רגעי השבוע - פרשת וישב, חנוכה ור"ח טבת

 

רגעי השבוע - פרשת וישב, חנוכה ור"ח טבת

 

ההתעקשות המפתיעה של כוחות הביטחון לביטול ההדלקה המסורתית / מהלך מפתיע על התנהגות הבלתי מובנת של הבן כלפי אביו אוהבו / החלטה גורלית ששונתה בעקבות פעוט שנקלע להתוועדות חסידית / בקשתו המיוחדת של צעיר ירושלמי ליטאי כשהתעורר בבית הרפואה

 

 

א. בקרוביי אקדש

 

מה שהתרחש במוצאי שבת שחלף, לא קרה כבר למעלה משלושה עשורים. כעשרים וארבע שעות לפני האירוע, התקבלה הוראה חד משמעית: "אין לכם אישור לקיום האירוע השנתי בהדלקת נר ראשון של חנוכה במרכז העיר". 

 

אומנם לא תמיד זה היה באותם מקומות, אך כבר למעלה משלושים שנה שאת הנר הראשון של חג חנוכה, מעלה הרב הראשי הרב לאזאר במעמד פרסומי ניסא גדול, ובאירוע שמרגש בכל שנה מחדש. גם עם נערמו קשיים רבים וצצו מניעים מדי פעם, אך בכל פעם הגיע האישור המיוחל בצורה כזו או אחרת, והטקס נערך בסופו של דבר. אך השנה כלום לא עזר. 

 

רק למחרת, עם התחלת הדיווחים מסידני שבאוסטרליה על הטבח הנורא והפיגוע הקשה שגרמו שני רוצחים מוסלמים ימ"ש, במארגני ומשתתפי מסיבת חנוכה בהשתתפות מאות יהודים - הדברים התחברו והובנו. אולי פה ידעו או הרגישו משהו, ולא רצו לקחת סיכון הכי קטן. 

 

עוד הודעה מגיעה, עוד דיווח מתעדכן, והתמונה העגומה מתבררת כקשה ביותר. נשמתם של שלוחים יקרים ומסורים עלו בסערה השמימה בעיצומה של שליחות, לצד עוד למעלה ממניין של משתתפים, צעירים עד מבוגרים. כולם נטבחו על קידוש השם, הי"ד.

 

אומנם אינני מכיר אישית את השלוחים שם, משפחת השלוחים ב"ה גדולה ומתרבה כ"י כל הזמן, אך הכאב הוא גדול. מספר שעות אחר כך, השתתפתי באירוע חנוכה בבית הכנסת 'בלשוי ברוניא', ופגשתי את ש"ב הת' מוישי הולצברג, תלמיד הישיבה במכון ר"ן במוסקבה. אוד מוצל מאש, מהפיגוע הקשה בעיר מומבאי. החודש לפני 17 שנה, לצדם של כמה אורחים - נרצחו שני הוריו הקדושים הי"ד. לא יכולתי שלא לחשוב על היתומים הצעירים שהתווספו לצערנו השבוע. מחשבות קורעת כל לב. 

 

ביום שלישי מתקשר אליי יהודי מבני ברק, כולו נסער וכאוב. משתדל לחזק את רוחי, ומתעניין אם ידוע לי מתי ואיפה תתקיים הלווייתו של השליח הק' הרב אליעזר שלאנגר הי"ד. הבטחתי לברר ולעדכנו, והוא מספר לי: "לפני מספר שנים טס בן-דודי עם זוגתו מישראל לאוסטרליה, מישהו ביקש מהם להעביר מזוודה לקרובת משפחתו. הזוג התמים הסכים בחפץ לב ונענה לבקשה. בבדיקה במעבר המכס לאחר הכניסה לאוסטרליה נמצאו במזוודה חומרים אסורים. כאן החלה מסכת קשה ומטלטלת, והזוג מצא את עצמו מאחורי סורג ובריח לתקופה ארוכה מאוד. מי שעמד לצדם לאורך כל הדרך, בסיוע נפשי וכלכלי, בייעוץ והכוונה, בקשרים ופרוטקציה - היה שליח חב"ד בשם אלי' שלאנגר"!

 

"הוא לא הכיר אותם לפני כן, לא קיבל בתמורה לכך שום דבר, אבל הוא ואשתו הרבנית שתחי', השקיעו יומם ולילה למען זוג יהודי שהסתבך על לא עוול בכפם, ועשו הכל עד לשחרורם המלא ושובם לביתם ומשפחתם בארץ ישראל. מאז ששמעו אתמול את הבשורה הקשה, הם לא מפסיקים להתאבל. הם מטלפנים לאוסטרליה ואין מי שיענה להם. הם ביקשו ממני לברר בעבורם מתי ואיפה הלווית המלאך הקדוש הפרטי שלהם"...

