יום ראשון, 31 ביולי 2022
הרב אליהו רבי - "שבוע שחל בו" – והמסר לכולנו
שלום וברכה מורי ורבותי!
היום, יום ראשון, שלפני יום השבת, שבה היתה אמורה להיות תענית תשעה באב.
התענית נדחית, כי שבת דוחה אפילו את היום העצוב ביותר בשנה.
אבל לחלק מהדעות, זה עדיין נקרא "שבוע שחל בו".
בכל שנה, אם תשעה באב חל ביום חמישי, הרי שארבעת הימים שלפניו נחשבים "שבוע שחל בו תשעה באב", ובהן ישנה חומרא נוספת מעל כל החומרות שהיו עד היום בהלכות אבלות לזכר חרבן בית המקדש.
באותה מידה, אם יום תשעה באב חל ביום שני, אז ישנו רק יום אחד של אבלות מעבר לאבלות הנדרשת הרגילה, השגרתית של תשעת הימים, שלה אנו קוראים "שבוע שחל בו".
מה קורה ביחידת זמן זו שנקראת "שבוע שחל בו"?
מילא ימי בין המצרים, הם תמיד יהיו אותו מספר ימים. תשעת הימים שמראש חודש ועד תשעה באב, תמיד יהיו אותו מספר ימים.
אבל "שבוע שחל בו", זה משהו שלפעמים חל ולפעמים לא חל, לפעמים ארבעה ימים, לפעמים רק יום אחד.
איך לוקחים יחידת זמן "מוזרה" שכזו, ומתייחסים אליה כל אל יום אחר, כאל תאריך אחר, כאל תקופת זמן שונה?
התשובה היא: שמי שבאמת כואב לו - מייחס את האבל שלו לכל מה שניתן: למרחק, לזמן, למקום, ולכל מה שרק יכול להזכיר לו יותר על הִתְקרב מועד האבל הכואב הזה.
גם אדם שמדבר על רחוב שבו אירע לו אסון, הלא אותו רחוב יכל להיות בעל שם אחר. או אילו מספר הבתים ברחובות הקודמים היה מסתיים מוקדם יותר, הרי שלא כאן בדיוק היתה משמעות לאותה תאונה שקרתה לו.
אבל עדיין, אחרי שזה אירע באותו רחוב, באותו זמן, באותו מועד, כל מה שרק מזכיר לו על התקרב מועד האבל, בעצם הופך אותו לאבל יותר חזק ויותר קשה.
כאשר אנו נמצאים מול חורבן בית המקדש, שזהו האבל הגדול ביותר של כולנו, שזהו האבל שטרם התרפא, כל יחידת זמן גורמת לנו לרצות להתאבל יותר, להוסיף חומרא על חומרתנו ואבל עד אבלנו.
וכל מי שזוכה באמת להתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל' ע"ב).
בנחמת ציון ננוחם,
וברוכים תהיו!
הרב אליהו רבי - חינוך מול אהבה!
שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שבעזרתה ובזכותה נזכה, בעזרת ה' ובישועתו, לילדים נפלאים ומחונכים!
ושימו לב טוב!
ישנו מעשה ידוע על ילדותו של רבי יהונתן אייבשיץ.
על היום בו הוא היה עדיין ילד קטן, אולם חריף ומפולפל...
באחד מהימים נכנס הילד לבית לאחר לימודיו וסיפר לאמו שלמד במסכת תענית (כ"א ע"א) על כך ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה", ואשר על כך, היום, שהוא ראש חודש אדר, הוא יום שאמורים להיות שמחים ומאושרים בו.
שאלה אותו האם: "במה תבטא האושר והשמחה שלך?",
אמר לה הילד: "מיד תראי. ואם לא תראי, תשמעי...".
נגש הילד לארון הכלים, שלף סירים, ביד ימין אחז במערוך, ביד שמאל אחז במצקת, והתחיל לתופף ולשיר בקולי קולות.
ראתה אותו האם, נגשה אליו ואמרה לו: "לא שייך לנהל כך את הבית, אתה מרעיש ומפריע לכל השכנים! אני מבקשת ממך לחדול ממעשיך!".
אמר לה הנער: "אמא, אבל אסור! הלא נאמר 'משנכנס אדר מרבין שמחה'".
