רגעי השבוע - פרשת בשלח, שירה
החסיד שוויתר להשתתף בסעודת ליל פסח עם הרבי / גזיר עיתון ששלח הרבי לזוג הורים / זר פרחים ששיגר הרב הראשי לאלמנה / השכן החסידי שהעניק געפילטע פיש לנשיא פוטין
א. מלך ביופיו תחזינה עיניך
מאז ומתמיד היה עניין גדול בסיפורי צדיקים, ואף של חסידים; כי תכליתם הוא ללמוד ולהפיק את הלקחים, במיוחד כאשר העובדות משאיר בך 'טעם של עוד', כזה הגורם לך להמשיך להתבונן, להפנים מה שדרוש לך, לפי מעמדך ומצבך בנפש וברוח.
סוגים שונים קיימים בסיפורים מעין אלו. סיפור ששומעים מהרבי או שרואים בו בעצמנו, יש המשמיע סיפור ששמע מאדם נאמן, שעמו עצמו היה הסיפור; ולפעמים מעבירים לנו מה ששמעו מזקני החסידים.
זכינו השנה, וכהכנה ליום הקדוש יו"ד שבט, הוזמן למוסקבה הרב יוסף יצחק חיטריק, מראשוני השלוחים שהרבי שיגר לארץ הקודש, וכבר מעל ארבעים שנה הוא עומד בראש אחד המוסדות החינוכיים המפוארים של חב"ד - סמינר 'בית חנה' בצפת, שהצמיח במשך השנים אלפי תלמידות, מהן רבות המשמשות כשלוחות ברחבי העולם.
כשהרב חיטריק מספר, אלו דברים שהוא ראה בעצמו. כאחד שזכה בזכות הכמעט נדירה שנימול על ברכי הרבי, הוא גדל וצמח קרוב לרבי, וראה מה שרבים אחרים לא זכו. ויחד עם כושר דיבור רטורי והחסידות הבוערת שבקרבו - דבריו נשמעים בקשב רב, וכאמור גם פועלים על השומע ישירות או בעקיפין, וכל אחד שהתבשם פה השבוע מדבריו - הפיק לעצמו את מה שעליו ללמוד ולהשתפר.
כשבין דברי התורה והחסידות העלה הרב חיטריק את שמו של הרב מרדכי מנטליק, שלצד עמידתו כראש ישיבת 'תומכי תמימים המרכזית' וגאונותו הרבה, שימש כ'שר המשקים' של הרבי. הרב חיטריק נעמד להמחיש ולתאר את עמידתו המפעימה מול פני הקודש; כיצד היה רוכן להוציא את בקבוק היין העטוף מתחת לשולחן, ומוזג בדחילו ורחימו לגביע הרבי לפני קידוש ולאמירת לחיים תוך כדי התוועדויות הרבי.
הרב חיטריק זכה פעמים מספר להשתתף בסדר ליל פסח, שנערך בדירתו של הרבי הקודם, בקומה האמצעית של בניין 770, ותיאר את מה שכבר מוכר וידוע עם סדר הכסאות: בראש השולחן כסאו הריק של הרבי הקודם, הרבי ישב משמאל ומולו גיסו המבוגר הרב גוראריה.
הרב חיטריק דיבר על הקפדתו ההלכתיות של הרבי, על קוצו של יו"ד. וציין לדוגמה כאשר בחיי חיותו של חמיו, הרבי לא ישב בהסיבה כלל במהלך הסעודה, כדין תלמיד בפני רבו, אך מאז תשי"א, לאחר הסתלקות הרבי הקודם, על אף המנהגים שהמשיכו באווירה ותחושה שהרבי הקודם נמצא עמנו כאן - 'יתיר מבחיוהי' - הרבי כן ישב בהסיבה באכילת המצות ושתיית היין - כמופיע בהלכה. כי תורה לא בשמים היא!
וכששאלו את הרב מנטליק, מדוע הוא לא מנצל האפשרות להשתתף בליל הסדר עם הרבי, ענה מענה חסידי עמוק שהרבה אפשר ללמוד מזה: "אני מגיע רק למקום שהרבי יושב בראש"...
