ירח ימים, לפני שמתחילים מחדש

 מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

ירח ימים, לפני שמתחילים מחדש

אלול אינו רק חודש של הכנה לראש השנה. אלול הוא הזמן לעצור ולהביט ביושר בשנה שחלפה: היכן לא עשינו כפי שהיה ראוי שנעשה? היכן נכשלנו? מה טעון תיקון, ומה מוכרחים אנו לעשות אחרת בשנה הבאה?

הדבר מקבל משנה חשיבות לאחר שנה שהעמידה אותנו, את משפחותינו ואת הקהילה כולה בניסיונות ובקשיים גדולים. המלחמה, האבדות, חוסר הוודאות והלחצים של חיי היום יום השפיעו על כולנו. גם עולם התורה בארץ ישראל עבר בשנה האחרונה תקופה לא פשוטה, עם מתחים וקשיים שהשפיעו על בני הישיבות, על מוסדות התורה ועל משפחות רבות. ובתוך כל זה החיים ממשיכים: עבודה, פרנסה, ילדים, לימודים, משפחה וכל המטלות שאינן נותנות לאדם לעצור. דווקא משום כך אלול נחוץ לנו.

קל מאוד לעבור מיום ליום ולעסוק במה שמונח לפנינו, אבל לפני שנכנסים לשנה חדשה צריך לעצור ולהביט בשנה שהולכת ומסתיימת. רעיון זה מקבל עומק מיוחד בדברי הזוהר על תחילת פרשתנו.

התורה מלמדת אותנו את דין יפת תואר, מן הדינים הקשים להבנה בפרשה. חייל יהודי הנמצא במלחמה ורואה בשביה אישה נכרית ומתאווה לה, אינו רשאי לקחתה מיד. התורה דורשת ממנה לעבור תהליך: היא מובאת לביתו, ראשה מגולח, בגדי שביה מוסרים מעליה, ואז נאמר: "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים." היא צריכה להתאבל על אביה ועל אמה במשך שלושים יום, ורק לאחר מכן היא יכולה להתחיל בחייה החדשים.

הזוהר הקדוש מקשר את אותם "ירח ימים" לחודש אלול. וכך נאמר בזוהר חדש: "ירח ימים, דא היא ירחא דאלול, דביה סליק משה לטורא למבעי רחמין קמי קודשא בריך הוא בגין דישתביק לישראל על חובא דעגלא." "ירח ימים" הוא חודש אלול, שבו עלה משה רבנו להר לבקש רחמים מלפני הקב"ה שיסלח לישראל על חטא העגל.

אבל מדוע אומרת התורה "ירח ימים" ולא פשוט "חודש"?

יש כאן נקודה חשובה. המילה "חודש" קשורה לחידוש, להתחדשות ולהתחלה חדשה, ואילו "ירח", הקשור למחזור הלבנה, מבטא את מהלך הזמן ואת סיומה של תקופה.

הדבר בא לידי ביטוי גם בלשון שאנו מוצאים במסמכים הלכתיים. בכתובה, המסמלת את הקמת הנישואין ותחילתו של בית יהודי חדש, מציינים את החודש בלשון "חודש"; בגט, המסמל את סיום הנישואין, משתמשים בלשון "ירח". הלשון מתאימה לתוכן: חודש מבטא התחלה חדשה, וירח תקופה שהגיעה לסיומה. לפי זה, בחירת התורה במילים "ירח ימים" אינה מקרית.

כדאי להתבונן במצבה של יפת התואר ובניתוק מן העבר שהיא נדרשת לעשות. היא אישה שנלקחה בשבי, נעקרה מביתה, ממשפחתה, מארצה ומכל העולם שהיה מוכר לה. כל המציאות שלה התהפכה, והיא מובאת לבית זר, לסביבה חדשה ולעולם אחר לגמרי. אם היא עתידה להיכנס לחיים חדשים, היא צריכה להיפרד מן החיים הקודמים, להשאיר אותם מאחור ולעשות ניתוק ברור מן העבר.

התורה אינה אומרת לה פשוט: מעכשיו תתחילי מחדש. קודם עליה לבכות ולהתאבל, ורק לאחר מכן להיפרד מן העבר. במשך שלושים יום היא עוברת תהליך של אבל והיפרדות, מעכלת את מה שעברה, מכירה במה שהיא משאירה מאחור וסוגרת פרק שלם בחייה.

זה אינו שינוי קטן. אין כאן החלטה לתקן הרגל מסוים או לקבל עוד דבר טוב; גם דברים כאלה חשובים ודורשים מאמץ, אבל כאן מדובר במשהו עמוק הרבה יותר — חיים שלמים מאחוריה וחיים חדשים לפניה.

וזהו אחד הלקחים הגדולים שמגלה לנו הזוהר במילים "ירח ימים". לפעמים אדם אינו יכול להתחיל מחדש כל עוד הוא ממשיך להחזיק בעבר. יש דברים שאפשר לתקן בהדרגה, ויש דברים שבהם אדם צריך לומר לעצמו: כך אי אפשר להמשיך, הדבר הזה חייב להיפסק, את זה אני משאיר מאחור, ומכאן אני מתחיל מחדש. זהו שינוי מן היסוד.

וזהו הרמז של הזוהר לחודש אלול: אלול הוא ה"ירח" שלפני ה"חודש". לפני "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר", לפני ההתחלה החדשה של ראש השנה, הקב"ה נותן לנו חודש שלם לעצור ולסיים את השנה הקודמת כראוי.

