בניגוד לטבעו, מפני שבדושינסקיא לא נהוג להכות באחרים, עסוקים בדברי תורה ובחיזוק היהדות בקהילה, הפעם האדמו"ר מדושינסקי הקדיש חלק נרחב מדבריו על מה שקורה בפרשת בית שמש ובכה בבכיות שליש על מה שעושים הבריונים של ר' טוביה ווייס לר' משה שטרנבוך וזעק כי אסור לשתוק וחייבים למחות על הפגיעה הזו
אולי אמר כך משום המכתב של הרה"ג עמרם אופמן שליט"א.
השבמחקאבל ידוע לכולם שהמכתב הנ"ל של הרה"ג עמרם אופמן שליט"א לא שוה כלום, מפני כמה דברים, למשל, הוא כותב שאין שם שום קברים, ו"כולם אומרים" שיש קברים, אבל לא יודעים אם הם קברי ישראל או לא וכו', ממילא נראה שטעה והוא לא כ"כ יודע המציעות של מה שיש שם, וכתב המכתב מלחץ של...
אם תדייק יותר היטב במכתבו האמיתית ולא מהמעתיקים שדילגו על תיבה אחד, אז תבין הכל, כי כתב אין קברים "ידועים" והיינו שאין ידועה ברירות של קברים והדבר מוטל בספק ועל זה דנים הגדולי הדור וכו' ובזה יסתם פי דוברי בלע ושקר, ודי בזה.
מחקחלק א'
השבמחקדעת תורה האמיתית
ממרן שר התורה ראב"ד עדה החרדית
הגאון האדיר ר' משה שטערנבוך שליט"א בענין פינוי הקברים.
בס"ד
נראה שהמתים קונים את המקום מתהום עד רום רקיע וא"כ גם מדין גזל אסור ומאן יימר שזה לא מפריע את מנוחתם ואם נהגו להתיר בניה ע"ג כיפין היינו כשכבר התחילו לבנות ומצאו אח"כ קבר אבל כאן עדיין לא בנו ובכה"ג בוודאי מחוייבין אנו למנוע את הבנייה לגמרי.
וביותר מסתברא שכל האיזור הזה היה פעם בית הקברות, וברמב"ם מפורש בפי"ד דאבל הי"ד שבתי הקברות אסורים בהנאה ולכן אין אוכלין ושותין בהם ע"ש, הרי שאוסר מטעם איסור הנאה, שבית הקברות יש בו כעין קדושת ביהכ"נ וכמבואר במפרשים, ומפורש בגמ' מגילה לגבי בתי כנסיות שאפילו בחורבנם כשניכר שזהו מביהכ"נ נוהגין בו כבוד (ע"ש כ"ח:) ויתכן שה"ה לגבי בית הקברות, ולבנות בית מלון מעל מקום המקודש בודאי אסור.
ודע שאפילו אם במערות שנתגלו.. תוך כדי חפירות לא נתגלו אלא מערות ריקות ללא עצמות, הלוא כמעט בכל המערות שנתגלו גם של המיוחסים לצדיקים וקדושי עליון קדמונים בגליל לא מוצאים עצמות בדר"כ, אלא שנהגו לקבוע שם מקום לתפלה כיון שהנשמה או הרוח לא זזה ממקום הקבורה וכמבואר בספה"ק, וא"כ המקום קאי בקדושתו מפני הנשמה והרוח שנשארים במקומו.. וחייבים אנו למנוע את הדבר בס"ד, ובמחאה שאנו מוחים.. נזכה להאריך ימים ולראות טוב.
וביותר נראה שאפילו במקום שאפשר להתיר מדינא אפילו לפנות מתים כמו כדי לעשות דרך וכדו' מ"מ היום שישנם אלפי בתי קברות בחו"ל בלי שימור הנתונים בסכנה וכן בא"י שתחת ממשלת הכופרים המאפשרים לארכילוגים לחפור כרצונם ולחטט שכבי רח"ל ככל העולה על רוחם אם אנו פותחים פתח עלולים הם להמשיך ולפתוח פתחי היתר לעצמם גם במקומות אחרים וזו גופא סיבה לאסור, וכן מפורש בשו"ת חת"ס ח"ו סי' ל"ז אדות פינוי עצמות הגה"ק ר' מרדכי בנעט זצ"ל שאם נתיר עלול להביא קלקולים במקומות אחרים ומדמה לביצה (ו.) "האידנא דאיכא חברי חיישינן", וגם כאן לא נתיר לבנות ע"ג כיפין במקום מערה כשהוחזק בסיבה לבית הקברות ואפילו אם היינו מתירין כשנתגלה אח"כ ולא ידעו קודם תחלת הבנייה מ"מ ח"ו להורות שמותר לכתחילה לבנות ע"ג כיפין אף שבעינינו ראינו את המערות קבורה וכזאת לא שמענו מעולם..
