בכל שנה בתקופה זו זועקים 'שנאת חינם' ואף אחד לא מסתכל על עצמו בפנים ושואל, מה חלקי בשנאת חינם. זה נשמע כל כך צבוע, ומזכיר את אותם גדולי ישראל שזעקו נגד המעשה שעשה הרב שך בשעתו כשפילג את היהדות החרדית שהייתה מאורגנת באגודת ישראל, וכל זאת מפני שהוא הפסיד בהצבעה ב'מועצת גדולי התורה' על 'היחודיים' ו'הרוטציה'. גדולי ישראל האמיתיים ביקשו ממנו תנהל את מאבקך בתוך אגודת ישראל ואל תפלג את החרדים, אבל הוא העדיף להפוך את גדולי ישראל הליטאים דאז לאויביו ופילג את החרדים
קם דור חדש שלא ידע את יוסף ומאמין שמאז החרם של המתנגדים על החסידים בתקופתו של הגר"א מוילנא החסידים והליטאים מפולגים. אמת כי אידאית העולם היהודי התפלג, אז עדיין לא היה מושג כזה של 'חרדים', זה התפתח בתקופת ה'חתם סופר' זצ"ל. מטרתה של אגודת ישראל הייתה כשהקימו אותה לאחד בין המתנגדים לחסידים ולעבוד יחד נגד ההשכלה שחדרה חזק לרחוב היהודי וכילתה כל כך הרבה יהודים שהפכו לרפורמים ומשכילים. רבים משומרי המצוות אז היו חלק מן המזרחי, וגדולי ישראל מכל החוגים הבינו כי בלי שנשוב ונעבוד יחד הכל ייהרס וייחרב
ההחלטה הראשונה הייתה כי בשביל לחיות יחד חסידים ומתנגדים הבסיס יהיה 'נהרא נהרא ופשטי'' למרות שכל אחד ימשיך בדרכו, זה מתפלל נוסח אשכנז וזה נוסח ספרד, שיעשה כל אחד כמנהגו, אבל בענייני ציבור נעבוד יחד. ככה זה היה עד לתשמ"ט, כאשר המחלוקת החלה מיד לאחר פטירת ה'בית ישראל' מגור. הרב שך רצה להיות 'יושב ראש מועצת גדולי התורה' יחיד, גור לא הסכימו ותבעו לעשות שניים יחד יושבי ראש, ומינו את ה'לב שמחה' מגור יחד עם הרב שך לעמוד בראשות ה'מועצת' שהייתה יחידה. בזמן ההוא לא היו עוד כאלו בעולם החרדי
הרב שך פתח במלחמה קשה ב'לב שמחה' בטענה כי הוא מעולם לא היה 'חבר מועצת' ולא יתכן שכבר יקפוץ לתפקיד של יושב ראש, והסיבה למאבק הזה, לא רק מפני שביקש להיות יחיד אלא הרבה יותר בשל מחלוקות על כמה נושאים ביניהם ה'רוטציה' לפיו ה'לב שמחה' תבע כי אסור שחבר כנסת חרדי יכהן יותר משתי קדנציות שמנה שנים, והרב שך שהפטרון שלו היה שלמה לורנץ בלעדיו לא היה גדול הליטאים, שזה סיפור בפני עצמו מדוע לורנץ בחר בו ואיזו טובה עשה לו, נאלץ להיאבק נגד בטענה שעדיף ותק בכנסת מאשר שכל שמנה שנים יכנס חדש ויצטרך ללמוד איך עובדים בכנסת. ה'לב שמחה' טען כי החכי"ם הופכים למושחתים כאשר הם יושבים יותר מדי שנים בכנסת
המחלוקת השניה הייתה על ה'יחודיים'. היו אז חכי"ם חרדים שדאגו לעצמם עם הרבה כסף. ביניהם שלמה לורנץ ומנחם פרוש שקיבלו כספים למוסדותיהם תחת סעיף ששמו היה 'יחודיים'. הדבר נודע ל'לב שמחה' - שזה סיפור בפני עצמו, הייתי חלק מן העניין הזה - והוא קרה למלחמה תבע ש'מועצת גדולי התורה' תאסור זאת, ותקבע שכל כסף שמקבלים חייב להתחלק בין כל חלקי אגודת ישראל. הרב שך היה נגד הוא קיבל את טענת שלמה לורנץ שבגלל שהוא בכנסת אין לו זמן לנסוע לחו"ל להביא כסף למוסדותיו ולכן התקציבים 'היחודיים' צריכים לפצות אותו על כך. ה'לב שמחה' לא קיבל את הטענה הוא אמר כי אם לשלמה לורנץ אין זמן לאסוף כסף למוסדותיו בגלל הכנסת שיתפטר ויסע לאסוף כסף
