ענייני השעה לאורם של רבותינו - הכרעה של נפשות! של קיום הדת! - דעת מרן הגראי"ל שטיינמן על ענייני השעה והגיוס

מאת הגאון רבי יגאל רוזן שליט"א

ראש ישיבת "אור ישראל"

מודים אנחנו לפניך ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו ששמת חלקינו מיושבי בית המדרש ולא סתם בית המדרש אלא בתוככי הישיבה הק', מופרשים ומובדלים מכל ההשפעות הרעות בחוץ ושקועים רק בתורה הקדושה.

חז"ל אומרים בסוכה (נב, א) שלעתיד לבא הקב"ה מביא את היצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, הללו בוכין והללו בוכין, לצדיקים נדמה היצה"ר כהר והם בוכים ואומרים איך כבשנו את ההר הגדול הזה. הרשעים, נדמה להם כחוט השערה והם בוכים ואומרים איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה.

היצר הרע הוא הר גדול או שהוא חוט השערה? מדוע לצדיקים הוא נראה כך ולרשעים הוא נראה כך? יש בזה כמה וכמה ביאורים. מה שנראה לומר, במציאות היום יומית, יש הר גדול, אין ספק שזה הר גדול להתמודד עם היצה"ר על שישה חודשים של שקיעות בתורה, שישה חודשים מלאים בלי שום יוצא מן הכלל, יומם ולילה, שבעה ימים בשבוע, כולל חנוכה וכולל פורים, זה הר גדול. בנוהג שבעולם, כשבאים לפני הר גדול, וצריכים 'לכבוש את ההר', להגיע לקצה ההר, יש שני סוגי התייחסויות של שני סוגי בני אדם. מי שהוא אמיץ כח, מטפס הרים מומחה, נעמד ליד ההר ואומר, אני כעת עומד לטפס עד למעלה. אני כובש את ההר. ולכל המפקפקים הוא אומר בביטחון, אתם תראו שאני אוכל. והוא באמת הולך, עם כל הכוחות, וכובש את ההר. אבל מי שלא מורגל בזה ונראה לו שהוא לא יכול, אומרים לו למה אתה מסתכל על ראש ההר? לפסוע פסיעה אחת, קשה לך? מה זה פסיעה אחת? כלום, אתה בקושי מתרומם סנטימטר... אפילו במדרגות בבית אתה מתרומם יותר מזה. ואחרי הפסיעה הראשונה אומרים לו את אותו הדבר גם על הפסיעה השניה, אל תסתכל על ראש ההר. תסתכל על הפסיעה שלפניך. בצורה הזאת - הוא יכבוש את ההר גם כן. 

להמשך הדברים כנסו כאן:

שני ההיבטים האלו קיימים גם ביחס ליצה"ר. הצדיקים מסתערים על היצה"ר. נלחמים באמיצות הלב ומתמודדים איתו, הם מצליחים, אבל זה קשה. וכשהם מסיימים ועומדים בסוף הדרך, ומסתכלים על עבודתם, הם מתפעלים, את ההר הזה כבשנו. אבל הרשעים לא מתמודדים עם היצה"ר, אי אפשר לבוא אליהם בגישה הזאת. להם אומרים תתחילו עם פסיעה אחת, התמודדות קלה, אחר כך תתקדמו עוד. וכשרשע לא מוכן לעשות אפילו את הפסיעה הקטנה הזאת, אחר כך הוא בוכה איך לא יכולתי להתמודד עם החוט השערה הזה.

ברוך ד', כולם הגיעו בתחילת הזמן עם מטרה, לכבוש. להסתער על המסכת ולכבוש אותה. באו עם כל הכוחות, עם יעד ברור, לנצל את ששת החודשים העומדים בפנינו. וברוך ד' אנו עומדים כעת בסיומם, על ראש ההר. אחרי שישה חודשים מלאים וגדושים בתורה ויראה. וודאי שאנו יכולים להסתכל אחורה ולהתפעל מההר הגדול שהצלחנו לעלות לפסגתו.

