דברים נכוחים ואין ספק בהם, השאלה היא רק אחת, מדוע נזכרת כאן, היכן היית בכל השנים כאשר בגור הכריזו שהרבי שלהם הוא האלוקים בכינוס שנעשה לעיני כל רבני גור ושתקת, מדוע אז לא היה לכב' את האומץ לצאת נגדם, האם מפני שמהם כב' מפחד? אם כב' איש אמת, הוא חייב לזעוק לפחות שלשים שנה על אמונה ברבי'ס בצורה שהיא אף חמורה ממה שכב' הזכיר, לא רק שמזכירים יחד, אצלם הרבי הוא מעל להקב''ה, ממנו הם מפחדים יותר, ומעריכים יותר. כמה זמן חושב חסיד על הקב''ה וכמה זמן הוא מקדיש לרבו?
אחד המושגים החמורים ביותר הוא 'דער רבי האט געזאגט' הרבי אמר ואז לא משנה כלל מה הקב"ה אומר. רומסים את התורה ואת ההלכה על חשבון הרבי'ס, ולא שמעתי כל מחאה, האם זה מותר?
כל הכבוד לכב' שדיבר וטוב מאוחר מלא כלום, אבל המחאה אסור שיהיה רק במקום אחד מפני שאז זה נשמע שלכב' יש איזה נגיעה. המחאה חייבת להיות נגד כל החסידויות בלי יוצא מן הכלל, מי שאינם יודעים להפריד בין רבי להקב''ה ובמרחק של בין שמים לארץ, הם עובדי אלילים פשוטו כמשמעו ואינם מאמינים בהקב''ה, עבורם הקב''ה הוא דרגה שניה, עושים לו טובה שבכלל חושבים עליו
החינוך החרדי הוא הרסני בתחום הזה של לדעת את ההבדל בין ה' אחד לרבי'ס והראשי ישיבות, החסידים נכנעים לרבם ולא להקב''ה, הם ישקיעו עשרות אלפי דולרים בשביל לנסוע לרבי, ולא ישקיעו פרוטה אחת בשביל להתייחד עם הקב''ה ולהאמין רק בו כאשר אין כל אחד אחר מעורב בדברים. כאשר לאדם בעיה הוא רץ לרבי שלו ולא להקב''ה, רק כאשר הוא מבין שהרבי שלו לא יכול לסייע לו הוא נזכר בה' אחד. אם היה מראש פונה רק לה' ולא לבשר ודם הכל היה אחרת, הישועה הייתה באה הרבה יותר מהר
תפקיד הרבי הוא לחנך ולייעץ, ומה שקשור לאמונה וביטחון זה רק בה' ולא ברבי'ס, אבל כאשר אומרים זאת לרבי'ס זה סופך, הרבי'ס מאמינים שהם גדולים לא פחות מהקב''ה, וההוכחה, אליהם החסידים רצים ולא להקב''ה שעושים לו טובה יגיעו לכותל אולי פעם או פעמיים בשנה בשביל לצאת ידי חובה. בימים הנוראים נוסעים לרבי'ס מאמינים שמשם תבא ישועתם, אלו טפשים מפני שהקב''ה נמצא בכל מקום, ובמקום לשרוף אלפי דולרים לנסיעות הללו תשקיע אותם במצוות ה' תן לצדקה או לעניינים חשובים אחרים ותוכיח שהקב''ה ומצוותיו הם לפני הרבי'ס והראשי ישיבות
טוב שר' מנדלי הוא השליח שבגללו יעסקו בנושא הזה, הוא שליחו של הקב''ה לפקוח עיני עוורים לדעת להפריד בין התחומים, לבא לרבי להתייעץ, לבקש ברכה אבל לא להאמין כי בזכות הברכה תינצל, הקב"ה הוא זה שיצילך ולא הרבי. האמונה שכאילו נוסעים לרבי ומשם באה הישועה זו עבודה זרה ואלילות איומה. כעסו של הקב''ה על משה רבנו בפרשת הסלע היה מפני שנוצר רושם כאילו שמשה הוא מביא את הישועה ולא הקב''ה
ועוד וזה העיקר, האמונה ברבי'ס מובילה ל'עגל הזהב' אותם שדחפו לכך האמינו כי בלי משה רבנו אין אלוקים צריכים מתווך באמצע, הם לא קלטו כי משה רבנו הוא רק שלוחו של הקב''ה וכי כל אדם יכול לפנות ישירות ואינו זקוק למתווכים
הרבי'ס של ימינו הם מפיצי העבודה זרה בדמות של קדושה ועוד עניינים כאלו, חייבים לנפץ את העבודה זרה הזו בכל הקהילות בלי יוצא מן הכלל
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.