בס"ד
היות שיצא קו' משא ומתן לפום ריהטא בדין ביה"ק בבי"ש,
ונתעורר לי לפום ריהטא הערות בנושא ע"כ הנני כמתאבק בעפר גדולי התורה שואל
ומבקש להבין, תורה היא וללמוד אני צריך.
המעיין היטב במקורות הדברים במשנה וברייתא וברמב"ם פ"ט מהל'
ט"מ, ובקו' הנ"ל, יראה בבירור הדברים שנכתוב להלן, ואם שגינו נא להאיר
עינינו.
א)
כדי לחשוש שיש ביה"ק
מבואר ג' אופנים שאם נמצא א' מהם אז יש חיוב בדיקה אם יש עוד קברות מתים סמוך להם,
א, מצא ג' מתים מושכבים כדרכם, ב, מצא ג' כוכים זה אצל זה כפי השיעור שנתנו חכמים,
ג, מצא כוך בקיע ומערה, לא מצינו לחז"ל שאם מצא ג' מערות או מאה או אלף מערות
שיהא לו דין ביה"ק, [ואם מומחה מעיד מצד הנסיון שהרבה פעמים שמצאו מערות
בצורה זו מצאו לבסוף קברים בהם, יש להקשות מי לנו בעל נסיון גדול יותר מחכמי המשנה
שחיו באותו דור שקברו בתוך מערות וכוכין ואעפ"כ לא מצאו לנכון להורות לנו שלא
רק ג' כוכין מחייב בדיקה רק גם ג' או יותר מערות נמי מחייב בדיקה].
ב)
מציאת שברי עצמות לא נקרא מציאת מת כדרכו, ולא גרע ממצא מת חסר אבר
שאין לו דין שכונת קברות, ואע"פ שנמצא בתוך כוך או מערה כ"ז שאין א' מג'
אופנים הנ"ל.
ג)
כל אופני חיוב הבדיקה המבוארים במשנה מיירי אחרי שמצאו א' מג' אופנים
הנ"ל שאז יש כבר ריעותא שיש עוד קברות מת וחייבו בבדיקה המפורשת עד קרקע
בתולה, אבל בלי אחד מג' אופנים הנ"ל שאין עדיין שום ריעותא ולא שום חיוב
בדיקה ממילא אין שום הלכה עד היכן לבדוק.
ד)
חיוב הבדיקה הוא לבדוק אם ימצא מת אבל אם ימצא כוך ריק הרי לא מצא
כלום ואם ימצא ג' כוכים ריקים הוי כמוצא מתחילה ג' כוכין ריקים שעושה רק חיוב
בדיקה להלן, שאין כוכין ריקים עושיםהוכחה רק ריעותא אפי' לפי' החסדי דוד שחיישי'
שנקבר בו מת ונרקב ונימוח וכ"ש לפי' הסדרי טהרות דג' כוכין ריקים החשש שהיה
עוד כוכין שנקברו בהם ואלו הכינו לקבור בהם וע"כ מחייב בדיקה לראות אם אכן יש
כוכין עם מתים אבל כ"ז שאינו מוצא מתים אין כאן ביה"ק, ואף שיתכן שהיו
בו מתים ונרקבו לגמרי העצמות (בזמן חכמי המשנה חיו כבר יהודים בא"י יותר מאלף
שנים) מ"מ כ"ז שאין רואים לפנינו מתים לא מצינו לחז"ל שיחששו לזה.
כותב הקונטרס מניח הנחה ברורה מעל כל ספק כי ריבוי מערות בצורה כמו
שהם עם אבן גולל לסתימת פתח המערה הוא בירור מוחלט שיש כאן ביה"ק עד שאין שום
חיוב בדיקה ואף בדיקה שלא ימצא בה כלום לא יועיל כיון שוודאי הוא ביה"ק אמרי'
שמסתמא נימוחו העצמות כדרכן אחרי ריבוי השנים, ולפי הדברים הנ"ל לא מצינו כל
יסוד לדבריו בדברי חז"ל, רק בדברי מומחים, ומה יועיל לנו כשחז"ל המומחים
ביותר לא נתנו שום חשיבות למומחיות זוואפי' לא חייבו בדיקה.
ראייתו הגדולה שגם מערות בלי כוכין או מתים מושכבים כדרכן עושה שכונת
קברות הוא מדין מצא כוך בקיע ומערה, הרי שגם במערה ריקה חיישי', איך לא הרגיש
דאדרבה מכאן ראיה דבלי כוך ובקיע לא חיישי', ולחלק בין מערה אחת לכמה מערות אין לו
שום ראיה אדרבה מדלא נתנו חז"ל שום דין במציאת מערות ש"מ שאין בזה שום
הוכחה.