לאחר התוועדות ישבנו כמה אברכים, ודנו דקות ארוכות במשמעות המענה של הרב מנטליק. זה אומר בכה וזה עונה אחרת. לענ"ד ההרגש החסידי אצלו, הוא ההלכה שלומדים השבוע ברמב"ם: "מלך ביופיו תחזינה עיניך". וזה אפשר וצריכים ללמוד לעצמנו, שאם 'עבד מלך – מלך', הרי שגם העבד צריך לכבד את מעמדו בגשמיות ובעיקר ברוחניות. ואידך זיל גמור.
ב. טוב עין הוא יבורך
זכיתי, כנראה, בזכות אבות, ובביקורו זה הגיע הרב חיטריק גם לסיור ב"מרכז החסד היהודי שערי צדק". כחבר הנהלת 'כולל חב"ד' בארה"ק וכחסיד העושה חסד - רצה האורח החשוב, לראות מקרוב את פעילות הצדקה כאן, לשמוע מספרים, לראות נתונים, ובעיקר - לעודד ולחזק.
לקראת סיום ביקורו, ביקש שנצטלם ביחד, כשהוא מסביר שזה בכדי לשלוח את התמונה לידידו הוותיק - ה"ה אבי מורי שיחי'. ולפליאתי על שלא ויתר, התיישב שוב ליד השולחן וכה סיפר:
בתור תלמיד הישיבה ב-770, נבחרתי על ידי הרבי ונשלחתי עם כמה תלמידים לחזק את הישיבה הגדולה באוסטרליה.
אותן שתי שנות השליחות באוסטרליה היו שנתיים מקסימות, אך ארוכות. אני מודה לרבי על שהעניק לי את ההזדמנות לשהות את כל אותו הזמן במעורבות עם תלמידי הישיבה; היו אלה שנותיי היפות ביותר. אך גם היינו מנותקים לגמרי מכל מי שהכרנו. לא היו מכשירי פקסימיליה, ובוודאי שלא דואר אלקטרוני או וואטסאפ. אחי היה שולח אליי מכתב יומי על אודות המתרחש ב-770, ולאורך אותה תקופה זכיתי לקבל שמונה מכתבים מהרבי, כמדומני. כל אחד מששת חברי הקבוצה זכה למכתבים דומים באופן אישי.
בקיץ האוסטרלי של שנת תשל"ד, שהיה חורף בארצות הברית, נסעתי עם תלמיד נוסף לערים 'אדלייד' ו'פרת', כדי לאתר יהודים ולחזק את הקהילות היהודיות הקיימות באותם מקומות.
כדי שיידעו עלינו מראש, פנינו אל מערכת העיתון הגדול באותו אזור וביקשנו לפרסם ידיעה על בואנו. ואכן בעמוד הראשון של העיתון התפרסמה תמונתנו ומספר שורות על מטרתנו. שלחנו לרבי דו"ח על הפעילות שעשינו שם וצירפנו את הידיעה שהתפרסמה בעיתון. כעבור זמן, לאחר ששבתי מאוסטרליה, הופתעתי לראות את גזיר העיתון מהביקור שלנו באדלייד נמצא אצל הוריי בבית.
"איך זה הגיע אליכם?" שאלתי את אמי. הרי מעולם לא שלחתי אליהם את העיתון. ואמי סיפרה כי יום אחד, נקש מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין, על דלת הבית ובידו קטע זה של העיתון. "הרבי ביקש להעביר זאת להורים" - הוא אמר.
הרבי ידע שאני עצמי לא אשלח להורים והוא רצה שלהוריי יהיה נחת ממני, לכן שיגר להם את מה שהוא קיבל ממני.
"מאז למדתי למסור דרישות שלום להורים, מילדיהם שאני פוגש בנסיעותיי או בביקורים שלי. זו ההזדמנות שלי להביא נחת להורים ולשמחם".
