רגעי השבוע - פרשת וישב, מברכים טבת
רשמיו של המרצה ומנחה אירועים / שני צעירים מרקעים שונים שנקלעו על במה אחת / תלמיד הישיבה ששוחרר מהכלא בעקבות מכתב שעורר הדים רבים / הקימותי את כסא מלכותך כאשר גרתי לדוד אביך לאמור
א. אורי וישעי
אלו מסוג קשרי הידידות שיכולים להיווצר רק בדור כמו שלנו - קשר באמצעות התכתבויות בטלפון הנייד, בזמנים שנוח לשני הצדדים. גם ללא שום פגישה פנים אל פנים. כך התווסף לי לפני מספר שנים ידיד בשם הרב אורי בלוי, הטקסטים הקודמים בינינו נמחקו אצלי מכבר, כך שאינני זוכר מתי ובעקבות מה החל הקשר, אך שמחתי לקבל ממנו בראשית השבוע ד"ש מיוחד.
כפי הבנתי, הוא עצמו גדל בחינוך ליטאי בני-ברקי לאב ממשפחת בלוי הירושלמית המפורסמת, ובהמשך - ככל שגדל למרצה ומנחה מבוקש לאירועים בקולו הנעים ובמשנתו הסדורה - כך הכיר יותר ויותר את דרכה של החסידות בכלל ושל חב"ד בפרט. בשנה זו הוא הוזמן להנחות את האירוע המרכזי לכבוד חג הגאולה, שנערך במוצאי שבת הקודם, לאלפי אנשים באולם "בניני האומה" בירושלים על ידי ארגון 'צמאה'.
לאירוע זה הנערך כבר מספר שנים, מגיעים יהודים מכל המעמדות ומכל קצוות הקשת, הבאים לדבר אחד: לשמוע את דבר ה', להתחבר, כאשר כלל לא משנה מי הם ומה הם ובאיזו מדרגה רוחנית הם עומדים. תלמידי חכמים, אנשי עסקים, פועלים, בחורים צעירים, אנשים מבוגרים - כולם רוצים להתחבר לנקודה הפנימית, לנקודה האמיתית.
השנה הגיעו משתתפים רבים מכל שנה, וזאת נוכח הפרסום המוקדם של מארגני האירוע על השתתפותו ונאומו של רבה הראשי של רוסיה. כותרת שסוחפת יהודים מכל הגוונים, ומתיעודים מעת נאומו של הרב - נראה קהל רב העומד בצפיפות ושותה בצמא את הדברים המעוררים והמרתקים.
"האמת היא, שכאשר פגשתי את הרב לאזאר לראשונה בחיי באופן בלתי אמצעי, חשתי הלם מוחלט ותחושות מאוד מעורבות. מצד אחד שמעתי עליו כל כך הרבה, על הפעילות וההישגים הבלתי נתפסים, הוא אחד האנשים החשובים ביותר בעולם. אך לא כך תכננתי את המפגש שלי עם הרב הראשי של רוסיה. אתה מגלה כל כך הרבה ענווה, פשטות! באמת פשטות, כדבר איש אל רעהו".
הרב בלוי ממשיך לתאר בפניי את החוויה שהייתה לי בעת שישב על הבמה לצדו של הרב הראשי: "התוועדנו כאילו אנחנו חברים ימים רבים, ללא הסתכלות על הפרש השנים בינינו ולא על הבדלי המעמדות. הוא שוחח איתי כמו חברים מהישיבה...
שאלתי אותו איך היתה התחלה? איך התחיל שם ברוסיה הדבר הענק הזה שאנחנו רואים? והוא אמר לי: דע לך, כי זה לא היה קל בכלל. הוא תיאר בפני מסכת של ניסיונות קשים ביותר שהם עברו בהתחלה. ואתה מבין ששום דבר לא מובן מאליו, שום דבר לא בא ביום אחד, שום דבר לא הגיע סתם. הכל זה כוח אדיר של סייעתא דשמיא, כוח המשלח וכוח אדיר של יהודי שמוסר את נפשו בשביל המטרה ולא מתייאש, וזה מלמד אותך כל כך הרבה לחיים.
