רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 17 בנובמבר 2026

"היא לא מתה, היא הלכה להביא את המשיח ברחמים" - פרק באמונה במחיצת מרן הגר"ד קוק שליט"א

 

דברים היוצאים מן הלב

 

במהלך השנים האחרונות הדפיס רבינו כמה ספרים שיצאו בעבר על גדולי ישראל, או ספרים שיש בהם דברי התעוררות לאמונה וחיזוק, [כגון ספר "אריאל" לתולדותיו של מהר"י אסאד זיע"א, והספר "אברהם בן אברהם" על הגר צדק בזמן הגר"א, וכן מקבצים מתוך אגרות החזו"א הראי"ה קוק, ועוד ועוד].

 

רבינו אמר לי, את הספרים הללו קראתי בצעירותי ודמעות זלגו מעיני מרוב רגש של חיזוק, וראיתי כי טוב להדפיסם כדי לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל בבחינת "אל תמנע טוב מבעליו".

 

אחד הספרים שהדפיס רבינו הוא "גבורת יצחק", המכיל בתוכו פרקי עליה מעולמו של אדם גדול שנגדע באיבו, ובפרק זמן קצר זכה וראשו הגיע השמימה, הגאון הצדיק ר' יצחק אריאל זצ"ל, שהיה מקורב גדול לרבינו הסטייפלר זיע"א, וזכה שרבינו הסטייפלר זיע"א הגיע אליו לבית הרפואה יממה קודם פטירתו, ואף טרח ויצא להלוייתו יחד עם אלפים שספדו לו בערב שבת לאחר חצות.

 

רבינו מעיד במכתבו הניצב בראש הספר, שכל מי שקורא בספר הזה לא מסוגל לעשות ואפי' לחשוב על חטא או לבטל תורה באותו יום.

 

בפרק לג הנושא את הכותרת "ובא השמש", מתאר הסופר הפלאי ר' ראובן גרוסמן זצ"ל [מחבר הספר הנודע "מח ולב" על הגר"ח שמואלביץ', שאף הוא "אדם גדול" כלשון רבינו במכתבו הנ"ל], את דיבוריו הנשגבים בשעותיו האחרונות עם רעייתו:

 

"לבנים תאמרי שאבא הלך ללמוד תורה בחברותא עם החפץ חיים וצדיקים אחרים, לבנות תגידי שאבא הלך להביא את המשיח, תגידי להם אבא לא עוזב אותם, הוא ישגיח עליהם גם מלמעלה והוא יחזור כשהמשיח יבא"...

 

את המילים "אבא הלך להביא את המשיח", הראה לי רבינו בהיותינו עומדים בפתח חדרו - תוך כדי שמתכוננים לצאת לבית אבל של משפחה ששכלה בת צעירה במיטב ימיה מתוך חולי כבד, והותירה אחריה בעל וכמה יתומים, רבינו הצביע על המילים הללו וקירב את הדברים לעיני, כאילו אומר לי "תפנים חזק מה כתוב כאן, תראה איזה עוצמה של אמונה יש כאן", לא פעם ולא פעמיים כשאני קורא את הדברים דמעות ניגרות מעיני כמו מאליהם. 

 

זכורני שהייתי במחיצת רבינו בניחום אבלים בחיפה, היה זה מקרה טרגדי מאד, ילדה בכיתה ה' חזרה מבית הספר ונדרסה למות באופן מבהיל, המונים מכל קצוות ארץ ישראל ובראשם דמויות מפורסמות הגיעו לנחם את ההורים המצוערים שהתפלשו בעפר.

 

רבינו לא הכיר את ההורים, והגיע למקום לבקשת תלמיד חכם המקושר אל המשפחה שהיה קשור לרבינו, והביע את הצער הגדול השורר שם ואת היכולת לזכות את ההמונים בעת כזאת.

 

כאשר הגענו לשם ביקש רבינו להתפלל מנחה ואמר לי לדבר עד שיסיים את תפלתו, ובמשך שעה ארוכה רבינו נע ונד בתפלתו אנה ואנה בבכיה ותחנונים, והיה ניכר שכדרכו מתעורר באמונה עוד ועוד עד כדי שיהיה בו כח לעורר ולנחם במצב כזה - בבחי' "טופח על מנת להטפיח".