 

 

ב. שליח עושה שליחתו

 

משמעות "שליחות" היא כל כך עמוקה ושורשית, שגם בחלוף שנים רבות, עדיין מגלים כמה אחריות היא כוללת; ובמקביל - כמה זכויות יש למי שנושא תואר זה. התואר שליח ששורשיו מאז היותנו לעם, החל משליחות אליעזר על-ידי אברהם אבינו, שבכל אותה פרשה הוא מתהדר בתואר "עבד אברהם אנוכי" ושמו הפרטי כלל לא מוזכר במהלך המשא ומתן בבית משפחת רבקה אמנו. זה ממשיך בשליחת יעקב אבינו בידי יצחק אביו, והשבוע גיליתי כי יוסף הצדיק היה בכלל 'שליח'!

 

זה החל בסדרת שאלות שהציג הרב הראשי הרב לאזאר בדרשתו לאחר קריאת התורה של פרשת מקץ, בשבת שחלפה. את המענה הוא השאיר להתוועדות החסידית לאחר תפילת מוסף, כשבין לבין, רבים מהמתפללים חשו בסוג של מתח לקראת התשובות. בפועל זו הייתה תשובה אחת ומפתיעה, הפותרת שאלות וקושיות רבות. מבט חכם, המלמד אותנו עד לימינו אנו, בבחינת 'תורת חיים'. סיפורי תורה מלפני אלפי שנים, המכוונים את דרכנו אנו, בדורנו זה. 

 

השאלה היא מפורסמת ועתיקה, ונידונה על-ידי רבים ממפרשי התורה: מדוע בכל כ"ב השנים, לא הודיע יוסף הצדיק לאביו יעקב שהוא חי?! היו לו הזדמנויות אין ספור לעשות זאת, במיוחד כאשר מונה למשנה למלך מצרים, כמתואר השבוע בפרשתנו.

 

לא את כל המשא ומתן שהרב שליט"א פירט אני זוכר, אך להלן כמה מהם: יעקב אבינו מבקש מיוסף בנו אהובו "לך נא ראה את שלום אחיך". ידוע הרי שבכל יום היה בן אחד מגיע לבקר את האב יעקב, כפי שקרה לראובן הבכור, שלא השתתף במכירתו של יוסף היות ובאותו יום ביקר אצל אביו. אם-כן, מדוע הוצרך יוסף להישלח לראות את שלום האחים והצאן, כשאפשר לדעת זאת מהנציג היומי? מה גם, שיעקב ידע שהאחים לא אוהבים את יוסף, ומדוע אפוא שלח אותו למסירות נפש כה קשה?

 

יוסף מגיע לשכם, ומתברר לו מפי המלאך כי האחים 'נסעו מזה'. יוסף יכול היה לחזור לביתו מיד, שהרי את שליחותו כבר קיים. ובמיוחד כפי שרש"י מסביר את דברי המלאך "נסעו מזה - הסיעו עצמן מן האחווה". ובכל זאת יוסף ממשיך לחפש אותם, גם כשהוא מבין שהוא מביא את עצמו לידי סכנת חיים. מדוע?

 

מפרשים רבים אומרים, כי יוסף לא גילה לאביו כי הוא נמצא בחיים, כיוון שידע שהקב"ה בעצמו מסתיר זאת. אם-כן, השאלה מדוע אכן הקב"ה לא גילה זאת ליעקב? יש המסבירים שיוסף חיכה להתגשמות חלומותיו שהיו בבחינת נבואה. ובכל זאת לא מובן, כי היה יכול לסדר שישתחוו לו מיד בהתחלה כשירדו למצרים, ובכך היה החלום מתקיים. וגם אם לא, הרי מצוות כיבוד אב לפני הכל, והיה צריך להשתדל לגלות ככל שאפשר למהר זאת. ואף עוד בהיותו אסור בבית האסורים, היה צריך לשלוח להודיע לאביו, גם אם יהיה קשה ליעקב לשמוע על מצבו הקשה, בכל זאת עדיפה ידיעה זו, מאשר לחשוב שהבן לא חי בכלל.

 

כאמור, רבים מתחבטים בשאלות אודות הנהגתו של יוסף, ותשובות רבות ניתנו בעניין. מענה הרב שליט"א היה מקורי ומפתיע: יוסף היה 'שליח'! יעקב, אביו-רבו, שלחו לשליחות גדולה וחשובה 'ראה את שלום אחיך' עם הוראה ברורה 'השיבני דבר'. המשלח מחכה לשמוע מהשליח כי עשה את שליחותו.