דעת תורה האמיתית ממרן שר התורה ראב”ד עדה החרדית ירושלים עיה”ק החרדית הגאון האדיר ר’ משה שטערנבוך שליט”א בענין פינוי הקברים חלק א'
השבמחקבס”ד
נראה שהמתים קונים את המקום מתהום עד רום רקיע וא”כ גם מדין גזל אסור ומאן יימר שזה לא מפריע את מנוחתם ואם נהגו להתיר בניה ע”ג כיפין היינו כשכבר התחילו לבנות ומצאו אח”כ קבר אבל כאן עדיין לא בנו ובכה”ג בוודאי מחוייבין אנו למנוע את הבנייה לגמרי
וביותר מסתברא שכל האיזור הזה היה פעם בית הקברות, וברמב”ם מפורש בפי”ד דאבל הי”ד שבתי הקברות אסורים בהנאה ולכן אין אוכלין ושותין בהם ע”ש, הרי שאוסר מטעם איסור הנאה, שבית הקברות יש בו כעין קדושת ביהכ”נ וכמבואר במפרשים, ומפורש בגמ’ מגילה לגבי בתי כנסיות שאפילו בחורבנם כשניכר שזהו מביהכ”נ נוהגין בו כבוד (ע”ש כ”ח:) ויתכן שה”ה לגבי בית הקברות, ולבנות בית מלון מעל מקום המקודש בודאי אסור
ודע שאפילו אם במערות שנתגלו.. תוך כדי חפירות לא נתגלו אלא מערות ריקות ללא עצמות, הלוא כמעט בכל המערות שנתגלו גם של המיוחסים לצדיקים וקדושי עליון קדמונים בגליל לא מוצאים עצמות בדר”כ, אלא שנהגו לקבוע שם מקום לתפלה כיון שהנשמה או הרוח לא זזה ממקום הקבורה וכמבואר בספה”ק, וא”כ המקום קאי בקדושתו מפני הנשמה והרוח שנשארים במקומו.. וחייבים אנו למנוע את הדבר בס”ד, ובמחאה שאנו מוחים.. נזכה להאריך ימים ולראות טוב
וביותר נראה שאפילו במקום שאפשר להתיר מדינא אפילו לפנות מתים כמו כדי לעשות דרך וכדו’ מ”מ היום שישנם אלפי בתי קברות בחו”ל בלי שימור הנתונים בסכנה וכן בא”י שתחת ממשלת הכופרים המאפשרים לארכילוגים לחפור כרצונם ולחטט שכבי רח”ל ככל העולה על רוחם אם אנו פותחים פתח עלולים הם להמשיך ולפתוח פתחי היתר לעצמם גם במקומות אחרים וזו גופא סיבה לאסור, וכן מפורש בשו”ת חת”ס ח”ו סי’ ל”ז אדות פינוי עצמות הגה”ק ר’ מרדכי בנעט זצ”ל שאם נתיר עלול להביא קלקולים במקומות אחרים ומדמה לביצה (ו.) “האידנא דאיכא חברי חיישינן”,
וגם כאן לא נתיר לבנות ע”ג כיפין במקום מערה כשהוחזק בסיבה לבית הקברות ואפילו אם היינו מתירין כשנתגלה אח”כ ולא ידעו קודם תחלת הבנייה מ”מ ח”ו להורות שמותר לכתחילה לבנות ע”ג כיפין אף שבעינינו ראינו את המערות קבורה וכזאת לא שמענו מעולם
אמנם האמת יורה את דרכו שכל דברי האחרונים שהתירו היינו כשעכו”ם עושים שלא ברצונינו ואחרי שמחינו ולא הועיל אבל כאן המפנים מבקשים לקבל דע”ת שמותר וע”ז אנו לא מסכימים
דוגמה לדבר במשנה בתרומות (ספ”ז) שאם עכו”ם אומרים תנו לנו אחד ואם לאו נהרוג את כולכם, אסור למסור, אף שבלא”ה גם הוא ימות אנו לא נמסור, הרי שאלף איש עומדים למות ואנו לא נמסור איש א’ בידיים אף שבלא”ה גם הוא ימות, וכעין זה כאן לגבי רשעים הללו שעצמות מתים אצלם כזבל רח”ל, ורצונם לשעות בדברי שקר שזהו ג”כ דעת תורה ומצדינו דורשים אנו את האמת למנוע פגיעה בקברות ח”ו ולא נורה להם היתר אף שבלא”ה יעשו מה שיעשו
והנה בעיקר האיסור לא לפנות עצמות המת האחרונים ביארו טעמים שונים הא’ הוא הטעם הנ”ל, והוא חרדת הדין והיינו שבכל פעם שקוברים את המת אפילו רק העצמות צריך הוא לעבור עוד פעם דין ועלול לגרום קטרוג גדול שיכול להזיק ח”ו לכל בית ישראל (עי’ חת”ס ח”ד יו”ד שנ”ג) וראה הסבר לזה בשבט סופר יו”ד ק”ה, שאפילו בעצמות לבד כשמוציאים וקוברים אותם מחדש אף שהגוף כבר בלה וכלה הנשמה נדונה עוד פעם וגורם להמת חרדה שירא שנקרא לדין ומביאים בזה קטרוג רח”ל לעם ישראל, אם לא פעלו המפנים כהלכה ע”ש
ואיסור פינוי מת, אף שאין בזה כרת או סקילה הרבה מגדולי הדורות נשמטו ולא רצו להורות בזה לא איסור ולא היתר שנחשב כחמורות שבחמורות.
