קראתי
מה שפרסתם אתמול לגבי הביזיון שעושים לחיילים בשעת קבורתם, בסגנון הקבורה החילונית
עם מנהגי גוים.
כל
מה שכתבם הוא כסף קטן לעומת הסיפור הגדול שקורה פה, והציבור לא יודע מכך, לפני
יומיים פגש אותי חייל חרדי, שעשה מילואים בבסיס שורה, ומספר לי (וכולו רועד) שכל חייל
צה"ל שנהרג, הצבא עושה לו כריתת זרע, כמעט 90% מהחיילים שנהרגו בצבא עושים
להם את זה, וזאת החלטת בג"צ.
השיטה
עובדת כך, מספרים למשפחה שמדובר בשאיבת זרע, משהו חיצוני, וכל האברים נשארים
בשלמות, וכדי מאוד לעשות את זה שאם המשפחה ירצו לתרום את הזרע של החייל למישהי
שצריכה, וע"י כך יהיה המשכיות לבן שלהם.
אנשים
ששומעים שהבן שלהם נהרג, באותו רגע חרב עליהם עולמם, זה הרגע הכי קשה בחייהם, הם לא
מרוכזים, וכך מצליחים להחתים אותם על מסמכים, המאשרים לצבא לעשות את זה,
(דא"ג אותו אבר שהורידו מהחיילים נמצא במקררים בתל השומר, והמדינה משלמת על
כל יום שזה נמצא במקרר בתל השומר, מדובר בסכומים מטורפים, תעשיית כסף. דא"ג
עכשיו יש תביעה של בתי החולים למדינה, ע"כ שהכל מגיע לתל השומר, בתי החולים
האחרים גם רוצים, זה רווח כספי גדול)
כמובן
שכל זה אסור באיסור חמור ע"פ ההלכה, זה אברים שחייבים להיקבר ביחד עם הגוף של
החייל, הגיעו לרב הראשי של צה"ל אייל קרים, והעלו בפניו את הבעיה,
והוא בורח מלטפל בזה, הזהירו אותו מלמעלה שלא להתעסק בזה, ולכן הוא בורח מהסוגייה
הזאת.
בפועל
אלפי חיילים לא זוכים להגיע בצורה שלמה לקבורה, והכל בגלל הצבא.
ומה
עושים עם אותו אבר אחרי תקופה, שלא היה שימוש, פשוט זורקים לפח, העדות לכך אפשר
לקרוא בדברים שכתב חנן נתן, אח שכול של רס"ן יששכר נתן הי"ד קצין
מגלן בעוצבת הקומנדו, נהרג בעזה בכ"ח מר-חשון (12.11.2023) בגיל 28.
להלן הדברים שכתב (ביום ששי י''ח באייר תשפ''ה):
יששכר
אחי גדל בקריית מלאכי למשפחה חרדית (חסידי חב"ד), התגייס לצבא, המשיך לקצונה
וחתם קבע, במהלך שירותו השתתף במבצעים רבים וחשובים.
בשביעי
לאוקטובר מיד באזעקות הראשונות (לאחר שהשתתף בריקודים של שמחת תורה לילה לפני) יצא
באופן עצמאי לכפר עזה והציל משפחות רבות.
בהמשך
הלחימה השתתף במבצע לכיבוש מחנה הפליטים שאטי ושם נפל מאש כוחותינו (טרם קיבלנו
תחקיר).
וכך
התחיל סיפור התלאות שנאלצנו לעבור מיד לאחר נפילתו של אחי בכדי להשלים את קבורתו
בקבר ישראל.
מיד
לאחר שהודיעו להורים ולמשפחה על דבר נפילתו הכניסו הקצינים המודיעים את ההורים
והמשפחה לחדר בבית והכריחו אותם לחתום על מסמך ל"שאיבת זרע" תוך ניצול
המצב הקשה של ההורים (אבי נכה המרותק לכיסא גלגלים), ומניעה מבני משפחה נוספים
להיכנס לחדר . למרות סירוב ההורים בבכי ובכאב לביצוע ההליך מתוך שיקולים הלכתיים
ורגשיים, המשיכו הקצינים במשך שעות ארוכות יחד עם החברה שלו ואמהּ (החברה בת 24,
היו בקשר חברי במשך כ 3.5 שנים) ללחוץ ולשכנע את ההורים שמדובר בחלון הזדמנויות
קצר ובהליך פשוט ותקין הלכתית, ותתאפשר קבורת הזרע בכל עת שיחפצו בכך. עוד אמרו
שאין לאף אחד יכולת לעשות שימוש בזרע מבלי אישור ההורים ואישור בית המשפט.
לדאבוננו הוריי לא עמדו בלחץ ונאלצו לחתום בניגוד לאמונתם וצו מצפונם.