כתוב במגילת אסתר 'שישה חודשים בשמן המור ושישה חודשים בתמרוקי הנשים'. מבאר הגר"א בביאור על דרך הפשט, כי הפסוק הזה לפי פשוטו מתפרש על הנשמה, כאשר היא באה לעולם, יש לה שישה חודשים בשמן המור, שמן זה מבואר בחז"ל שהוא שמן שמסיר את השיער. ובזוהר הקדוש בפרשת יפת תואר כתוב שהשיער והציפורניים באדם נחשבים מותרות, ושמן המור מסלק את המותרות הללו. מסביר הגאון, בששת חודשי החורף צריך האדם לעמול ולסלק מעצמו את השייכות לעולם הזה, את הקשר להבלי העולם הזה. ב"ה אפשר להמליץ זאת ממש על בני הישיבה, שישה חודשים של התנתקות מלאה מכל הסובב, למרות הניסיונות לגרור אותנו לכל מיני נושאים שיוציאו אותנו מהבית-מדרש, נשארנו בפנים, מנותקים מהסובב ועוסקים רק בתוה"ק. שישה חודשים בשמן המור, ועכשיו ששת החודשים הבאים, 'בתמרוקי הנשים' מבאר הגאון שבזמן זה יש להידבק במצוות עשה ולהתרחק מלא תעשה. זה מה שמוטל עלינו עכשיו, כשאנו עומדים כעת בראש ההר, עלינו להמשיך מיד להר הבא, זמן קיץ, עם כל הכוחות.

אני רוצה בהזדמנות הזאת לחלוק איתכם חוויה גדולה שחוויתי אתמול. אתמול זכיתי להיכנס למרן ראש הישיבה שליט"א, בנושא העומד על הפרק - נושא הגיוס שצריכים לדעת את ההתייחסות כלפיו, ולדון לפניו כתלמיד הדן בקרקע בנושא הזה. איך צריכה להיות היום ההנהגה.כידוע, יש דילמה קשה מאוד. כיום, אחרי שהרשעים הארורים ימ"ש החילו את החוק, חוק הגיוס שכוונתו הברורה אינה להוסיף חיילים לצבא, אלא לחלן אותנו. הדברים ברורים. מי שמעיין מעט בתכנית עצמה יראה בבירור, התכנית כולה מטרתה לעשות אותנו ככל אותם בנים טועים ומטעים. החוק נכנס לתוקפו, אבל לכאורה אינו נוגע לנו היום. לא צריך להיות מצוי בכל הפרטים, אבל באופן כללי צריך לדעת בפני מה אנחנו עומדים. לפני כמה ימים היה כינוס של ראשי ישיבות ודובר בו כי בני הישיבות צריכים להיות מודעים לעיקרי הדברים על מנת שיוכלו להכין את עצמם לכל מצב שהוא.

החוק בא ואומר כך. בני עשרים ושתיים ומעלה יקבלו פטור מיידי. אלו שהם בני שמונה עשרה יצטרכו להתייצב לקבל דחיה עד גיל עשרים ואחת, ואז יקבלו פטור. אלה שפחות מגיל שמונה עשרה צריכים להתייצב בלשכת הגיוס, לעבור את הבדיקות הרפואיות, ולהצהיר שחשקה נפשם בתורה. התוכנית המקורית היתה להקים מה שנקרא 'ממ"ח', מרכז מיון חרדי, והם השקיעו בזה ארבעה-עשרה מליון שקל. לא במבנים, רק בתוכן הושקע ארבעה עשרה מליון שקל! הם לקחו יועצי תקשורת, אנשים שמכירים את הציבור החרדי, ויש ביניהם משתפי"ם, משתפי"ם שצריכים לרחק אותם, אני מניח שבהמשך זה יהיה נוגע גם לכם, צריכים להרחיק אותם מהמחנה ואפילו בזרוע. הם הגרועים היותר, אלו שמתוך הציבור החרדי מייעצים להם. יחד הם הכינו מצגות והסברים בהשקעה כוללת של ארבעה עשר מיליון שקל, על מנת שכל אחד יהיה חייב לעבור את התהליך הזה ולעשות לו שטיפת מח. ברוך ד', עמדו על זה בתוקף רב, אמרנו להם, אם יהיה ממ"ח, אף אחד לא יתייצב. בחסדי שמים, הממ"ח בוטל.