הרב לאזאר הגיע לאירוע הגדול, לאחר שכבר התוועד מספר שעות לפני זה ב"מעייני ישראל" עם מאות אברכים, אבל השקיע שוב כוחות אדירים. בשיחה הבלתי נשכחת הזו, הוא לימד אותי מהן באמת ביטחון ואמונה, אמונת צדיקים, ועמידה בניסיונות. השיחה הלא ארוכה שהייתה לי איתו תרמה לי כל-כך הרבה לחיים, ואני בשליחות שלי משתדל להפיץ את המעיינות, נותן הרצאות, מסתובב בכל רחבי הארץ וגם בעולם. ואני חושב שהנקודות שלקחתי ממנו, כבר הרבה שנים לא היו תובנות, מעמיקות וכל כך טובות שאפשר לבנות עליהן כה הרבה".
ב. יכין ובועז
במבט לאחור - על האירוע הגדול והמרכזי שנערך כאן ביום שלישי לכבוד חג הגאולה י"ט כסלו, שני צעירים תפסו לדעתי את הכותרת. שני צעירים ממגזרים שונים, עם רקעים לכאורה מנוגדים לגמרי. התמודדויות כבדות שנחתו על כתפיהם הצעירים - אך עם אמונה יוקדת ומרגשת.
שני עמודים מרהיבים קבע שלמה המלך משני צידי פתח בית המקדש. לא הייתה להם משמעות קונסטרוקטיבית, כי הם לא תמכו בגג, ייתכן והייתה להם רק משמעות ארכיטקטונית, אך לפי הקבלה, שמותם "יכין ובועז" סימלו טבע ונס - המרכיבים כל אדם במשך חייו.
זלמן-זעליג והילל-אלעזר הוזמנו לעלות על הבמה הגדולה בקדמת האולם הענק, כל אחד בשעה אחרת ובנסיבות אחרות - אך שניהם גם יחד, שני עמודים אלו, שלא מחזקים מעליהם גגות - ייצגו את הנס והטבע במלוא הדרם.
באותו בוקר - השבוע ביום שלישי, כשאור היום רק החל לעלות במוסקבה, על מיטת המוהל הרב ישעי'הו שאפיט נשכב מקסים הרקין, שניצל לאחר 738 ימים בשבי האכזרי בעזה - והוא מוכן גופנית ונפשית להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. את ראשו החזיק בהתרגשות רבה הרב הראשי הרב לאזאר, שבירך את הברכה 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו', ביום נשגב זה, יום בו יצא לחירות כאן ברוסיה רבנו הזקן בעל התניא נ"ע.
שעתיים אחר כך, כבר עמד מקסים על רגליו בבית הכנסת המרכזי, מפשיל שרוול ומברך מילה במילה אחרי הרב את הברכה על הנחת תפילין. קורא בהטעמה את קריאת שמע ונשמתו היהודית זוהרת מפניו השמחות, על שתי המצוות שזכה כבר היום לעשות.
לקח לרב כמה שניות לסדר את דבריו בגלל התרגשותו, עת עמד שעות מספר אחר כך, מול כאלפיים איש, באולם הענק MTS והזמין אליו את מקסים. העליתי את מקסים, מילאתי את הגביע ביין. הרב חגר את עצמו באבנט, הניח את הגביע ביד ימין ובעצימת עיניים החל לברך. את המתח באוויר היה אפשר לחתוך באוויר: "וייקרא שמו בישראל"... - הרב שליט"א מפנה את ראשו לנימול שענה בבטחה: "זלמן זעליג". וכאלו תשואות מחיאות הכפיים לא נשמעו אי פעם באולם זה, המאכלס מדי יום אירועים גדולים.
מסרתי למקסים את המיקרופון, ובקול נרגש הוא פנה ישירות לציבור ואמר: "את חוט האמונה גיליתי דווקא במאסר, ולולא התפילות שלכם ושל כל עם ישראל, לא הייתי עומד פה היום"!