ובגליל ישנן הרבה מערות שאין בהם אפילו עצמות, ומ”מ נהוג להתפלל שם לפי שהרוח עדיין נשארת, אם כי הנשמה לא נמצאת שם, ואצל קברי צדיקים נחשב מקום זה כמסוגל לעורר רחמים, ובספר “מעבר יבק” מסביר קצת, אבל אין בדעתינו ושכלינו להשיג על בוריו את ענין חיבור המת למקום קבורתו ולסביבתו, לכן נמנעים אנו לפנות כשרק אפשר !!!
דעת תורה האמיתית ממרן שר התורה ראב”ד עדה החרדית ירושלים עיה”ק
השבמחקהחרדית הגאון האדיר ר’ משה שטערנבוך שליט”א בענין פינוי הקברים חלק ב'
בס”ד
וכשמפנים מתעוררת בדרך כלל הרבה שאלות הלכתיות, מצוי שחייבים להקפיד מדין תורה לקחת עמו עפר ג’ אצבעות מדין תפוסת המת והיינו שיעור ג’ אצבעות דחוששין שנבלע בו ממוהל המת, (ע”ש בחזו”א) [וע"ע בדברינו בח"ג סימן שפ"ו], וכמו”כ אסור לערב עצמות של מת זה בשל מת אחר בשק אחד, ועי’ תשובת רבינו האי גאון מובא במלואו בב”י (שס”ג) ובשו”ת חת”ס יו”ד שנ”ג שמסביר שאם מצרפים עצמות משני מתים הוא צער להם מפני תחיית המתים וכן ברמב”ם פי”ד דאבל ה”ט מבואר שבליקוט עצמות עושים ארון ותכריכים, ועכ”פ נראה דיש לקבור את העצמות בכבוד כמו במת ונראה בבית הקברות דווקא ובעו”ה הדין אינו ברור וקשה להקפיד בשעת הפינוי על הלכות אלו ולכן יש להמנע ככל האפשר מפינוי העצמות !!!
ומה שיש טוענים לתלות שהעצמות הנמצאות הם מעכו”ם עי’ בהקדמה לציץ אליעזר ח”ה שמביא מכתב מהגאון הרב אברמסקי זצ”ל שדוחה טענה זאת לגמרי !!!
ונראה שבזמנינו בעו”ה בא”י וכן אצל הגוים בגולה הם רואים במצות הקבורה בזבוז של שטחי קרקע, ואם נפתח להם פתח כמחט עלול להתפתח לפתח של אולם וצריכים אנו ללחום בכל כוחינו שלא יהא שום סדק להתיר ולכן אף אי מדינא כשאין חשש ממש שיגיעו בעצמות, אין חיוב לבזבז כסף רב בזמנינו שאני וכמ”ש וחייבין למחות ולהוציא הוצאות כדי למנוע זלזול במתים !!!
מלוקט מתוך שו”ת תשובות והנהגות ח”ד סי’ רס”ו –רס”ז
לקבל העתק מקורי יש לפנות אצל בן מרן שליט”א במס’ 05731
אני לא מבין הלא רב שטרונבוך בעצמו כותב שאסור לחפור הקברים, למה התיר עכשיו?
השבמחק