אמו חזרה ובקשה מספר פעמים.
אך כאשר ראתה עד כמה הוא מתעלם ממנה, אמרה לו: "אם עוד פעם אחת אני מבקשת ואתה לא מפסיק, אקרא לאביך!".
הילד יהונתן המשיך לתופף ולשיר בקולי קולות
כעבור מספר דקות הזעיקה האם את האבא, שנכנס לבית זעוף פנים. נגש לבנו ושאלו: "מה קורה כאן?".
ברגע שראה הילד את אביו נכנס לבית, מיד רץ למיטה, התחבא מתחת לשמיכה, והעמיד פני ישן.
נגש אליו אביו ואמר לו: "יקירי! הלא לפני דקות ספורות אמרת למרת אמך ש'משנכנס אדר מרבין בשמחה'. מה קרה עם מאמר חז"ל המדובר?...".
פתח הילד חצי עין ואמר לאביו: "אבא! את דברי הגמרא הללו אמרה הגמרא על דברי המשנה 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'. ואתה 'אב', אתה אבא שלי. מרגע שנכנסת לבית אני אמור למעט בשמחה"...
ישנם כאלה שחושבים שמכאן ראיה לכך שאמורים להתנהג בצורה קשה ואלימה כלפי הילד, והראיה, שכך גדל רבי יהונתן אייבשיץ.
אבל אני שואל, אם רבי יהונתן היה באמת כל כך חושש ומפחד מאביו, האם הוא אכן היה עונה לו תשובה שכזו?
הרי זו תשובה מתחכמת, שרק בן שיודע עד כמה אביו אוהב אותו ולא יעניש אותו על אותה תשובה, למרות שיש בה אפילו צליל כלשהו של חוצפה, יענה כך לאביו.
דווקא מהסיפור הזה ומכל הסיפורים הנפלאים על רבי יהונתן אייבשיץ בילדותו אנו מבינים עד כמה הקשר בינו לבין הוריו היה חם ואוהב, ועד כמה הוא היה מרשה לעצמו להצמד, במקרה הצורך, גם לשוליים.
בהצלחה רבה מורי ורבותי!
שיזכה אותנו הקדוש ברוך הוא בילדים מדהימים ונפלאים, גדולי ישראל, שנזכה לרוות מהם רוב נחת,
וברוכים תהיו!
קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר:
יום ראשון ג' אב:
{כה} יִתֶּנְךָ֙ יְהֹוָ֥ה | נִגָּף֘ לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֶ֒יךָ֒ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ תֵּצֵ֣א אֵלָ֔יו וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים תָּנ֣וּס לְפָנָ֑יו וְהָיִ֣יתָ לְזַֽעֲוָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ:
{כו} וְהָֽיְתָ֤ה נִבְלָֽתְךָ֙ לְמַֽאֲכָ֔ל לְכָל-ע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶֽהֱמַ֣ת הָאָ֑רֶץ וְאֵ֖ין מַֽחֲרִֽיד:
{כז} יַכְּכָ֨ה יְהֹוָ֜ה בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֨יִם֙ וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-תוּכַ֖ל לְהֵֽרָפֵֽא:
{כח} יַכְּכָ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב:
{כט} וְהָיִ֜יתָ מְמַשֵּׁ֣שׁ בַּֽצָּֽהֳרַ֗יִם כַּֽאֲשֶׁ֨ר יְמַשֵּׁ֤שׁ הָֽעִוֵּר֙ בָּֽאֲפֵלָ֔ה וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחַ אֶת-דְּרָכֶ֑יךָ וְהָיִ֜יתָ אַ֣ךְ עָשׁ֧וּק וְגָז֛וּל כָּל-הַיָּמִ֖ים וְאֵ֥ין מוֹשִֽׁיעַ:
הרב אלעזר שטיינמץ ז"ל
הרב אלעזר שטיינמץ ז"ל מפלטבוש נפטר לאחר מאבק במחלה קשה במשך תקופה ארוכה והוא בשנות הארבעים לחייו. הוא היה בוגר ישיבת תורה תמימה, ותלמיד ישיבות מיר בירושלים וישיבת תורה ודעת בפלטבוש
הירשם ל-
רשומות (Atom)