לכאורה, לא אמורה להיות בעיה. הממ"ח בוטל, אפשר להמשיך כמו שהיה עד היום, להתייצב כרגיל ולקבל דיחוי. הבעיה תהיה עוד שלוש שנים. הם הציבו יעדים, מספרים לא קטנים של חרדים, שאותם הם מייעדים ל'שרת' בצבא. והיה אם לא יעמדו ביעדים האלו, וקרוב לודאי שאכן לא יעמדו, אזי תחול חובת גיוס על כולם, חוץ מאלף שמונה מאות עילויים שכנראה ייקבעו על ידי ה'רבנים הגאונים' לפיד, בנט, נתניהו, פירון, שר"י, הם יקבעו מי לדעתם ראוי ללמוד. לכאורה, מצד אחד, מה אנחנו צריכים היום? שלוש שנים זה הרבה זמן, אם נבוא למצב כזה אז נלך להילחם, אבל למה לנו להקדים את המלחמה להיום? היום מה הם רוצים? סך הכל שילכו להתייצב כמו תמיד, לעבור את הבדיקות כמו שהיה עד היום ולקבל את הדיחוי הרגיל, אין ממ"ח! למה לנו להילחם עכשיו, אקדומי פורענותא לא מקדמינן! אבל זה לא פשוט. הרי התוכנית הזו היא תוכנית מוזרה, למה הם דוחים את הביצוע לעוד שלוש שנים? יש להם כרגע את הכח, מדוע הם לא מתחילים כבר עכשיו להחיל חובת גיוס על כולם?

הם לא שוטים גמורים. הם רשעים גמורים, אבל לא שוטים גמורים. הם יודעים שאם הם יבואו עכשיו עם כזה דבר, תהיה מלחמת דת נוראית והם חוששים ממלחמת דת. הם רוצים כעת לעבוד במשך שלוש שנים שיהיו הרבה מאוד שילכו לצבא. יש כל מיני פיתויים, יש עמותות אזרחיות שמקבלות הון כסף, והם עושות פעילויות לילדים שלנו, אבות ובנים וכדומה, והשיא הוא טיול. לאן הטיול? למחנות צבאיים. מעשים שכבר היו, תושבי ביתר יכולים לבדוק את זה, בביתר זה כבר התחיל. הם רוצים להגיע שתוך שלוש שנים תהיה קבוצה לא קטנה של לובשי מדים, והם יעשו כל מאמץ כדי שישארו חרדים, בתוך בתי הכנסת שלנו, בתוך הקהילות שלנו, ועל ידי זה יקררו אצלנו את היחס לצבא. הנה, יש יהודי, שלבוש עם 'שמונה בגדים', עם כובע וחליפה, שולח את הילדים שלו לחיידר, והוא בצבא. זה לא תרתי דסתרי. כך הם רוצים לקרר את הציבור, כדי שכשבעוד שלוש שנים תהיה מלחמה זו כבר תהיה מלחמה קרירה יותר, אם אחוזים מהציבור החרדי, אחים שלנו, לא אחים כמו של בנט ולפיד אלא אחים אמיתיים, שאיתם אנחנו ממש כתף אל כתף, יהיו חלק מהצבא, הם סבורים שלא נילחם בצבא באותה עוצמה, כי אנחנו לא נילחם באחים שלנו. זו התכנית. לקרר במשך שלוש שנים את האמבטיה הרותחת, ובעוד שלוש שנים המלחמה תהיה פשוטה יותר.

לכאורה, זה מצריך שכבר עכשיו נכריז על מלחמה. נודיע להם שכבר עכשיו אנחנו לא מתייצבים. הם רוצים מלחמה עוד שלוש שנים? אנחנו רוצים מלחמה עכשיו. עכשיו, כשיש לנו את הכוחות, עכשיו אנחנו רוצים להילחם. זה צד אחד.