אמנם האמת יורה את דרכו שכל דברי האחרונים שהתירו היינו כשעכו"ם עושים שלא ברצונינו ואחרי שמחינו ולא הועיל אבל כאן המפנים מבקשים לקבל דע"ת שמותר וע"ז אנו לא מסכימים.
חלק ב'
השבמחקדוגמה לדבר במשנה בתרומות (ספ"ז) שאם עכו"ם אומרים תנו לנו אחד ואם לאו נהרוג את כולכם, אסור למסור, אף שבלא"ה גם הוא ימות אנו לא נמסור, הרי שאלף איש עומדים למות ואנו לא נמסור איש א' בידיים אף שבלא"ה גם הוא ימות, וכעין זה כאן לגבי רשעים הללו שעצמות מתים אצלם כזבל רח"ל, ורצונם לשעות בדברי שקר שזהו ג"כ דעת תורה ומצדינו דורשים אנו את האמת למנוע פגיעה בקברות ח"ו ולא נורה להם היתר אף שבלא"ה יעשו מה שיעשו.
והנה בעיקר האיסור לא לפנות עצמות המת האחרונים ביארו טעמים שונים הא' הוא הטעם הנ"ל, והוא חרדת הדין והיינו שבכל פעם שקוברים את המת אפילו רק העצמות צריך הוא לעבור עוד פעם דין ועלול לגרום קטרוג גדול שיכול להזיק ח"ו לכל בית ישראל (עי' חת"ס ח"ד יו"ד שנ"ג) וראה הסבר לזה בשבט סופר יו"ד ק"ה, שאפילו בעצמות לבד כשמוציאים וקוברים אותם מחדש אף שהגוף כבר בלה וכלה הנשמה נדונה עוד פעם וגורם להמת חרדה שירא שנקרא לדין ומביאים בזה קטרוג רח"ל לעם ישראל, אם לא פעלו המפנים כהלכה ע"ש.
ואיסור פינוי מת, אף שאין בזה כרת או סקילה הרבה מגדולי הדורות נשמטו ולא רצו להורות בזה לא איסור ולא היתר שנחשב כחמורות שבחמורות. ובגליל ישנן הרבה מערות שאין בהם אפילו עצמות, ומ"מ נהוג להתפלל שם לפי שהרוח עדיין נשארת, אם כי הנשמה לא נמצאת שם, ואצל קברי צדיקים נחשב מקום זה כמסוגל לעורר רחמים, ובספר "מעבר יבק" מסביר קצת, אבל אין בדעתינו ושכלינו להשיג על בוריו את ענין חיבור המת למקום קבורתו ולסביבתו, לכן נמנעים אנו לפנות כשרק אפשר.
וכשמפנים מתעוררת בדרך כלל הרבה שאלות הלכתיות, מצוי שחייבים להקפיד מדין תורה לקחת עמו עפר ג' אצבעות מדין תפוסת המת והיינו שיעור ג' אצבעות דחוששין שנבלע בו ממוהל המת, (ע"ש בחזו"א) [וע"ע בדברינו בח"ג סימן שפ"ו], וכמו"כ אסור לערב עצמות של מת זה בשל מת אחר בשק אחד, ועי' תשובת רבינו האי גאון מובא במלואו בב"י (שס"ג) ובשו"ת חת"ס יו"ד שנ"ג שמסביר שאם מצרפים עצמות משני מתים הוא צער להם מפני תחיית המתים וכן ברמב"ם פי"ד דאבל ה"ט מבואר שבליקוט עצמות עושים ארון ותכריכים, ועכ"פ נראה דיש לקבור את העצמות בכבוד כמו במת ונראה בבית הקברות דווקא ובעו"ה הדין אינו ברור וקשה להקפיד בשעת הפינוי על הלכות אלו ולכן יש להמנע ככל האפשר מפינוי העצמות..
ומה שיש טוענים לתלות שהעצמות הנמצאות הם מעכו"ם עי' בהקדמה לציץ אליעזר ח"ה שמביא מכתב מהגאון הרב אברמסקי זצ"ל שדוחה טענה זאת לגמרי.
ונראה שבזמנינו בעו"ה בא"י וכן אצל הגוים בגולה הם רואים במצות הקבורה בזבוז של שטחי קרקע, ואם נפתח להם פתח כמחט עלול להתפתח לפתח של אולם וצריכים אנו ללחום בכל כוחינו שלא יהא שום סדק להתיר ולכן אף אי מדינא כשאין חשש ממש שיגיעו בעצמות, אין חיוב לבזבז כסף רב בזמנינו שאני וכמ"ש וחייבין למחות ולהוציא הוצאות כדי למנוע זלזול במתים.
מלוקט מתוך שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רס"ו –רס"ז
לקבל העתק מקורי יש לפנות אצל בן מרן שליט"א במס' 057317-3477