כולם אנשים (יג, ג)
הקב"ה מצווה על משה לשלוח אנשים לתור אחר ארץ כנען ואת מי שלח משה? את נשיאי השבטים. לא פחות ולא יותר. "כולם אנשים, ראשי בני ישראל המה" (יג, ג). מה זה שהתורה מכנה אותם בשם "אנשים"? אומר רש"י הקדוש שאנשים זה תמיד לשון חשיבות. ותמוה, הרי כזה קלקול יצא מהם, הרי כל אותו דור לא ניכנס לארץ וניגזר עליו למות במדבר בגלל חטאם! אז איך זה שהתורה קוראת להם אנשים? באותה שעה היו כשרים, עדיין לא חטאו, מוסיף רש"י. ועוד יותר תמוה, איך זה שאנשים כשרים, מנהיגים בעמם, מורמים מעם, מגיעים לשפל מדרגה כזה? אדם לא יכול להיות בטוח מה יקרה לו ברגע הבא. החיים שלנו מלאים בנסיונות והתפילה שצריכה להיות שגורה בפינו: רבונו של עולם תציל אותנו מנסיונות כי אנחנו כל כך חלשים. ואם בכל זאת מגיע נסיון, תעזור שנוכל לעמוד בו.
"כי אין אדם מובטח על עצמו. שעה אחת יכול להיות כשר אף בעיני התורה ובשעה השניה נהפך לגמרי ונעשה רשע גמור. אם כן, מהי העצה לאדם להבטיח עצמו קצת שלא יפול ממדרגתו? אין עצה אלא במה שיקנה לעצמו יראת שמים. כי מי שהוא ירא שמים באמת, הוא ניזהר מכל דבר שיכול להחטיאו" (יד יחזקאל). יראת שמים, זה הסוד. ויראת שמים זה דבר שצריך ללמוד ולהתחזק בו כל הזמן כמו שאומר דוד המלך "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", מי שהוא ירא שמים בורח מכל דבר רע וגם מכל מה שיכול לצאת ממנו דבר רע. ממש כמו מאש. כשיש יראת שמים יש כבוד לבני אדם.
כמה צריך לשמור על הכבוד של השני! הרי כולם הם ניצוץ אלוקי, וכולם חלק מהקב"ה אז איך אתה יכול לבייש מישהו? ואם אתה שומע שמביישים את השני, איך אתה לא נחלץ להגן על כבודו? אפילו אם הוא ילד קטן? כמו אותה גננת שנחלצה להגן על כבודה של ילדה בת 6 שביום הראשון בגן, כשהגיע תורה, התקשתה אפילו להציג את עצמה בשמה, ואז הילדות בגן עזרו לה וענו במקומה במקהלה: "קוראים לה מירהל'ה, היא כבר בת שש, כי היא נשארה שנה שניה בגן"! מי יודע מה התחולל באותו רגע בליבה של אותה ילדה. מי יודע איך רגע טראומתי כזה יכול להשפיע על כל החיים. והגננת המנוסה הגיבה בהתלהבות: "יופי, אז אנחנו ממש תאומות, גם אני נשארתי שנתיים בגן כשהייתי ילדה קטנה וככה הגעתי יותר מוכנה לכיתה א, את תהיי כמוני ממש!" מילים שיכולות להציל חיים (משמרת השלום). לכן אומרים חז"ל הזהרו בכבוד חבריכם ותזכו לחיי העולם הבא. לכן הם אומרים שכל מה שהקב"ה חפץ מאתנו זה שנהיה אוהבים זה את זה, מכבדים זה את זה ויראים זה מזה. יראים ממה? מלפגוע
בכבוד של השני.
הקב"ה הוא טוב עין, הוא מסתכל על כל אחד בעיניים טובות, "ישראל אשר בך יתפאר", ומי שהוא ירא שמים באמת שואף כל הזמן ללכת בדרכיו של הבורא. תשמח בהצלחה של השני. תשמח במה שיש לו, אפילו שלך עוד אין. שאלו פעם את המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל : "הרי כולנו לומדים תורה, סוגיות עמוקות בש"ס, ואומרים סברות כאלה מתוקות, בשביל מה צריך ללמוד מוסר? אמר לו המשגיח: נכון שהסברות שאתה אומר בלימוד הם נפלאות, משמחות לב, אבל אם החבר שלך יאמר כאלו סברות נפלאות גם אז תרגיש כך?! ובכן, בשביל שנרגיש כך גם על הסברא של השני צריך ללמוד מוסר".
מי ששמח בחלקו, והוא לא מסתכל מה שיש לאחרים, הוא לא מקנא בהם, קנה לו את גן העדן עוד בעולם הזה. מי שלא רק שהוא לא מקנא, הוא גם עושה חסד עם הזולת, הוא מתאמץ לעזור לאנשים ושמח בזה, הקב"ה יחזיר לו מידה כנד מידה. אומר החפץ חיים: "מי שמיטיב עם ישראל זכותו גדולה מאוד. ולהיפך אם נתעצל מלהטיב, עונשו גדול מאוד. והמרחם על בניו של מקום בעת דחקן ועושה עמהם חסד, בודאי שיהיה אהוב בעיני ה' מאוד... ומצינו שהקב"ה משלם מידה כנגד מידה בין לענין עונש - למי שמעלים עין מלהטיב, ובין לענין שכר - למי שמשתדל להחיות בניו של מקום" ("דבר בעתו" פרק יט).
כלב בן יפונה ויהושע בן נון לא התפתו לעצת המרגלים ולא לקחו חלק בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל. הם נשארו "אנשים". רוח אחרת פיעמה בהם. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו" (יד, כד). מהי אותה רוח אחרת? רוח של יראת שמים, רוח של אמונה.
כלב בן יפונה רץ לחברון, משתטח על קברי האבות, בוכה ומתחנן שלא יפול בעצת המרגלים, והועילה לו תפילתו. הוא האמין בכוחם של הצדיקים, האמין בכוחה של תפילה. הוא ידע שרק על ידי תפילה הוא יוכל להינצל מעצת מרגלים. תפילה זה הכי חזק בעולם. אין דבר יותר חזק מתפילה. אין שערים נעולים בפני תפילה ואין שום כוח שיכול לעצור תפילה. הישועות מוכנות. איך זה יגיע אליך? דרך איזה צינור? הצינור זה התפילה.
כלב רץ לצדיקים. האמין בצדיקים. הצדיק רואה את הפנימיות שלך, שכמה שאתה עושה שגיאות, וכמה שאתה לא מוצלח וכמה שלא הולך לך, ופה אתה ניכשל בזה ושם אתה ניכשל בזה אבל אתה עדיין כל כך רוצה את האמת, בכול הכוחות שלך, ואת זה הצדיק רואה. ועם זה הוא מושך אותך
למעלה. הוא לא מוותר עליך.
שלמות האמונה זה לדעת שרק ה' יכול לעזור לי. שרק רצון ה', הוא פועל. ה' מחכה לרגע הזה שנבין שהישועה שלנו היא רק אצלו ולכן במקום לנסות כל כך הרבה דברים שבדרך כלל לא מועילים, צריך להניח את הכל ולברוח אל ה'.
גם כשאדם צריך לעשות עוד השתדלויות, הוא צריך לזכור שהפניה אל ה', זה הדבר העיקרי. וזה גם הכי משמח.
שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.