מיד
לאחר השבעה ביקשו ההורים מקצין הנפגעים לפעול בהקדם לקבורת הזרע. לאחר כשבוע
התקבלה תגובה מבית החולים שבו בוצע ההליך שלא ניתן לבצע קבורה של הזרע ללא הסכמת
החברה. מסתבר שהקצינים החתימו אותה על מסמך נוסף ללא ידיעת ההורים המקנה לה בעלות
על הזרע, מסמך זה נשלח לבית החולים בלבד בעוד המסמך התקין שעליו חתומים רק שני
ההורים נשלח לצה"ל.
הוריי
ניסו בכל דרך להביא להשלמת קבורת בנם בקבר ישראל ואז הסתבר לתדהמתם שבשונה ממה
שהובטח להם בעת החתימה על מסמך ה"שאיבת זרע" אין מדובר בשאיבת זרע בלבד
אלא בקצירת אברים ממש. בנוסף התברר לנו שקצין הנפגעים מסר לחברה חפצים מוכתמים בדם
"על מנת שהמשפחה לא תביא אותם לקבורה" ויישארו ברשותה לזיכרון.
לצד
הכאב הגדול בהתמודדות עם השכול הטרי נאלצנו להתמודד עם חוסר אמון גדול במערכת
שיששכר הי"ד נתן לה את כל כולו עד מוות, ובכל זאת הוריי רצו לעשות הכל כדי
להביאו לקבורה שלמה בכל מחיר שיידרש.
המשפחה
פנתה לחברה ובקשה ממנה לאפשר את הקבורה אך היא שלחה להורים תביעה משפטית והתנתה את
שחרור הזרע בהסכם ממון דרקוני, המקנה לה זכויות רבות ומשתיק את ההורים מפני כל
ערעור על הכרתה בצה"ל כידועה בציבור.
לאחר
כשנה של ייסורים ומאבקים הוריי חתמו על ההסכם וקיבלו את מבחנות הזרע ואת החפצים
המוכתמים בדם על מנת להביאם לקבורה. לדאבוננו הסתבר שהאיברים שקצרו אינם נמצאים
עוד ברשות בית החולים ולא ניתן להביאם לקבורה.
איך
ייתכן שבמדינת חוק ניתן לסחור באיברים של חלל צה"ל כדי לקבל הכרה וזכויות?
איך
ייתכן שבתשובה לתלונה שלנו על התנהלות הקצינים, אומרים לנו את המשפטים
"מצטערים אבל יש לחברה קשרים בצבא", "הקצין עשה טעות" או
"בעל תפקיד ביחידה פעל באופן עצמאי... נעשה מתוך הכרה אישית" ?
החלטתי
לשתף את הנושא הכאוב הזה בפעם הראשונה כאן ולא אצל גוף תקשורת מסוים מתוך רצון
להימנע מלצייר את המקרה שלנו כמשהו ששייך למחנה פוליטי כזה או אחר, אני שירתי
שירות מלא בצה"ל ואבי הוא גמלאי צה"ל, אני חושב שהנושא הזה חשוב מאד ויש
צורך שכל העם ידע ויבין את רמת השחיתות המשתוללת בצבא ובמשרד הביטחון, אנשים בעלי
קשרים עושים כראות עינם והחלשים צריכים להתמודד עם מערכת משומנת של טיוח ושקרים
מיד לאחר נפילתו של היקר להם.
מיטב
בנינו נשלחים באומץ ובגבורה להילחם עבורנו, מי ילחם את מלחמת כבודם?
באם
אתם מכירים אנשים בעלי השפעה או עיתונאים היכולים לעשות משהו בנידון אני אשמח
להתראיין ולשטוח בפניהם את הסיפור המלא על שלל חלקיו ועלילותיו. יש ברשותי תיעוד
הכולל מסמכים והקלטות של כל הנ"ל.
עד כאן הדברים שכתב.
אני קורא מכאן לכל חסידי חב"ד, ובכלל כל
יהודי שרוצה לשמור על יהדותו, אני לא מהקנאים בכלל, ותמיד חשבתי שאולי אפשר איכשהו
לשרת ולשמור על מינום חרדיות למען הצלת עם ישראל. אחרי הסיפור הזה, הגעתי למסקנה
אחת וברורה. לצבא שכזה, אסור ע"פ הלכה ליהודי להתגייס. פשוט אסור.
הנה הבאתי לכם עדות מאח של לוחם שנהרג בצבא, ומה
שמשפחתו עברה, זה לא ויכוח על מה לכתוב על המצבה, זה פשוט האם לקבל את הבן שלך
שנהרג בצבא בשלימות לקבורה או לא. פניתי דא"ג לכל הגיסים הגדולים בחב"ד
עם הסיפור הזה, דיקשטיין, אשכנזי, ועוד, ואף אחד לא ענה לי על זה. גם לא הרבנים
הצבאים שעובדים עם הצבא כמו אדון שרגא דהן. אז לא רק שתקבל לוויה נוצרית, אלא גם
לא תקבר בשלימות. בושה למדינה ובושה למי שיודע ובכל זאת מתגייס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.