קשה כשאול קנאה

 מאת פישל קדוש

קשה כשאול קנאה

ההופעה המונומנטאלית של בני בגין (84!), בה קרא להקמת ממשלת שמאל ("ממשלה טובה") עם מנצור עבאס ("שותף טוב") לא שייכת לפוליטיקה אלא לפסיכולוגיה. 

בני, הבן של מנחם בגין ו"הימין שמימין לימין"  שקטל את הליכוד על פשרנותו ועמד בראש האיחוד הלאומי, קורא להצביע בעד ממשלה בהשתתפות עבאס ויאיר גולן את גבי לסקי ("להצביע בעד אחת מארבע מפלגות הגוש" - אחת מהארבע היא 'הדמוקרטים').

מחקרי הנפש לא יתקשו לגלות על מה יושב העיוות, על קנאה אוכלת בבנימין השני, שהביס אותו ב-93 במירוץ לראשות הליכוד, ומיני אז שולט בליכוד זה 33 שנה (עם הפסקה), ובשנים האחרונות מגיע לשיאו, כשהוא מפקד על "מלחמת העצמאת השניה" שביבי מנהל בשבע חזיתות, ומול לחצים בי"ל ופנימיים חסרי תקדים, ומותיר את "נסיכי הליכוד" בשולי הכביש, ואיש כבר אינו זוכר אותם ואת שמותיהם.

הקנאה של בני אוכלת גם בגילו המופלג, ומביאה אותו להתבזות ברמה שלא תאמן,  "מול פני האומה".

מילא הוא מבזה את עצמו, אבל הוא בגין, ככה לבזות את אבא שלו, שהיה פטריוט יהודי שמסר את נפשו למען עם ישראל ומיליוני יהודים נשאו אליו עיניהם?

ככה לעשות לאבא שלו שנרדף באכזריות ע"י השמאל, אולי אפילו יותר מהרדיפות האכזריות שעובר נתניהו (על בגין ירו בתותח, "קדוש"), והיום הוא קורא להצביע שמאל?

נכון שבני בגין לא יחיד, כל חבורת "הנסיכים", דן מרידור, לימור לבנת, אולמרט ועוד, אחוזי קנאה בנתניהו, שהביאה אותם לחצות את הקווים. 

אבל בגין, הבן של בגין הנרדף, הבן של בגין הלוחם, הבן של בגין מפקד האצ"ל, שעד כדי כך יבגוד מתוך קנאה בזויה?

גם העובדה שבין משפחת בגין למשפחת נתניהו בוערת יריבות היסטורית, שמתחילה מאבא של ביבי, בנציון נתניהו, לאבא של בני, מנחם בגין, לא יכולה להסביר מעמקים נחותים כאלה של קנאה בוערת שמוציאה את בני בגין מדעתו בגיל 84, ברמה  אולמרטית.

ואגב, מרוב קנאה אוכלת, בגין הבן שהחמיץ, לא מבין שהרדיפה על נתניהו שהוא מצטרף אליה בצורה כ"כ מכוערת, היא הנשק הסודי של הנרדף..

קשה כשאול קנאה.