לא בשם היהדות – אזעקת אמת אחרונה ליהודי ניו יורק
אל תעמידו פני מופתעים.
אל תשחקו את משחק ה״לא ידענו״.
כולכם ידעתם היטב מיהו זוהרן ממדאני.
הוא לא הסתיר. לא ריכך. לא התחפש.
הוא השתמש באנטי ציונות בוטה, רטוריקה אנטישמית במסווה של “זכויות אדם”, ושנאה גלויה לכל יהודי שמעז להגן על עצמו מבלי להתנצל.
כשהוא מדבר על מעצר נתניהו הוא לא מדבר על סעיפי חוק.
הוא מדבר על סמל.
נתניהו, בעיני שונאי ישראל, איננו אדם פרטי.
הוא מגלם את היהודי החדש:
היהודי הריבוני.
היהודי הלוחם.
היהודי שמסרב להיות קורבן מקצועי.
היהודי שלא מגיש את הלחי השנייה למי שסוטר לו.
וזו בדיוק הסיבה לשנאה!
הכשל המנהיגותי של יהדות ניו יורק
יהדות ניו יורק סובלת ממשבר הנהגה חמור.
ובוואקום הזה נוצר חיבור מעוות ומסוכן:
חלקים מהיהדות החרדית האנטי ציונית, ובראשם חסידות סאטמר, יחד עם יהודים פרוגרסיביים קיצוניים בתוך המפלגה הדמוקרטית מצאו לעצמם בן ברית פוליטי בדמות ממדאני.
כן, נכתוב את השמות במפורש: שני האחים אדמור"י סאטמר חברו בחיבור נדיר ליהודים ליברלים מהשמאל הפרוגרסיבי הקיצוני, כי שניהם מובילים קו עקבי של התנגדות לציונות כל אחד מסיבותיו. ומסיבה זו תמכו יחד בממדאני.
זו אולי עמדתם התיאולוגית, אבל זו איננה הגנה מפני המציאות. כי כאן מתרחש בלבול קטלני:
מי שחושב שאנטי־ציונות יהודית ואנטי־ציונות אנטישמית הן אותו דבר, אינו תמים. הוא עיוור.
הלקח שהובן בירושלים — ונשכח בניו יורק
נספר סיפור היסטורי אמיתי, מתועד היטב; זה לא משל, ולא אגדה. בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת פנה חאג’ אמין אל־חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים, אל הרב יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, ממנהיגי היישוב הישן.
חוסייני לא היה “לאומן פלסטיני תמים”. הוא היה תומך מוצהר של גרמניה הנאצית, שותף אידאולוגי של היטלר, ומי שפעל באופן אקטיבי למניעת הצלת יהודים בזמן השואה, ושאיפתו המוצהרת הייתה לחסל את הנוכחות היהודית בארץ ישראל ובמזרח כולו, כחלק מהשקפת עולם אנטישמית רדיקלית.
הוא הציע לרב זוננפלד שיתוף פעולה:
חרדים ומוסלמים יחד נגד מדינה יהודית.
הרב זוננפלד השיב לו משפט שצריך להיחקק באבן:
“אני מתנגד לציונות מפני שאני אוהב את עם ישראל. אתה מתנגד לציונות מפני שאתה שונא את עם ישראל. לעולם לא נוכל לעמוד באותו צד.”
את ההבחנה החדה הזו הבין רב בן שמונים בירושלים.
אותה הבחנה נמחקה היום אצל מנהיגים יהודים בניו יורק.
ההידרדרות כבר החלה
בחירת ממדאני איננה תאוריה.
היא מציאות.
חתימה על צווים.
שינויים “טכניים”.
אפליה עטופה בשפה משפטית.
זה לא יבוא בצעקה!
זה יבוא בטפטוף.
כמו במצרים.
כמו אצל פרעה.
שלב אחר שלב.
כי לשנאה יש סבלנות, ולשלטון עוין יש זמן.
קריאה שלא משתמעת לשתי פנים
יהודי ניו יורק!!!!
אתם לא נאבקים על נוחות.
אתם נאבקים על עצם קיומכם כיהודים חופשיים.
התארגנו.
צאו לרחובות.
מיליון יהודים!!!!
בלי תירוצים, בלי נימוסים מזויפים.
כן!!! מקומכם האמיתי הוא בארץ ישראל.
אבל כל עוד אתם שם אסור לכם להפקיר את הבית.
גם חכם נענש על התרשלותו.
ולזוהרן ממדאני נאמר זאת בפשטות:
אם תיפגע שערה משערות ראשו של יהודי בניו־יורק, האחריות המוסרית וההיסטורית תירשם על שמך.
מילה אחרונה לחסידי סאטמר:
אל תבנו על ניסים.
אל תחלמו על רכבות הצלה ברגע האחרון.
ההיסטוריה לא חוזרת, היא מענישה.
העמדה שלכם היום איננה “קנאות לשם שמיים”. היא בושה ליהדות. היא בושה לכם ולמנהיגיכם, שבשם שנאה לציונות מתעלמים משנאה ליהודים.
אל תחכו לליל הבדולח.
הוא תמיד מגיע אחרי שנים של שתיקה.
עכשיו הזמן לבחור צד.
—-
כתב: @Yaacov Harrar
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.