זוג חסידי גור שגרים בשכירות באשדוד (הורים לילד תסמונת דאון), אולצו ע"י הרבי למכור את דירתם בערד ("כבשת הרש") במחיר הפסד

מאת גערער

"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה"

מעשה בזוג צעיר חסידי גור, בנים למשפחות חסרות אמצעים שהתחתנו זה עם זו, ולא זכו לקבל מהוריהם הדלפונים ולו פרוטה לפרוטה עבור קורת גג, וקבעו את משכנם בשכירות בעיר אשדוד.

שנה רודפת שנה ובני הזוג חסכו מפת לחמם ומכוס החלב של ילדיהם עבור רכישת דירה. כיון שהיוקר מאמיר בארץ ישראל ורכישת דירה הפכה למשימה בלתי אפשרית לרוב הציבור, החליטו לקנות דירה בערד שבפריפריה, לא לפני שנטלו הלוואה גדולה מידידים בנוסף למשכנתא מהבנק בשיעבוד 70% מהנכס.

כך דמי השכירות של הדירה בערד כיסו שליש מדמי השכירות של הדירה שגרו בה באשדוד.

לזוג הזה נתן ה' גם מתנה מיוחדת בדמות ילד שאובחן כלוקה בתסמונת דאון, נשמה גבוהה בכלי שבור ורצוץ, אשר מחמתו לא יכלו בני הזוג לגור בדירתם שבערד הרחוקה, אשר אין בה אפשרות טיפול וגידול מתאימים אלא בעיר הגדולה אשדוד.

הצליח מעשה שטן

ראה השטן בני זוג שיושבים בשלווה ורצה להפריע את מנוחתם ולגזול את פת לחמם, בטענה שבערד אין אפשרות לרכוש או להחזיק בדירה להשקעה, ובאו המלציות של הוועדה של גור בראשות אברהם מרדכי בורנשטיין בשליחות אישית של הרבי במטרה לכפות ולאלץ את בני הזוג האביונים למכור את דירתם לוועדה במחיר הפסד (של 250 אלף ש"ח) ולהיפטר מהנכס היחיד שלהם במחירי סוף עונה.

לא הועילו כל טענותיהם שזו דירתם היחידה, וכי היא בכלל לא דירה להשקעה אלא כאילו דירת המגורים שלהם, ובמקום לגור בה הם משכירים אותה ושוכרים דירה אחרת באשדוד, וכל בקשותיהם נפלו על אזנים ערלות לאחר שכבר נגזרה גזירה מאת הרבי מגור שליט"א שאסור להחזיק בערד דירה להשקעה אלא אך ורק למגורים.

הסבא של בני הזוג, איש סב ונשוא פנים, בר אוריין וכלי חסידי מפואר, ניסה למנוע את רוע הגזירה והטריח את עצמו להיכנס אל הרבי בירושלים ולתנות את צערו ואת צער נכדיו אשר אין באפשרותם לגור בערד מחמת ילדם בן ה-5 בעל תסמונת הדאון, וכי אין מדובר בדירה להשקעה אלא בדירה יחידה ובודדה שיש לבני הזוג הזה על פני אדמות, אשר אף על דירה סרוחה וזולה זו עמלו למעלה מ-12 שנים, וכי מכירתה בפחות ממחיר הקנייה ימוטט את המשפחה הזו לחלוטין. הרבי היסה את איש השיבה באומרו שכדי לקבוע תקנה צריך להחליט שאין יוצא מן הכלל, כי אם נתיר למשפחה אחת מכל סיבה שהיא אין לדבר סוף ולא נוכל לאכוף את התקנה, ויש לפרט לכוף עצמו לטובת הכלל.

הסב יצא את החדר ולא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו, הוא לא האמין שנכדו המסכן אמור לשלם את המחיר כדי שמשפחה בערד תוכל לרכוש דירה זולה ממחיר השוק.

ורוח הקודש מצווחת ואומרת: אוי לו לרבי שגזל את כבשת הרש

זקני החסידים ששהו ליד חדר ההמתנה של הרבי מגור שחו זה לזה, המה ראו כן תמהו, המה זוכרים את הבית ישראל, הלב שמחה והפני מנחם ששכינה מדברת מתוך גרונם ורוח הקודש אפפה את מפתן דלתם, וכן אמרו: אללי לי, לבטח שכינה מצערת ואומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ורוח הקודש מצווחת ואומרת מיום שנתן הנביא המשיל את משל "כבשת הרש" לא היה בישראל אדם שיאמץ את הנמשל ויתנהג לפיו עד שבא האדמו"ר מגור שלו הררי כסף ויפעת קרקעות ונטל מההלך העני את כבשת הרש ואת דירתו הרעועה.

ובת קול מנהמת כיונה, מרחפת מלמעלה המייה בקולה את האמור בספר שמואל ב פרק יב:

וַיִּשְׁלַח ה' אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:

לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:

וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:

וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:

וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי ה' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:

וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל: