מרן החד"ה קוק שליט"א
יש ענין גדול וחשוב להוציא הציציות בחוץ
ידוע מנהגו של רבינו החד"ה קוק שליט"א לחלק לרבים הבאים אליו טליתות צמר עם ציצית פתיל תכלת כדי לזכותם במצוה יקרה זו, אך רבינו שליט"א לא מסכים לתת ציציות אלו למי שמבקש ללובשם רק בשבת, או כמה שעות ביום, כיון שהטליתות יקרות ונדירות, ויש לנו ליתן דין קדימה למאן דמרבה במצוה ולא למאן דמצמצם, וב"ה נפוץ הדבר לאט לאט, וגם בישיבות של בני הספרדים ובני ליטא, רבים וטובים גבה לבם במצוה זו של התכלת, ואין שום חשש מוזרות או ויכוח על ענין זה.
והשיב רבינו שליט"א שלא לתת למי שאינו מוציא, וביאר רבינו שליט"א, דאם כי בודאי שגם מי שמכניס הציציות מקיים את מצות התורה כמבואר בד' כמה ראשונים [ראה בס' העיטור הל' ציצית שלהי ח"ג, ועוד], מ"מ מכיון שאין לנו אלא 50 ציציות לחלוקה בכל חדש, ואין הקומץ משביע את הארי כי רבים דורשים לקבל, אם כן חבל לצמצם את זה ולתת לאחד שמכניס הציציות בפנים ומפספס את המעלה לראותן כל הזמן, ומכיון שיש רבים שכן מוציאים, אם כן מי שלוקח על דעת שלא להוציא - הוא מפסיד את איכות המצוה לעומת אחרים שיקחו ויוציאו...
והנה בשו"ע (סי' ח סי"א) כ', עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות. ע"כ. עוד כ' בשו"ע להלן (סי' כד ס"א), אם אין אדם לובש טלית קטן של ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. ומ"מ טוב ונכון שכל אדם יהיה זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצות בכל רגע, ונכון ללובשו על המלבושים, ולפחות יזהר שיהיה לבוש בציצית בשעת התפלה. ע"כ. ובב"י (סי' ח) כתב, שמתוך ד' הטור [שם] נראה שדרך טלית קטן ללובשו תחת בגדיו, אבל ממש"כ רבינו בסי' כד שעיקר מצות ציצית כדי לזכור המצוה, ובכל שעה ובכל רגע צריך שיזכור המצות, נראה שעיקר מצות טלית קטן ללובשו מלמעלה, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות, וכ"כ הנימוק"י בשם הריטב"א. ע"כ. וכן כתב רבינו אברהם אבן עזרא (סו"פ שלח לך). ועמש"כ במאמר מרדכי (שם סקי"א) ע"ד הריטב"א הנ"ל.
וב"שער הכוונות" (דרושי הציצית דרוש ו) מבואר שהאריז"ל היה לובש הט"ק למטה משאר מלבושיו ע"ג חלוקו, ושאותם המתיהרים ללובשו על כל בגדיהם, טעות גדול בידם היפך האמת. וכן הביא בברכ"י (שם סק"ז). ובמג"א (שם סקי"ג) משמע דס"ל לחלק, שכל מה שצריך להצניע הוא את הטלית, אבל את הציציות צריך להוציא מחוץ לבגדיו. וכ"מ בשער הכוונות (שם, ד"ז ע"ג) שכתב וז"ל, ודע כי האדם צריך להסתכל בציציות בכל שעה כמו שאמר הכתוב וראיתם אותו. ע"כ. [ואמנם מדברי כמה מהמקובלים הספרדים משמע שגם הציציות צריכות להיות בתוך בגדיו, וכמו שמשמע בברכ"י שם].
והנה כתב מרן הגרב"צ א"ש זיע"א בשו"ת "אור לציון" ח"ב (בהערות לפרק ב שנכתבו בהשראתו), דמ"מ אפשר לקיים דבר זה אף שציציותיו בתוך בגדיו, שכל פעם שרוצה להסתכל, יגלה את הציציות ויסתכל. והביא שכן דעת מורינו ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטייא זצ"ל, ואמר שבן ספרד שמוציא את ציציותיו יש לו לחוש משום מוציא לעז על הראשונים, ולכן אין לבני ספרד לשנות ממנהג אבותיהם, ולא יוציאו את הציציות מחוץ לבגדים. ועוד שכיום יש חשש משום מוציא לעז על הראשונים וכו'. עכת"ד.
ורבינו שליט"א ס"ל דכיון דפשוטו של מקרא לראות את הציצית, אין לנו לצמצם זאת לעתים, ובכל דברי חז"ל מוכח שלא היה להם שום ענין להטמין הציציות, ואדרבה הציצית היו נראות לעין הכל, וכן מפורש בדברי האריז"ל, וגם מרן החיד"א בניצוצי אורות על הזוה"ק (סו"פ מקץ, דר"ה ע"א) כתב, שהחסידים היו נוהגים שיהיו הציציות ארוכים כדי שייראו, [ומש"כ באול"צ שם שזה היה רק מנהג חסידים, הנה בזמנינו כל בר נש עושה זאת וא"כ אין כל חשש מצד יוהרא], וגם מה שכתב האר"י על המתיהרים שמעטפים עצמם בטלית מכל כל בגדיהם, הרי ברור שאין הדבר נחשב יוהרא במקום שכך מקובל כבר לעשות, [וכבר כתבנו במק"א מה שאמר רבינו שליט"א דהלאוי שהיו חוששים מן היוהרא עצמה, כמו שחוששים מיוהרא של הידורי המצות].