ג. מתנת חיים
זה היה בערב סוכות לפני כתשע שנים, והבשורה המרנינה הגיעה גם לכאן: הרב ישעיהו הבר, יו"ר ארגון 'מתנת חיים', שנעצר לחקירה בשל חשדות להתנהלות לא חוקית בעמותה שהצילה את חייהם, של מאות חולים הזקוקים להשתלת כליה - שוחרר באופן חריג ונדיר.
היו אלה רשעים ארורים, שמתוך קנאה לראות יהודי חרדי המחולל מהפכה אדירה - המציאו עליו עלילה שפלה שהתבררה מיד כאשמת שווא. עם היוודע השחרור, מיהרתי להזמין זר פרחים יחד עם ברכה מעומק הלב. שעה קלה לאחר שקיבל זאת לביתו, הוא טלפן אליי נרגשות להודות על התמיכה החמה מיהודי רוסיה.
הרב הבר הצדיק נלקח מעולמנו בתקופת הקורונה, משאיר אחריו מאות אנשים החיים בזכותו, עשרות מתנדבים מסורים, צוות נאמן בארגון, ומעליהן את אשתו הרבנית היקרה שנטלה על עצמה את המשך תפעול והגדלת הפרויקט.
לפני מספר חודשים הגיעו בארגון לתרומת הכליה מספר אלפיים! ובראשית השבוע נערך אירוע גדול בירושלים לציון מספר נפלא ומדהים זה, בו התכנסו כאלפיים אנשים עם כליה אחת, לערב ייחודי ומפעים, שכל כולו היה ערב זכויות אדירות לעמנו הנבחר, שרק אצלנו ישנה תופעה כזו.
בערב שבת קודש שעברה, הגיע לבית משפחת הבר הנכבדה בירושלים, משלוח מיוחד ויוקרתי של מעדני שבת, ששיגרתי לבקשתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שרצה להביע בדרכו את הערכתו והוקרתו לפעילות הקדושה ולרגל המאורע המיוחד.
באגרתו שצורפה כותב הרב שליט"א: "כבוד המתכנסים לערב של 'מתנת חיים'. התורמים הנכבדים; התורמים בממונם, והתורמים הנאצלים המעניקים בשר מבשרם, והעומדת בראש וממשיכת הדרך, מנשים באהל תבורך הרבנית מרת רחל שתחי'.
בפרשת בשלח מרחיבה התורה הקדושה בתיאור הנס המופלא של קריעת ים סוף, וכהקדמה לזה אומר הקב"ה למשה רבינו "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו".
מלבד משמעותו השטחית של הפסוק, יש בו לא מעט הסברים מעמיקים, ואחד מהם הוא: למרות שאתה עומד בפני 'ים' שלא ניתן לחצות אותו, גלים סוערים ותהומות אדירים - אזי כאשר מתרוממים כלפי מעלה, "הרם את מטך", ניתן 'להטות' את צורת הדברים, "נטה את ידך", ואף לבקוע את הים - "ובקעהו", וללכת בו בבטחה.
דמותו של מייסד הארגון, הרה"ג ר' אברהם-ישעיהו הבר זצ"ל, הינו סמל ודוגמה. הוא מהווה 'עמוד אש' למי שלא חשש מהים העמוק הניצב לפניו בחייו האישיים, והפך את הקושי הזה למקום בו עוברים אלפים רבים בבטחה ומגיעים אל גדתו השנייה בהצלחה רבה. הרב הבר הפך את סבלו האישי כחולה דיאליזה, למפעל של הצלת-חיים. הוא לא רק הקים ארגון, אלא חולל מהפכה בחייהם של המושתלים, ויצר מהפכה תודעתית של ערבות הדדית.
הייתה לי הזכות להיפגש עם הרב הבר, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מאישיותו המופלאה וממפעל החיים שהקים, מפעל שהביא חיים לאלפי בתים בישראל, לרבבות בני משפחה שהאדם היקר להם ממשיך לחיות איתם לאורך ימים ושנים טובות.