 

לקח לו ליוסף כ"ב שנים לקיים את השליחות המיוחדת, ובכל אותן שנים ומצבים, עדיין לא הצליח לקיים זאת בשלמות. לכן הקב"ה לא גילה בעצמו. ולכן יוסף לא שלח הודעות באמצע השליחות. כי כל דרך שהיה מנסה, היה זה פוגם בקיום המלא של השליחות: "אהבה ואחווה מלאים בין האחים". יוסף הלך לקיים את השליחות ללא פחד, כי ידע שיתקיימו בו הדברים 'השיבני דבר'. זה אולי ייקח שנים, יעברו עליו תהפוכות שונות, אבל הוא בטוח שהוא יפגוש את אביו ויוכל לומר לו שקיים את השליחות.

 

בהתבוננות עמוקה יותר - הוסיף הרב ואמר, שגם החלומות וגם הסימן ששיגר יוסף על הלכות 'עגלה ערופה' - כל אלו גם עניינים של אחדות הם. והדברים ארוכים ומופלאים, מחכימים ומלמדים - ורק את תמצית הדברים הבאתי כאן.

 

 

ג. פדות נפשנו

 

הרושם מאירוע חג הגאולה י"ט כסלו שזכינו השנה כאן במוסקבה, נותן את אותותיו הלאה, ורבים מדברים עדיין על הצלחתו הגדולה שראינו בסייעתא דשמיא. בראשית השבוע שמעתי מזוגתי שתחי' סיפור מופלא שהתרחש אומנם רחוק מכאן, אך קרה בחג הגאולה עצמו. מה שהיא שמעה מחברתה תושבת ירושלים. והיות ואת בעלה של חברה זו אני גם מכיר, כשהתארח לפני מספר שנים במוסקבה, לפיכך פניתי אליו לשמוע את כל הפרטים. וכה סיפר:

 

"בשכונת בית הכרם בירושלים, משמש כשליח חב"ד הרב דניאל כאלב, שפועל גם באוניברסיטה העברית, בין התלמידים והמורים. הוא מסור מאוד, מפתיע בכל יום בעשייה חדשה וכל כולו למען המטרה הגדולה, לעזור לכל פונה ולהאיר את נשמותיהם של התלמידים.

 

ביום רביעי בכל שבוע, מארגן הרב כאלב סדר לימוד, בו יושבים ולומדים אברכים חרדים עם סטודנטים. אני אחד מהם. ואנו לומדים חומש עם רש"י, וכן נושאים מגוונים ביהדות. לומדים עם נערים שמתעמקים בפיזיקה ותחומים נוספים ושונים, אך לצערנו הם לא יודעים לקרוא אותיות רש"י".

 

המספר, ר' אברימי קליגר, איש עסקים מירושלים, לא נמנה על חסידי חב"ד, אך הוא רואה לעצמו זכות להשתתף בפעילות של שליח הרבי ואף זוגתו החליטה לא להעביר את יום י"ט כסלו כעוד יום רגיל. היא קנתה כרטיסים מראש לה ולבנותיה, להשתתף באירוע חג הגאולה לנשים, שעורך 'צמאה' בירושלים.

  

אברימי נשאר בבית עם בנם הקטן בן השנה ושלושה חודשים. הוא פינה את הערב מראש, תכנן להישאר רגוע בבית, הכל היה מסודר ומתוכנן.

 

ואז הטלפון צלצל. על הקו היה הרב דניאל קאלב, שביקש ממנו להצטרף אליו, לסייע בהתוועדות חסידית שהוא מארגן באוניברסיטה העברית לכבוד י"ט בכסלו. "כשבקשה כזו מגיעה מהרב קאלב - קשה לי לסרב" הוא אומר, והתארגן לצאת לעזור בערב מיוחד זה.

 

לרגע הרים את הטלפון, כדי לעדכן את הבייביסיטר המסורה שלהם כי הוא מביא אליה את בנם. ואז - מחשבה אחת חלפה בראשו, ובהחלטה של רגע הוא בחר אחרת: במקום להביאו לשמירה, הוא החליט לצרפו ולקחתו להתוועדות. על-אף שזה לא אופייני לו לצאת איתו לאירועים כאלה בשעות הערב, אבל כנראה שלתינוק היה תפקיד מיוחד באותו ערב!

 

הרב דניאל כאלב ארגן בעבור הסטודנטים כיבוד עשיר ותוכנית מושקעת, בשילוב ניגונים וסיפורים חסידיים, וגרם להם להרגיש את חום הנשמה האלוקית שיש לכל אחד ואחת.

 

ובתוך כל זה, הילד המתוק, שובה את הלב של כל הנוכחים עם חיוכים והרבה מצב רוח. 

