שלושת הקופים

מאת: יענק'ל רבינוביץ'

תושבי ביתר המתינו במתח רב ביום האחרון להגשת רשימת המועמדים לבחירות. היה ריח של הפתעה באוויר. אך הפתעה גדולה לא היתה, ושני מועמדים  נוספים (יחסית אלמוניים ברמה הציבורית) הגישו מועמדותם לראשות העיר ויתמודדו בבחירות מול ראש העיר המכהן. הכל טוב ויפה, אך ברור שמצב כזה שבו אין מועמד בעל סיכוי ריאלי, הוא שווה ערך להכרזה מראש על ביטול הבחירות, והמשך כהונה אוטומטית לראש העיר המכהן לחמש שנים נוספות. זה לא סוד שהמצב בעיר דורש שינוי, ושינוי לעומק. הרי בעיר של למעלה מארבעים אלף נפש (ביתר עלית וביתר תחתית גם יחד וד"ל), לא מתקבל על הדעת שיש רק אדם אחד שאחראי לאשר היתרי בנייה, ואדם אחד אחראי על פיקוח הבנייה. והתוצאות בהתאם: המתנה של שנה וחצי לקבלת היתר בנייה, ובנייה ללא היתרים. בנייה של יח"ד על גגות, מרתפים, חללים, עם היתר או בלעדיו. כתוצאה ישירה מכך, נוצרת צפיפות אוכלוסיה בלתי אפשרית, כשאותם שירותי עירייה מתבקשים כגון אינסטלציה, חשמל, ואפילו מקווה, אינם מספיקים לתת מענה לאוכלוסיה הגרה בצפיפות לא מתוכננת שכזו. מעיר מתוקתקת להפליא בתקופת פינדרוס, שהיוותה דוגמה ומופת לעיר חרדית יפה, קיבלת את העיר תוך חמש שנים במצב מכוער שלא ניתן לזהותה בכלל. סיור קצר בעיר יסביר זאת יותר מאלף מילים. השאלה הנשאלת היא: האם אין מישהו ראוי בביתר שירים את הכפפה? הרי לא ייתכן שבמקומות אחרים המלחמה המוניציפלית ניטשת במלוא עוזה ורק בעיר התורה והחסידות אין ולו מועמד אחד שייתן "פייט"? על זה אמר כבר חכם אחד: "אדם שקצת שכל בקודקודו לא ייקח גם בחינם את ראשות העיר. כל כך ולמה? מה שרובינשטיין בישל, שיאכל רק הוא בעצמו"....