אמו שעמדה צופה ודומעת בגלריית הנשים, הסבירה אחר כך, ש'זלמן' כמובן על שם בעל הגאולה - כהצעת הרב להוסיף שם זה לשם 'זעליג'. "הבן שלי הוא כעת היחיד במשפחתנו שיישא את השם של הסבא היהודי שלי", והוסיפה לספר כי מכאן הם טסים לארה"ב. "הייתי אצל הרבי להתפלל על שחרורו, וכעת נגיע להודות".
וכמדי שנה, לקראת סיום האירוע נערכת הגרלה על דולר מידיו הקדושות של הרבי. אותו מביאה משפחת קליין, באמצעות הבן, רב בית חב"ד ארבאט במרכז העיר הרב יעקב, בנו של הרב בנימין ע"ה, מזכיר הרבי. השנה היה זה דולר שהרבי העניק בחג הגאולה בדיוק לפני ארבעים שנה. בכל שנה אני מתרגש מחדש להביא את הדולר לחנות, למסגר זאת בכבוד הראוי, מתוך סקרנות מי יעלה השנה בידו לזכות דולר זה.
ר' יעקב שלח את ידו הימנית לתיבה הגדולה שהייתה מלאה באלפי פתקי המשתתפים. "הלל צדיק" הכריז הרב ברוך גורין שהנחה את ההגרלה. ושאגות שמחה פרצו מילדים רבים, תלמידיו האוהבים של הלל.
כשעלה הלל לבמה לקבל את הדולר המיוחד, נישקו הרב בנשיקה חסידית, וכולנו נזכרנו עת פגשו הרב לראשונה. היה זה כשהרב טס לארץ לנחם אבלים בבית משפחת צדיק, בשכונת בית וגן בירושלים.
"שמי הילל אלעזר" אמר לי פעם כשכתבי את שמו. "זה השם המלא שהעניק לי אבא ע"ה וכך הקפיד לכתוב". ציין בפניי ידיד הצעיר, שלפני חמש שנים קיפד יחד עם משפחתו, את ראש משפחתם הרב אריאל ע"ה, שנהרג לצדם של עוד 44 קדושים וטהורים בליל יום הקדוש ל"ג בעומר באסון הנורא במירון, כשהילל עצמו שם והוא ניצל.
"אתמול הייתי באוהל הרבי והתפללתי על הילל לבקשתו" – כתב לי למחרת ידידי משותף. והילל עצמו, ברגש ובענווה עלה לבמה, חזק מתמיד, דוגמה חיה של מחנך מסור העושה את שליחותו באהבהף ותלמידיו הרבים מחזירים לו כנגדו.
ג. להשכיחם תורתך
"דיברתי עם העסקנים, והם אמרו שרק מכתב של הרב של רוסיה יכול להזיז משהו" - כך פנה אליי בשבוע שעבר אחד מבניי שיחיו, לאחר שחברו לספסל הלימודים נחת לפני כשלושה שבועות בארץ הקודש, כשהגיע להמשך לימודיו, ונכלא בכלא בגין עריקות מהצבא. הוא וכמה מחבריו פעלו למען שחרור חברם היקר, ברקע ההסתה הנוראית בישראל בתקופה זו נגד לומדי תורה.
מנחם אביב הרצמן למד במשך כשנתיים כאן בישיבת "מכון ר"ן", והשקיע כוחות רבים בלימודי הסמכה לרבנות ולימודי שחיטה. בהגיעו לארץ ישראל להמשך לימודיו בישיבה, נעצר, ועל אף מאמצי העסקנים הרבים, לא הצליחו לשחררו, כשתנאיו בכלא היו קשים במיוחד, ואף לא הרשו לרבנים להגיע כדי לעודדו ולחזקו בעמדתו שהוא רק רוצה להמשיך וללמוד, כפי שמוטל על כל בחור.