 

לאחר שסיים רבינו את התפלה עמד אבי הילדה בסמוך אליו וכל ההמונים הצטופפו לשמוע את מוצא פיו, ואמר רבינו כשהוא אדום ממאמץ התפלה ונרגש מהמעמד הנורא:

 

"אני מתבייש לדבר,

אין מילים בפי,

הסיפור כאן הוא קשה מנשוא,

אני מתבייש מהאבא ולא יכול להסתכל עליו,

אבל תדעו לכם...

שאסור לומר שהילדה מתה בתאונה,

היא לא מתה, היא הלכה להביא את המשיח!!!

היא הולכת עם עוד נשמות של קדושים וצדיקים

כדי לפעול לביאת המשיח בקרוב ברחמים ולא בדינא קשיא".

 

אבי הילדה אמר לי לאחר זמן,"אני לא מכיר את רבינו, רק שמעתי עליו, וזה לי פעם ראשונה שאני רואה אותו, מהרגע שרבינו נכנס לכאן, אני מרגיש שהאדמה רועדת ובוערת, כל העולם בא לדבר עמנו, ודרשות חוצבות להבות אש נישאו כאן, שום דבר לא ניחם אותי באמת, המצב כל כך קשה ששום דבר לא נכנס כלל באזני, אבל המילים הקצרות של הרב הקדוש הזה - הם ארוכות כל כך, הם מהדהדות באזני ללא הרף, אני מרגיש שהוא עמוק מאד, הדברים שהוא אמר ניחמו אותי ונתנו לי כח, אני וגם אשתי מאמינים שהיא שליחת ציבור כעת, וזכינו להיות ההורים שלה".

 

אמרתי אני אל לבי, כמה כח יש כאן, אם רבינו לא היה מאמין במה שהוא אמר לו, גם הוא לא היה מאמין, הוא החדיר בו את האמונה - וזאת נחמתו, כי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב"...

 

בהזדמנות אחרת כאשר בקשו מרבינו להגיע למשפחה ששכלה בפתע פתאום תינוק רך, והמצב הנפשי של ההורים היה נורא מכל, ראיתי שרבינו לא מתכנן להגיע אליהם בזמן הקרוב עכ"פ, ובראותי את הפצרתם הכואבת והרצינית של בני המשפחה, אמרתי לרבינו, אולי בכל זאת כדאי שנלך לשם, ואמר לי רבינו "אינני מסוגל ללכת לשם, הרי מצפים ממני לדברי ניחום, ואין לי מה לומר במצב כה נורא".

 

בתום לבבי אמרתי לרבינו, הלא יש בידי הרב לומר את הדברים העצומים שהראני בס' "גבורת יצחק", ואפשר ע"י המשפט הזה לעשות הרבה חיזוק וניחום, בפרטות על האבלים, ובכללות על כל הנוכחים שלבם פתוח בעתות כאל, כפי שראיתי בפועל עם רבינו כשהיינו במקום מסויים.

 

תשובת רבינו היתה נוקבת וברורה: "לצטט באופן יבש מה שכתוב בספר - אין בזה ממש, רק אם זה יוצא מן הלב, אזי הדברים נכנסים אל הלב ויש בהם 'שיעור ניחום', וגם בזה הכל לפי 'מדרגת' הלב הטהור של המדבר, אני לא 'כפתור', לי אין כעת התעוררות פנימית להוציא דברים כאלו מן הלב, אם יש בך כח לזה, קדימה, אבל תדע, 'מס שפתים' בלא כוונת הלב - טוב העדרו ממציאותו, כי אין בזה ניחום, ואדרבה, לא רק שאין בזה שום תועלת, נוסף גם הוא שהאדם מלמד את לשונו להיות לשון שקר ומרגיל עצמו בחיי שטחיות שיש בהם תוכן אכזריות, אי אפשר ואסור לצטט דברים בלא אמונה אמתית והרגשה פנימית שכך הם פני הדברים".

 

בינו נא זאת

 

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.