לא רק לשאול איזה דבר קטן אני יכול לשפר, אלא לשאול שאלות קשות יותר: לאן החיים שלי הולכים? מה נעשה חשוב מדי בחיי? מה הרחיק אותי ממה שאני יודע שעלי לעשות? מה אני חייב לתקן, ומה אני חייב להשאיר מאחור ולא לקחת איתי לשנה הבאה?

יש סיפור נפלא על הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, הממחיש מה היה עבורו אלול כבר משנות ילדותו. כשהיה רבי צבי פסח ילד כבן שמונה בקובנה, הוא הלך לשמוע את רבי ישראל סלנטר זצ"ל מדבר בשבת מברכים חודש אלול. בית הכנסת היה מלא עד אפס מקום, והילד מצא לעצמו מקום על המדרגות, סמוך לארון הקודש.

רבי ישראל סלנטר החל לדבר על חודש אלול, ואז קרא בקול ביידיש: "מיר געפינען זיך איצטער אין חודש אלול, מאכט תשובה!" — "אנחנו נמצאים עכשיו בחודש אלול, עשו תשובה!" רבי ישראל התרגש כל כך מעצם משמעותו של חודש אלול, עד שהתעלף ונפל על הילד רבי צבי פסח שישב בסמוך, ומיד מיהרו האנשים להחיותו.

המראה הזה נחרת עמוק בזיכרונו של רבי צבי פסח פרנק. את הסיפור שמעתי, ולאחר מכן אישר לי נכדו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל כי הוא מובא בספר "גאון ההוראה", וכי המסורת בידו מפי אביו, רבי אברהם ז"ל, ששמע אותה מאביו, הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל.

כשמתבוננים בסיפור הזה, אי אפשר שלא להתפעל. ילד בן שמונה רואה גדול בישראל שהמילים "חודש אלול" מטלטלות אותו עד כדי כך שהוא מתעלף. אלול לא היה אצלו עוד חודש בלוח השנה; אלול היה מהפך.

השנה עומדת להסתיים, יום הדין מתקרב, ואדם צריך לעצור, לבדוק את עצמו ולעשות תשובה. כמה רחוקים אנו לעיתים מן התחושה הזאת. אנו שומעים שהגיע אלול, שומעים את השופר וממשיכים בשגרת החיים — עבודה, פרנסה, ילדים, לימודים, סידורים וכל מה שצריך לעשות. אבל אלול אינו אמור להיות עוד פרט בתוך השגרה; אלול צריך לעצור את השגרה ולגרום לנו לחשוב.

וזה נכון במיוחד השנה. עברנו שנה קשה ומטלטלת. משפחות נשאו משאות כבדים, הקהילות התמודדו עם מתחים וקשיים, וגם עולם התורה ובני הישיבות נשאו על כתפיהם את ההתמודדות עם מציאות מורכבת ומכבידה. אחרי כל מה שעבר עלינו, איננו יכולים להיכנס לשנה נוספת בלי לעצור ולעשות חשבון.

רובנו איננו יושבים כל היום בבית המדרש. אין לנו תמיד סדר מוסר קבוע או שעות רבות לשבת בשקט ולעשות חשבון נפש, אבל אין בכך כדי לפטור אותנו מן החובה. אנחנו חייבים למצוא זמן, אפילו כמה דקות ביום, לעצור, לחשוב ולבדוק את עצמנו.

אבל החשבון צריך להיות אמיתי וכן. אין הכוונה רק לעבור על הדברים מן השפה ולחוץ או לקבל על עצמנו עוד קבלה טובה; צריך להיות מוכנים לעמוד מול עצמנו ביושר ולהכיר באמת במה שדורש תיקון. לא רק לשאול איזו קבלה טובה אקבל, אלא: היכן טעיתי? היכן נכשלתי? מה התקלקל אצלי במשך השנה? מה אני יודע שאינו יכול להמשיך כך? ומה אני צריך להשאיר מאחור לחלוטין?

זהו המסר הגדול של יפת תואר. היא מלמדת אותנו שלפני שמתחילים חיים חדשים, לפעמים צריך קודם להיפרד מן החיים הישנים, להשאיר אותם מאחור ולעשות ניתוק אמיתי וברור מן העבר. לא תיקון קוסמטי, לא שינוי חיצוני ולא עוד החלטה קטנה, אלא ניתוק אמיתי מן העבר.

הזוהר הקדוש מגלה לנו ש"ירח ימים" הוא אלול. לפני החודש יש ירח; לפני ההתחלה יש סיום, ולפני ההתחדשות צריך לבוא חשבון נפש. לפני השנה החדשה צריך אומץ להכיר במה שאנו חייבים להשאיר מאחור.

יפת התואר אינה יכולה להיכנס לחייה החדשים כשהיא ממשיכה להחזיק בחייה הקודמים, וגם אנחנו איננו יכולים להיכנס לשנה חדשה כשאנו נחושים להמשיך בדיוק באותה דרך. יש דברים שצריך לתקן, יש דברים שצריך לשפר, ויש דברים שצריך לעשות מהם ניתוק ברור ולהשאיר מאחור.

זהו עניינו של אלול — אותו "ירח ימים" שהקב"ה נותן לנו לפני ה"חודש". לאחר השנה שעברה עלינו, מוטלת עלינו החובה לעצור, לעשות חשבון נפש אמיתי, לזהות מה חייב להשתנות ולבוא לראש השנה לא רק עם משאלה לשנה טובה, אלא עם החלטה לחיות את השנה הבאה אחרת.

הרב אליעזר שמחה ווייס

כתיבה וחתימה טובה