בהמשך טלפן אליי נכדו של הרה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א מירושלים, וסיפר כי סבו מבקש את עזרת הרב הראשי לרוסיה, לאחר ששמע על מעצרו של הבחור וההתעללות שהוא עובר בבידוד קשה בכלא. עדכנתי אותו מיד על המכתב הבהול שאכן שיגר הרב שליט"א לשר הביטחון ישראל כץ, ובו הביע הרב הראשי את זעזועו נוכח מעצרם של בני ישיבות בכלל ותלמיד זה במיוחד.
במכתב כתב הרב הראשי: "אני מכיר את מדינת רוסיה ואת יהדות רוסיה כבר שנים רבות. נסעתי לברית המועצות בשליחותו של הרבי מליובאוויטש עוד בתקופת השלטון הקומוניסטי לפני נפילת מסך הברזל. גם בתקופה ההיא ובטח במצב היום - לא ראיתי מציאות שמדינת רוסיה תעצור תלמיד ישיבה.
דבר המאסר שלו, והתנאים הנלווים לזה, שלא מאפשרים לרבנים לבקר אצלו כדי לעודד את רוחו, הגיעו לאוזני אנשי הקהילה היהודית במוסקבה, יהודים שעושים צעדים בהתקרבות למסורת ישראל, יהודים שבעזרת ה' גם יעלו בעתיד לארץ הקודש, והם שואלים אותי לפשר הדברים, כיצד זה שבארץ שהיא פסגת השאיפות של יהודי הגולה - עוצרים תלמיד ישיבה שכל חטאו הוא העובדה שהוא לומד תורה?!
העובדה שתלמיד ישיבה נעצר בגבולות מבלי לאפשר לו כלל להגיע לביתו או לישיבה, אין בה מהאנושיות ומההיגיון! גם אם משום מה מעמדו לא מוסדר, צריכים לקבוע לו מקום וזמן לאן להגיע כדי להסדיר את מעמדו, אבל לא לעצור אותו כאחרון הפושעים מיד בכניסתו לארץ, מבלי שיוכל לבקר את בני משפחתו".
המכתב עורר סערה גדולה והדים רבים היו לו מכל העולם. אתמול בבוקר, לאחר למעלה מעשרים ימי בידוד בכלא הצבאי, שוחרר התלמיד ב"ה, והוא חוזר מיד ללימודיו הקדושים.
ולתמונת השבוע שלי: כיסא דוד
עוד בחודשי הקיץ שחלפו, יחד עם שותפי - מנהל הקהילה היהודית במוסקבה הרב מרדכי ויסברג, התחלנו לתכנן את האירוע המרכזי השנתי לכבוד חג הגאולה י"ט כסלו. יצאנו לבדוק את האולם ולהרכיב את התוכנית הגדולה, שאכן בסייעתא דשמיא גדולה - הצדיקה את ההשקעה המרובה והתוצאה הייתה מאד מיוחדת.
לאחר אישורו של הראשון לציון הגאון רבי דוד יוסף שליט"א להזמנה ששיגרנו לו להגיע למוסקבה כאורח הכבוד לאירוע זה, נזכרתי לפתע על ה'כיסא של הרב עובדיה' - כיסא מיוחד שנמצא כאן במוסקבה, וראוי יהיה להביאו לכבד את בנו וממלא מקומו, לשבת על כיסא זה.
שני שותפים קנו את הכיסא סמוך לפטירתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל, מתוך מטרת השקעה ורווח במכירתו בהמשך לכל המרבה במחיר. קופצים רבים יהיו על כיסא זה, עליו ישב מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל בעת שמסר את שיעורי תורה לאלפים ולרבבות. אך שניהם התחרטו מהכוונה הראשונה, והם השאירו את הברכה המיוחדת באחד מהבתים במוסקבה.
לא קלה ומיידית הייתה אישורם לקבל בהשאלה את הכיסא למספר שעות, אך ב"ה הם הביעו את הסכמתם והבינו את משמעות הרעיון. הכיסא נעטף, הובל בזהירות והגיע לבית הכנסת המרכזי ליום רביעי בבוקר, לקראת תפילת שחרית בהשתתפות האורח הדגול.