שני הנושאים האלו עלו לדיון בישיבת 'מועצת' ובשניהם ה'לב שמחה' ניצח ברוב גדול כאשר ראשי ישיבת חברון דאז רבי שמחה זיסל ברוידא ורבי אברהם פרבשטיין הצביעו עם ה'לב שמחה' נגד הרב שך. ואז החליט הרב שך כי הוא יוצא למלחמה ב'לב שמחה', ישיבות 'מועצת' לא התכנסו, וההשמצות של אלו על אלו היו בענק - הרבה מן החומר ההוא בארכיון שלי - שלמה לורנץ יצא אז בהכרזה 'לכל אחד הגדול שלו' ואינו מחוייב לשמוע בקול 'מועצת' הוא שומע רק להרב שך. ואז הרב שך חתר להקים מפלגה חדשה. הוא החל עם ש"ס סייע להקים מפלגה ספרדית לבחון איך זה ילך, ולאחר שזו הצליחה באמצעות קולות רבים מן הליטאים מאנשי הרב שך בתשמ"ד הצביעו ש"ס בשביל להכות ב'לב שמחה' מגור, הרב שך בתשמ"ט הקים את 'דגל התורה' וחתר בתוך העולם החסידי סחב משם את הרבי מבעלזא ויחד עמו הקים מפלגה שכל מטרתה הייתה להכות באגודת ישראל בטענה כי רוב הציבור החרדי ליטאי, הוא פיתח מאבק נגד החסידים וחב"ד, נתן למתנגדיו מישיבת חברון את המקום הראשון ברשימה לכנסת, יצא לדרך באמונה כי הוא יהיה המנצח הגדול, ומעשית בבחירות קיבלה אגודת ישראל עם חב"ד 5 מנדטים, ואילו 'דגל התורה הכניסה 1 כאשר השני מתנדנד ולאחר מאבק משפטי הכניסו את השני וזה היה משה גפני שגם לו הייתה מפלגה משלו בשם 'אב"ת' (ארגון בני תורה) שהתמודדה לכנסת. יצויין כי גם לאברהם רביץ הייתה מפלגה משלו בשם תל"י, וככה נפרדו הליטאים מן החסידים והשנאת ישראל התחיל בענק
איני כותב כאן פוסט היסטורי ולכן אשוב לנושא והוא שנאת חינם. התפתחה אז מלחמה של ממש במוסדות החינוך, אצל הבנות המצב היה נורא, מחנכות ליטאיות נגד החסידויות, הגיעו הדברים שנאלצו להפריד בין המוסדות, והרב שך בעזרת אריה דרעי איימו על החסידים אם יקימו סמינר משלהם. זה לא עזר להם נפרדו גם במוסדות החינוך, והשנאה רק פרחה, ומאז ועד היום השנאה הזו עובדת שעות נוספות
וכאן אני מגיע להרב דוד לייבל שבא עתה בטענות על השנאה לו ולחבריו ועל מה שעשו להרב פייבלזון שאני אישית מגנה כל אלימות ואין מי מן החרדים שלחם ולוחם נגד האלימות יותר מחמישים שנה, אני סבלתי מכל אלו הרבה יותר מכל אחד אחר בעולם החרדי, אותי ניסו לרצוח. הרב דוד לייבל הקטן ממני בשנתיים היה אז החברותא של הרב שך, הוא ידע על אלימות קשה שמתחוללת ברחוב החרדי וזה לא הזיז לו, לא שמענו אותו מוחה על כך. ובכל שנות הפילוג הנורא הוא זה שרקד יחד עם הליטאים נגד החסידים. נכון שמאוחר יותר שינה כיוון, אבל מי ששתק בזמן שפרצה ופרחה השנאת חינם, לא יכול להטיף עתה כשהוא סובל מכך
אנו החרדים אלו שפיתחנו שנאה נוראה של זה נגד זה. זה התחיל במלחמת המתנגדים בחסידים והמשיך במשך השנים. הרב שך החדיר את השנאה הזו עמוק עמוק בדורנו האחרון. רבי חיים קנייבסקי הוסיף שנאה כאשר חתם ונתן הסכמה לספר 'הגאון' ששם כתוב כי הוא זה שמאשר כי החרם על החסידים קיים גם בזמנינו ולא הסכים בשום אופן לחזור בו, אז בבקשה אל תטיפו מוסר בענין השנאת חינם שכולה הגיעה מבית היוצר של הרב שך ור' חיים קנייבסקי וסובביהם
השנאה היום בין החרדים אינה אידיאית, היא מפלגתית וקהילתית, וכל עוד שלא תכו על חטא על חלקכם בשנאה הזו, השנאה הזו תעמיק עוד הרבה יותר, ובגללכם הגאולה נדחית ונדחית. כל עוד שהשנאה הזו קיימת לא נזכה לגאולה. את זה לא אני קובע גדולי ישראל קבעו זאת
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.