ובאמת שגם הגרב"צ א"ש זיע"א כתב שם, ומכל מקום נראה שבחור בן ספרד שאינו נשוי שלומד בישיבה שרובם מבני אשכנז, לא ישנה ממנהג המקום, ורשאי להוציא את הציציות, ולאחר נישואיו ינהג כמנהג אבותיו. וגם נראה שבחור שאינו נשוי שבית הוריו נמצא במקום שאין הרבה שומרי מצוות, שראוי שיוציא את הציציות בחוץ, ובמיוחד כשנוסע לבית הוריו, כדי שיבדל על ידי זה מהסביבה הרעה ולא יבוא ליגרר אחריהם, וכן בעלי תשובה ראוי להם להוציא את הציציות, מאותו הטעם, כדי שיתחזקו במצוות. עכ"ד. ושמעתי שכן היתה השקפת רבינו הגר"ע יוסף זיע"א. וכן זכורני שהגאון המקובל ר' מרדכי אליהו זצ"ל היה מעודד את הנערים להוציא הציציות בחוץ כדי לקדש ש"ש וכו', והאידנא כולי עלמא זקוקים להבדלות וחיזוק, וכולי האי ואולי, וד"ל. וכן דעתו ומנהגו של מרן הגרי"ח סופר שליט"א.
ואמר לי רבינו שליט"א, דמילתא דפשיטא היא שאין המוציא ציציות קשור כלל להגדרת מוציא לעז על הראשונים, ואין צריך כלל לבאר זאת, ומה שאמר רבינו עזרא עטיה זיע"א כלפי מי שבא לעשות דבר חדש לעומת מנהג רבותיו ואבותיו, אין זה אלא בתורת אביזרא דמוציא לעז על הראשו', ובודאי שאין זה בכלל הגדר הנ"ל, ועכ"פ בדור האחרון שכבר נפוץ הדבר ב"ה, בודאי שאין בזה שום חשש כלל ועיקר לא מצד אביזרא דלעז ולא מצד יוהרא, [וכעין מ"ש הב"י בסי' כד ע"ד האבודרהם. ע"ש], ובפרט לכל מאן דבעי להוסיף איכות במצות הציצית ע"י ראייתה בכל עת ובכל זמן, דקדוש יאמר לו והראשונים ישמחו ויגילו בו.
פוק חזי מה שכתב מהר"ם יפה בס' הלבוש (סי' ח), שהואיל וטעם הציצית כדי שנזכור כל המצות, לפיכך הלובשים טלית קטן תחת כל הבגדים יזהרו להוציא הציציות בחוץ כדי שיראו תמיד, ועל ידי כך יזכרו המצות. [וע' מאמ"ר ר"ס כד מש"כ ע"ד הלבוש]. וכן פסק בשו"ע של הגר"ז מלאדי (סי' ח סקי"ח). ע"ש. והשל"ה (ריש חולין, הל' ציצית, ד"ג רע"א) כ', והנה מחמת המלעיגים גם אני לובש הטלית קטן תחת המלבושים, אלא שאני מוציא לחוץ שתי הציציות שלפנים, בין קרסי המלבוש, ואני רואה אותם תמיד. וכן ראוי לנהוג. ע"כ. והו"ד בא"ר (סי' ח סקי"ב). וכ"כ המלבי"ם בארצות החיים (סי' ח סקי"א). וכ"כ בס' ברית כהונה (מע' ט אות ד).
ועד אחרן כ' רבינו המשנ"ב (סי' ח סקכ"ו), אותם אנשים המשימים הציצית בתוך המכנסים שלהם, לא די שהם מעלימים עיניהם ממה שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', עוד מבזים הם את מצות השי"ת, ועתידים הם ליתן את הדין על כך, ומה שאומרים טעם למעשיהם מפני שהולכים בין הנכרים, לזה היה די להם שישימו הציציות בתוך הכנף, ואלו היה להם איזה דורון ממלך בשר ודם שחקוק עליו שם המלך, כמה היו מתקשטים בו תמיד לפני האנשים, קל וחומר בציצית שרומז על שם הקדוש ברוך הוא, כמו שכתב בשו"ע לקמן (סי' כד ס"ח), כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו. ע"כ. ואמנם יש כמה צדדים ליישב כל הנ"ל ע"פ דברי המקובלים הספרדים ומנהג הספרדים העתיק, מ"מ הפשט לא יופשט שבודאי מעלה יש בהוצאת הציצית החוצה, ועמש"כ גאון עזינו מהרע"י זיע"א בשו"ת יחו"ד ח"ב (סי' א). ואתה תחזה.
כל מה שכתבתי הכל ידוע וכבר הרחיבו בזה למאד מאד בספרי אחרוני דורינו, וראה כל מש"כ באור לציון וביחוה דעת שם, וגם עיניך תחזינה מה שהרחיב בזה המקובל הנודע הגרי"מ הלל שליט"א, והיה נראה לי מלשונו של רבינו שליט"א שכל האריכות בזה אך למותר.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.