תת לכל נגמ"ש וברסלב מגיעים לגבול ורוקדים עם החיילים בשמחה עצומה. החרדים באים ומבקשים את השם של החייל והאמא כדי שהישיבה שלהם תתפלל עליו. יש לציין שכל האזרחים מוסרים את נפשם בהגעה לכאן תחת איומי מנהרות ו"צבע אדום".
בית חולים סורוקה נראה היום כמו בית מלון 5 כוכבים, חבר שהשתחרר משם סיפר לי שיש שם משאית "מאסטר שף" שמאכילים את כל הפצועים באוכל הכי טוב שיש וכמובן הרבה תפילות.
גם בענייני דת, יש כאן שיחות ושיעורי תורה, כל האוכל כמובן כשר, מניינים שחרית מנחה וערבית עם ספר תורה. חילקתי מאות ציציות ומאות תהילים. זו נהייתה אופנה חדשה. חבר שלי, רב של מגלן שנמצא איתי כאן סיפר שכמעט כל מגלן אימצו את הבגד הזה, כי הרבנות חילקה בגד ציצית נודף זיעה. הם מרוויחים גם מצווה אלוהית וגם בגד איכותי. קראנו לזה שכפ"ציצית. שיחות עומק עד השעות הקטנות של הלילה, בלי וויכוחים ובלי ריבים, על הרוב מסכימים, הרבה בדיחות על החמאס ובלי פוליטיקה. יש עוד הרבה מה לספר אבל הבטריה נגמרת והמפקדה כאן ביקשו שיעור תורה בליקוטי מוהר"ן.. אשרי העם שככה לו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.