 

בסיום הערב, כשהתפזרו הסטודנטים, ניגש הרב קאלב אל קליגר וסיפר לו: "ניגשה אליי סטודנטית שהשתתפה בהתוועדות. היא סיפרה שעברה עליה ילדות לא פשוטה, ובעקבות כך היא נשבעה לעצמה שלא תביא ילדים לעולם. אבל הערב הזה - כשהיא ראתה לאורך כל השעות, את הקשר המיוחד בין אב לפעוט שלו - משהו בה השתנה. היא החליטה שהיא כן רוצה, בעזרת ה', להקים משפחה!

 

מתברר כי יש שליחות לכל אדם, בכל גיל, בכל מקום. גם לילד בן שנה ושלושה חודשים, שהגיע לאירוע שהוא בכלל לא היה אמור להיות בו!

 

 

ולתמונת השבוע שלי: הנר החמישי 

 

"אתה בוודאי מכיר את החנות 'וייס הלבשה' בשכונת בית ישראל בירושלים. נכנסתי לשם אתמול וביקשתי לקנות בגד מחמם. תוך כדי שאני בודק את טיב הסחורה, התפתחה שיחה עם מר וייס בעל החנות, וסיפרתי לו כי אני טס למחרת למוסקבה, ולשם כך זקוק אני לבגד שיתאים ללבוש בקור הרוסי. כשהוא שמע שאני טס לכאן, אמר לי, בטח תפגוש שם הרבה חב"דניקים, הקשב לסיפור שקרה לי עם הרבי מליובאוויטש".

 

כדי שאבין במי ובמה מדובר, הוא תיאר לי קצת רקע: "זו חנות שכונתית של בגדים לגברים, היא פתוחה מספר שעות בודדות בכל יום, ואת רוב שעות היום מקדיש בעל הבית ללימודים, המתחילים בתפילת שחרית בנץ החמה, ומדי שבת הוא עושה זאת ליד הכותל המערבי. את החנות פתח אביו, ומזה כמה עשרות שנים הבן מנהל אותה, וחוג לקוחותיו הקבועים לא יחליפו את חווית הקניה אצל וייס בשום חנות אחרת".

 

היה זה אמש, ישבתי עם אורחי לשבת הקרובה, ידידי הרב אברהם רכטשפר, המנהל המקצועי של עיתון 'המבשר' בארץ הקודש, לאחר הדלקת הנר החמישי של חג החנוכה, והתוועדנו על משמעות ה'נר החמישי'. לפתע הוא נזכר בסיפור המופלא ששמע לפני כ-24 שנה מאדון וייס.

 

"הוא הצביע לי על סולם העומד בחנותו וסיפר לי, כי לפני כחמישים שנה, בהיותו כבן שלושים, נפל מהסולם באופן קשה ואיבד את הכרתו. לאחר כמה טיפולים, בשוכבו בבית הרפואה, התעורר לפתע כשאביו לצדו, ופנה אל אביו בבקשה: 'נא לכתוב מכתב בעבורי לרבי מליובאוויטש', ושוב איבד את הכרתו.

 

אומנם המשפחה כלל לא קשורה לחב"ד, ומתנגדים הם במשך מספר דורות, אך האב, מייסד החנות, מיהר לעשות זאת, במיוחד שעמדו לפני ניתוח מרוכב שהרופאים רצו לעשות. הוא שיגר מכתב לבקש ברכה מהרבי. ותשובתו המהירה של הרבי הגיעה עם הוראה ברורה: יש לבדוק את התפילין שבראש. התפילין נבדקו, ונמצא פסול חמור במילים 'והיו לטוטפות בין עיניך'.

 

למחרת הובאו התפילין לבית הרפואה, וההטבה ניכרה כבר באותו יום, שטף הדם בראש החל להתקטן; המצב הלך והשתפר, עד שהוחלט על ידי הרופאים שאין צורך כלל לנתח. חלפו מאז חמישים שנה, והוא עוד עומד על רגליו ומשרת נאמנה את קהל הקונים".

 

מעניין מניין הגיע לו הרעיון לבקש ברכה מהרבי? - כך חשבתי לעצמי, ור' אברהם כאילו קורא את מחשבתי מספר לי: "שאלתי אותו מה הקשר שלו לרבי, והוא סיפר כי אמו רצתה שהוא ילמד בישיבה תיכונית מסוימת, כיוון שאחותה התגוררה בסמוך לישיבה, וכך הוא יוכל ללכת לבקר את הדודה. באותה תקופה היה מגיע חסיד חב"ד ללמוד עם התלמידים שיעורים בספר התניא, הבחור הצטרף לשיעורים ומאז ועד היום - הוא ממשיך ללמוד בקביעות בספר התניא"!

 

גוט שבת, אַ פריילאכ'ן חנוכה

חודש טוב ומבורך 

שייע