אתם מציינים הערב את התרומה האלפיים! זהו רגע היסטורי, שבו חזון בלתי ייאמן של אדם אחד, הפך למציאות-חיה של רבבות מעם ישראל. "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", וכאן עומדים ניצבים אלפיים עולמות מלאים שנבנו מחדש.
ברכותיי לרעייתו המסורה הרבנית מרת רחל שתחי', שבחרה להפוך את האובדן למנוע של נתינה, ומובילה את הארגון בנחישות ובאהבה להישגים שאין להם אח ורע. ומשנה ברכה לגיבורים האמיתיים של מהפכה זו, אלפי התורמים והתורמות - לכאורה אנשים מן השורה - שבחרו במעשה היקר והנעלה מכול: הענקת חלק מגופם, בשר מבשרם, למען יהודי אחר. כל אחד ואחת מכם הינכם עדות חיה לעומק הוראת התורה "ואהבת לרעך כמוך", אהבת חינם טהורה, אחדות ישראל המגשרת על כל פער או דעה חיצוניים.
אחדות ישראל ייחודית זו אינה רק אחדות של תודעה, לחבר יהודי עם יהודי; אלא אחדות גשמית, בשרית של ממש. חלק מגופו של התורם חי ומחייה את גופו של הזולת. זו אחדות ישראל שאין לה אח ורע.
אתם כולכם מקדשים שם שמים, ואין לי ספק, כי אבינו שבשמיים ירעיף על כל אחד ואחת מכם שפע גשמי ורוחני מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, בבני חיי ומזוני רוויחי, ובזכות אחדות ישראל המיוחדת שלכם נזכה בקרוב לבנין הבית השלישי, ולגאולה האמיתית והשלימה".
ולתמונת השבוע שלי: טוב שכן טוב
כממתיק סוד, לחש לי בשבת שעבר יו"ר הקהילה ומו"ל 'לחיים' הרב ברוך גורין, סיפור מפעים שהיה לו בערב שבת. בכדי לשמוע את כל הפרטים, הגעתי למשרדו בתחילת השבוע, לראות ולשמוע במה ובמי מדובר.
ר' ברוך הינו אדם סקפטי מטבעו. סיפור שהוא שומע, חייב להיות מבוסס לגמרי, ואת הסיפור שהנשיא פוטין אכל 'געפילטע פיש' בתור ילד - הוא אף פעם לא קנה. ביום שישי שעבר, קיבל להפתעתו פנייה מהרב הראשי הרב לאזאר, שביקש לבדוק מי אכן היה שכנו היהודי של פוטין בילדותו בעיר לנינגרד. "לפי החישוב שלי, זה חייב להיות חסיד חב"ד. יהודי שמתפלל שעות ארוכות ביום עם טלית ותפילין, כפי שפוטין סיפר שהוא זוכר - זה מתאים רק לחסיד. אבל מי הוא אותו חסיד?" - שאל אותו הרב, ור' ברוך הרי בכלל לא מאמין לכל הסיפור...
לא עוברת שעה ארוכה, ור' ברוך מקבל פנייה ממוזיאון מסוים בעיר, המטפל בעיזבון של אספן וספרן יהודי בשם אינדבום, שהשאיר אחריו מעל חמישים אלף ספרים (!), ומצאו שם בין השאר, אוסף זיכרונות וראיונות. הם שלחו לו דפים רבים מאוסף זה ומבקשים את עזרתו.
ר' ברוך תופס בידו את הערימה, מדפדף באמצע ומתחיל לקרוא תיאור של אדם מסוים, המספר כי לקראת בר המצווה שלו בשנת תשכ"ג בעיר לניניגרד, נשלח על ידי אמו לרב חסיד חב"ד, שיכין אותו למצוות, והרב למד איתו מאמרי חסידות מהרבי הרש"ב. הכותב מציין כי הרב היה גר בדירה משותפת ('קומונלקה'), ובאחד החדרים גרה משפחת פוטין...
'תגיד לי שייע, אם זה לא מופת מה שאתה רוצה פה?!' – אומר לי ר' ברוך בהתרגשות.