לאחר שהכנתי את הכיסא והשולחן, בצמוד למארח המרא דאתרא הרב לאזאר, הנחתי סידור ספרדי מתוך מגוון הסידורים שיש בבית הכנסת לכל סוגי הנוסחאות, אך הוא ביקש מבנו היקר הרב עובדיה, שנלווה אליו ומסייע בידו במסירות מופלאה - שיביא לו סידור "תהילת ה'" בנוסח האר"י, כפי הנוסח הנהוג בין רוב רובם של המתפללים כאן.
ראיתי בצעד קטן זה, גילוי אנושיות של אישיות מיוחדת זו. וככל שהקשבתי לו יותר, והשתדלתי לעשות זאת במשך שני ימי ביקורו כאן - גיליתי אדם משכמו ומעלה, שחן וברכת אביו הבלתי נשכח, מלווים אותו על כל צעד ושעל, עם זיכרון ענק, לצד מידות נאצלות ביותר, עם סבלנות לכל מבקש ברכה, ממבוגר ועד ילד קטן, עונה לכל נושא, מגיב ומכיל כל פונה.
את דבריו פתח האורח הדגול באירוע המרכזי בחשיבות ציון החג הגדול, שהיא אור וחיות עד לדורנו. "אין זה חג רק של מגזר אחד, אלא שייך לכל עם ישראל" קרא ברגש רב, וציין את גדולתו של בעל התניא קדישא בתורת הנגלה והנסתר. "היום רואים איך החסידות מקרבת עוד ועוד יהודים, הרבי יסד מפעל ענק מפעל השלוחים, אבי הגאון רבי עובדיה זצוק"ל סיפר שהרבה מנהגים של חב"ד אומצו בידי יהודים יוצאי עדות המזרח".
"באתי לכאן, כדי להביע את הערכתי בשם כלל יהודי ישראל והתפוצות, לרבה הראשי של רוסיה הגאון הרב לאזאר, על פועלו במסירות גדולה למען כל יהודי רוסיה ואף מחוצה לה. יש כאן ב"ה ישיבות, תלמודי תורה, והיהדות פורחת ומשגשגת. והכל בזכותו של איש אחד! הגאון החסיד הרב הראשי, שכאשר הגיע לכאן זה היה עדיין תחת מסך הברזל, והוא סבל קשות בתקופה הראשונה עד כדי חרפת רעב ממש, והיום רואים כי התקיים בו הפסוק 'אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה'. רואים את היהדות כאן פורחת, ובאתי לכאן באופן מיוחד כדי להוקיר את פועלו של הרב לאזאר. אני מברך אותו ואת כל אלו שנמצאים לימינו, הרבנים החשובים, העסקנים הדגולים ותומכי התורה, שימשיכו מעלה מעלה כמו שאיפתו של הרבי".
כשהרב שליט"א שאל אותו על הזיכרון הפנומנאלי של אביו סיפר: "לאחר נישואיי הייתי מגיע אליו מספר פעמים בשבוע כדי ללמוד עמו, אך היות והשיעורים לא היו מוגדרים בשעות, סיכמנו כי הוא יטלפן אליי בכל יום לעדכן באיזו שעה עליי להגיע. מספר הטלפון באותן שנים בישראל, היו של חמש ספרות בלבד, ושמעתי מאמי כי בכל יום היה מעיין מחדש בפנקס הטלפונים כדי לראות את מספר הטלפון שלי, זה לא נכנס לו לראש! כי רק דברים חשובים כמו התורה מילאו את זכרונו הפלאי".
האורח שהגיע לרוסיה לאחר ביקור במקסיקו, כמעט ולא נח לרגע, לצד שיחות וביקורי חיזוק במוסדות הרבים כאן, הוא שפע סיפורים ועובדות רבות אותם שיתף, ובמקביל סיפר על עבודתו הקדושה הפרוסה מישראל, לקהילות יהודיות רבות בכל העולם. ויהי רצון שיאריך ימים על ממלכתו ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה.
גוט שבת וחג חנוכה שמח ומאיר!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.