הצד שכנגד, הוא לכאורה גם צד בעייתי מאוד. אם לא הולכים להתייצב, זה נקרא מרי אזרחי. לעבור על החוק במוצהר זה נקרא מרי. הציונים השתלטו על ארץ ישראל, הקימו מדינה שלכל הפחות כלפינו נקראת מדינת חוק ולעבור על החוקים זה נקרא מרי אזרחי. אם לא יתייצבו, דבר ראשון כולם יקראו משתמטים. ושלא יהיה לאף אחד הווה אמינא, הם לא מתכוונים לעצור אלפים, הם יודעים לבד שזה לא שייך. אבל, יהיו הרבה מאוד מקרים, ודאי מאות בחורים, שיעצרו בעל כרחם של השלטונות. לדוגמא, אם כולם יקראו משתמטים, אין להם דרך לדעת מי חרדי ומי לא, יש חילונים שמשתמטים לא פחות מחרדים ואולי אפילו יותר. וזה מעשה שהיה, בחור שלומד בפתח תקווה בישיבת פאר משה, ומשום מה לא היה מסומן בקוד של החרדים, (היום יש קוד שמסמן חרדים שבאים להתייצב, וגם זה ניסי ניסים שהם הסכימו לעשות דבר כזה). באו לעצור ארבעה משתמטים אמיתיים, והוא היה אחד מהם, ברגע שעוצרים בחור אי אפשר מצד החוק שלהם לשחרר אותו, חייבים לשלוח אותו לתפיסה. דבר נוסף שיכול להתרחש זה כמו המעשה שקרה בפורים, ברגע שבחור עובר עבירה, אפילו עבירת תנועה קלה, אם שוטר תופס אותו והוא רואה שמופיע עליו סימון שהוא משתמט, אין לו אפשרות לשחרר אותו, אם הוא משחרר אותו הוא ישלם על זה בנפשו. הוא מוכרח לשים את הבחור במעצר. מעצר בבית כלא צבאי אינו כמו כלא אזרחי. בכלא צבאי אי אפשר לבא לבקר, כל אחד שינסה לצייר לעצמו ח"ו אם הוא יעבור באור אדום ושוטר יתפוס אותו הוא יעצר, והם יכולים להכניס למעצר עד תשעים יום בלי ביקורים בכלל.

יש בידינו מכתב שכתב בחור מישיבה מסוימת שהיה עצור רק עשרים יום, התיאור שלו הוא נורא נוראות, איזו נפילה רוחנית שהיתה לו בעל כרחו. איזה מראות שהוא ראה שם, מי היו השותפים שלו, בחדר אוכל שהוא קורא לו בית מרזח, ועניינים חמורים מאוד של קדושה בגדר של אביזרייהו דג"ע, שחייבים ממש למסור את הנפש עליהם. זה בית כלא צבאי.

זאת אומרת. לבוא היום ולומר שאנחנו לא מתייצבים, זה בעצם לגזור על כמה מאות בחורים תנאים כאלו. זה לכשעצמו נורא נוראות, וזה לא נגמר בזה. הדבר יגרום להמון ביטול תורה דרבים, משום שהחברים של העצורים לא יהיו ברוגע, שהוא הדבר הכי נצרך ללימוד התוה"ק, ובפרט אם יהיו כאלו שיצאו להפגנות, בוודאי יגרם ביטול תורה עצום, וזה כשלעצמו דבר נורא מאד.

 אם יהיה מרי אזרחי, ההסתה שאנו מכירים שיש עד היום כלפינו, היא כלום לעומת מה שיהיה במקרה כזה. לא נוכל ללכת ברחובות, חוץ מבבני ברק, קרית ספר ושכונות מסוימות בירושלים, ואולי גם בית שמש, לא נוכל ללכת בכלל ברחובות. יוּתַר דמנו. שלא לדבר על כך שיעצרו את התקציבים לגמרי, ונכון שהחלק הכספי אצלנו הוא פחות במשקל, נכון גם שלא מדובר על הרבה תקציבים, אבל אי אפשר להתעלם מכך, אם נוותר על זה אין ספק שאנחנו מסכנים לא מעט את הישיבות ואת האברכים.