בשבת שעברה חילקו בבית הכנסת חוברת שיחה על פרשת בא, ובין הדברים אומר שם הרבי דברים אלו: "ונוסף לכך שפועל בענייניו שלו, לעשות מהם עניין של משכן ודירה, הרי הוא פועל גם על עסקני המדינה ומנהיגי המדינה, ועד גם על המנהיג הכללי של המדינה, להיות באופן של 'בשלח פרעה את העם', שעוזר להם בעניינים שמביאים את הגאולה, שבכללות הרי זה עשיית העולם כולו דירה לו יתברך".
וכמה קטעים אחר-כך: "וזוהי היא גם ההוראה... בעקבתא דמשיחא באופן ד"טועמי' חיים זכו" שכבר אז צריכה להיות הנהגתו של יהודי באופן של "גאון יעקב אשר אהב סלה", שמתגאה ומתפאר בכך שהוא יהודי, אע"פ ש"אתם המעט מכל העמים", ו"דינא דמלכותא דינא", ובמילא צ"ל הענין ד"דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום", ומקיים את מנהגי המדינה בעניינים שאינם נוגעים לעניני תורה ומצוותי', כמדובר כמה פעמים בארוכה״!
ביום רביעי, יום הקדוש יו״ד שבט, יושב הרב הראשי שליט"א בלשכתו של הנשיא פוטין ואומר לו: "היום הוא יום מיוחד: בדיוק לפני 75 שנה, קיבל הרבי מליובאוויטש את הנשיאות. הוא מנהיג משכמו ומעלה, שתמיד אמר שאחדות היא הנשק החזק ביותר. כאשר אנשים מכבדים זה את זה, זה חזק יותר מכל דבר אחר בעולם. וזה מה שעלינו לספר ולהראות ללא הרף. ואז, בעזרת ה', נראה את העולם שכולנו כמהים אליו. שהעולם אינו תוהו ובוהו, אלא כגן פורח. כפי שהוא עצמו אומר במאמר הראשון 'באתי לגני' - העולם הוא גן יפהפה ביותר; אנחנו רק צריכים לשחרר את הפוטנציאל הטמון בו".
עונה לו פוטין: "זה עתה הזכרת, כפי שאמרת, ערכים נצחיים - הם, באופן כללי, אוניברסליים. ובמדינות רבות, אני חושב, אנשים רבים הרהרו על כך וכעת מבינים שקל להרוס זאת, אך קשה לשחזר ולשמר זאת. עבדנו על כך יחד - ונמשיך לעשות זאת, למען האינטרסים של המדינה כולה"!
שני קטעים אלו, הם מתוך ידיעה ארוכה ומפורטת שפרסמתי בתקשורת בסיום המפגש, על פי ההקלטות שפורסמו למליוני צופים ברחבי המדינה וממה ששמעתי מיד אחר-כך מהרב הראשי - וכשאני עובר עליהם כעת שוב, הרי אלו תוכן הדברים, בדיוק מה שהרבי התכוון בשיחה הנ"ל. הפלא ופלא!
לא פעם סיפר נשיא רוסיה על השכן היהודי שהיה לו בילדותו, אותו היה רואה מתפלל ולומד, ואף היו מכבדים אותו במאכלים יהודיים כמו 'געפילטע פיש'. כעת, בפגישה שנמשכה בהמשך ללא נוכחות כלי התקשורת, הזכיר זאת הרב הראשי וציין, כי כפי שנודע לו לאחרונה, מדובר במשפחה של יהודים חסידים מלנינגרד, ששמרו במסירות נפש על קוצו של יו"ד ורואים את ההשגחה הפרטית המופלאה, שסידרה כך, שמי שיצמח להיות הנשיא של רוסיה, יגדל ליד משפחה של חסידים שהתנהגותם השפיע על חייו.
הנשיא התרגש מאוד והעלה זכרונות נוספים מאותן שנים נפלאות לצדה של המשפחה, והביע את שמחתו שהקהילות היהודיות ממשיכות בדיוק כמו אותו חסיד שכן - ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.