איך יוצאים מהאבל - ישר לחופש?
מחשבות חינוכיות ליום שאחרי תשעה באב
בדיוק כשאנחנו קמים מהרצפה, מסיימים את הקינות, מנגבים דמעה ומחזירים את הנעליים - מתחלפת התחנה. מתשעה באב אנחנו נוסעים במהירות הבזק היישר אל… החופש הגדול.
תובנות חינוכיות מהרב בנימין כהן מחנך בתלמוד תורה חניכי הישיבות אשקלון בנשיאותו של מרן ראש ישיבת יצחק ירנן המקובל הרב יצחק ברדא שליט"א
המעבר החד הזה מימים של צער לאווירת קיץ, מביא עמו אתגר חינוכי מיוחד, אבל גם הזדמנות נדירה: לדבר על מה שלמדנו בתוך ה"מטבח" הזה של החורבן, ולצאת ממנו - עם טעם של בניין.
המטבח של החורבן
חז"ל מדמים את חורבן המקדש למטבח - מקום שבו מבשלים, מרתיחים, מבעבעים. תהליך קשה ולא נעים, אבל מתוך הרתיחה הזו נוצרת ארוחה. תשעה באב איננו רק יום של זיכרון, אלא גם יום של בירור: מה גרם לחורבן? אילו מידות, אילו דיבורים, אילו מעשים?
וכשהשאלות ברורות - אפשר להתחיל לבשל עתיד חדש. לא לחכות ל־ט"ו באב או לראש השנה, אלא לצאת עכשיו למסע של בנייה.
ואיך זה קשור לחופש הגדול?
דווקא מתוך תחושת החורבן, קל יותר להבין מהו ערך הבנייה. דווקא אחרי שראינו איך נראה עולם בלי מקדש - אפשר לשאול איך בונים מקדש קטן בכל יום, בכל בית.
ובמילים פשוטות:
במקום לראות בחופש זמן של "שחרור" ממסגרת, אפשר לראות בו הזדמנות להיות בנאים. לבנות את הקשר עם האחים, עם ההורים, עם עצמנו.
לתקן את הדיבור.
לתקן את הכעסים.
לתקן את ה"בלי חשק".
להפוך את הימים החמים – לימי חמימות של אהבה, אכפתיות וחסד.
אז איך באמת יוצאים מהמטבח לחופש?
כמו כל שף טוב, צריך להסתכל על הסיר - ולזכור מה רצינו לבשל.
אם החורבן בא בגלל שנאת חינם - בואו נצא לחופש עם אהבת חינם.
אם החורבן בא בגלל עצלות רוחנית - בואו נצא לחופש עם שמחה של עשייה.
אם החורבן בא בגלל שדיברנו יותר מדי לשון הרע - בואו נעשה ניסוי: יום אחד בלי מילה רעה. רק טוב.
סיום מתוק - כמו קינוח
אומרים ששיאו של התשעה באב - הוא התקווה. הקינות מסתיימות בציפייה לגאולה, ואנחנו קמים בידיעה שייבנה המקדש.
וכשילד או ילדה מבינים שהחופש הוא גם הזדמנות לתקן, לצמוח, לגדול - גם זה מקדש. קטן, יומיומי, ביתי - אבל אמיתי.
חופשה נעימה, מחנכת - ומקרבת לגאולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.