ולכן, יש כאן שאלה מאוד חמורה, האם אנחנו, מצד הראיה של העתיד צריכים לצאת כבר עכשיו למלחמה, אך בצד זה יש כמה 'מי יימר', ואם יש כמה 'מי יימר' מבואר בגמ' בהמפקיד שזה נקרא דבר שלא בא לעולם, ויש כמה 'מי יימר' שאין כאן המקום לפורטם אבל הם קיימים. מצד שני, אנחנו מסכנים היום סיכון ממשי של 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו' להיות גורם לבחורים בבית כלא ולחטוא.

אלו עיקרי הדברים שעומדים היום על הפרק. היינו אתמול אצל מרן ראש הישיבה שליט"א במשך יותר משלושת רבעי שעה, זה מחזה שפשוט אי אפשר לתאר. הוא דן לפרטי פרטים, וחשב וחזר וחשב, והיה ממש נראה מאומץ במחשבה בצורה לא רגילה, ואמר שהוא חושב על סוגיא זו במשך כל היום כולו, וכשבאמצע מישהו קצת העז להעיר שצריכים הכרעה, הוא גער בו. הוא אמר לו שמדובר כאן בנפשות, בנפשות ממש, דברים שצריכים המון אחריות, אפשר ככה להכריע בדברים אלו? ואחרי שלושת רבעי שעה הוא אמר לנו 'צריכים להתפלל לקב"ה שיתן לנו יותר בינה, יותר שכל, שנוכל להכריע בשאלה הקשה הזו'. זה בינתיים בלי הכרעה, להכרעתו מייחלים מכל שכבות הציבור, גם מהחסידים וגם מהספרדים.

אם הזכרנו את הספרדים צריך לדעת ששם הסיכון יותר גדול, יש הרבה בחורים ספרדים מהפריפריות, מבתים חלשים, שמצד אחד הפיתויים יכולים יותר למשוך אותם חס ושלום, ומצד שני הורים שלהם לא יסכימו בשום אופן למצב של משתמטים, הורים שלא גדלו על ברכי התורה, הורים שבמידה מסוימת רחוקים מתורה, לא יסכימו שבניהם יהיו משתמטים, שלא לדבר על בעלי תשובה שהוריהם בודאי ילחמו בהם ולא יאפשרו להם להמשיך במצב של משתמט.

העלנו את הצדדים, חשוב לדעת את הצדדים, וצריך לדעת שההכרעה היא קשה מאוד, זה מסוג הדברים שכבר שנים רבות לא היה. הכרעה של נפשות, של קיום הדת, לא כל אחד יכול להכריע בדבר כזה. הקב"ה יעזור וינחה בעצה נכונה את מרן שליט"א, וכמובן, איך שתהיה ההכרעה, כך ינהגו כל כלל ישראל.

התפקיד שלנו כעת, אנו יוצאים לבין הזמנים, והשעה היא שעת סכנה, וכשהשעה היא שעת סכנה הקטרוג יותר גדול, ומשום כך אנחנו צריכים להיזהר בכפל כפליים. ראשית, כל אחד ואחד חייב לשמור את דמות ה'בן-תורה' שלו כמו שהוא בישיבה כך גם בבית בבין הזמנים. הצורה של הבן-תורה מוכרחת להישמר. ובעיקר צריך להיזהר, זה יותר נוגע לתקופה של אחרי פסח, יוצאים לטיולים זו חצי צרה, אבל הצימרים למיניהם, עם כל המרעין בישין שיש שם, צריך להתרחק מזה כמו שנזיר צריך להתרחק מהכרם ולא רק מהיין, זו סכנה נוראית לנפש, מבט אחד, מבט אחד ויחיד הורס את הנפש. לא מעט בחורים נהרסו לגמרי ממבט קצר שלא היה צריך להיות.

אנחנו בנים של הקב"ה, אין חופש מלהיות בני המלך. זו הזכות שלנו אבל זו גם חובתנו. בכל מצב שהוא צריכים לנהוג כבני המלך, והנהגה כזאת לבדה בכוחה להציל אותנו מכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, נכין את עצמנו בבין הזמנים במנוחת הנפש ובמנוחת הגוף לקראת זמן קיץ, לכבוש את ההר הבא, ובעז"ה נזכה להתחיל את הזמן הבא עם משיח צדקנו, אמן.