מאת לייבלה ויינברג
הסיפור הגדול של הפוליטיקה החרדית הוא ישיבת המהפך של המצג"ת האגודאית, שבלי (או עם) רעש וצילצולים לא רק שסיימה מאה שנות שליטה גוראית ב"מועצת", אלא גם הכתירה את האדמו"ר מבעלזא (חסידות שמקורה כלל לא אגודאי ובתשמ"ט הלכה עם דגל) כמנהיג האולטימטיבי של המועצת החסידית.
זה קורה גם בשל המהלכים החכמים בישיבה עצמה שהנחיתו נוקאאוט על גור, ובעיקר בשל אירועי 30 השנים האחרונות שקיעקעו מהיסוד -בהתנדבות מלאה- את העליונות הגוראית המסורתית.
גור ירקה -יריקה פולנית- לתוך הבאר ממנה שתתה, והפילה מועמדים אגודאיים בבחירות לראשות העיר. השיא היה בירושלים, כשהגוראים מצווים ועושים בחרו ברקת ואף לחמו בטוב לב אופייני נגד המועמד החרדי שנתמך בידי גדולי הדור, ובכך הוציאה עצמה למעשה מתוך הערבות החרדית והפכה את.דיבוריה המיוחצנים על דאגה לחרדים, בין השאר בגיוס, לבדיחה. לפני שנתיים הוסיפה חטא על פשע כשחזרה על התרגיל באלעד.
גור גם הצליחה בשנים אלה להסתכסך עם כל דבר שזז -ושלא- בציבור החרדי (מלבד מודז'יץ ודארג). אחרי שניהלה מערכת השמצות גסה נגד הרב שטיינמן, ירתה אש צולבת על שלומי אמונים והחסידויות שמאוגדות בה, תקפה אפילו את בויאן השקטה שהלכה איתה שנים, ניהלה קרבות מדממים בלתי פוסקים עם דגל התורה, והוציאה את דיבת עצמה רעה במלחמות האגו הפראיות נגד ראש הישיבה של גור ובנו של האדמו"ר מגור. כשהיא משתמשת באמצעים שמתחרים בביצועי כת 'לב טהור' פלוס, כולל פירוק משפחות מאורגן שלא ייסלח.
לא פלא שברגע האמת היא מוצאת עצמה בודדה לנפשה, מוכה וחבולה, והציבור החרדי כולו לועג למשבתה. בעיקר כשהיא חשודה בהעדפת אינטרסים אישיים של ראשיה, כמו למשל מה מפרסם היום עמית סגל בטורו. וזה רק קצה של קרחון.
מהעבר השני בעלזא חיה מזה שנים בשלום עם כל חלקי הציבור החרדי, יושבת עמוק בלב הקונצנזוס ומקובלת על כולם.
ממש לא מפתיע שהתבוסה שהנחילה בעלזא לגור מתקבלת בקורת רוח במרחב החרדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.