לבנות מתוך חורבן

 לבנות מתוך חורבן – מבט חינוכי לערב תשעה באב

על פי משנתו של איש החינוך הרב גרשון רוזנפלד

היגון הלאומי - והלב האישי

תשעה באב, שיאם של ימי האבלות, אינו רק יום של דמעות היסטוריות על שריפת בתי המקדש. זהו יום חינוכי עמוק שבו עם שלם מתבונן באובדן - ומכוון לבניין מחודש.

כמחנך, לימד הרב גרשון רוזנפלד שאין חינוך משמעותי באמת בלי התמודדות. כמו שילד צריך לעבור רגע של תסכול כדי לבנות מסוגלות, כך גם עם - וכך גם לב. השאלה היא: איך מתמודדים?

"למה חרב הבית?" - שאלה חינוכית

חז"ל מייחסים את חורבן הבית לשנאת חינם. אבל הרב רוזנפלד לא מסתפק במסקנה תיאולוגית. בעיניו, שנאת חינם היא כשל חינוכי - חוסר יכולת של אדם לראות את האחר בעין טובה, להכיל שוני, לגבש זהות בלי לפחד ממי שלא זהה לו.

כשהמחנך שואל "למה חרב הבית?", הוא שואל בעצם: "האם אני מצליח לבנות בלב תלמידיי את הכוחות ההפוכים?"

שמן זית זך - גם בלילה

המשל האהוב על הרב רוזנפלד היה משל "השמן הזך" - שמן שנטחן בלי לחץ מיותר, בלי מועקה, רק מהראשונים. גם חינוך אמיתי, אמר, לא נבנה על שברון ופחד, אלא על בירור עדין, רגיש, פנימי.

בערב תשעה באב, כשהחושך יורד, כשהתחינה “שוב ה' אלפי ישראל” נמהלת עם קינות ואפר, זה הזמן לשאול:

האם נתתי לתלמידיי שמן זך, או שמן שרוף?
האם חינכתי אותם ברגש, באמונה, או בכאב שלא התנקז למקום בונה?

ילדים בונים חומות

רבים רואים בילדים "חלשים רגשית", "שבריריים", "דור רך".
הרב גרשון רוזנפלד ראה זאת אחרת: הם בנאים.
כמו ילדי ירושלים, שבונים קוביות של תקווה גם בתוך עיי חרבות, גם הילדים שלנו יכולים לבנות - בתנאי שנעניק להם כלים.

ולא כלים של ציווי, אלא כלים של הזדהות, שיחה, מגע, חיוך גם ביום של דמעות.

איך נבנה מחדש?

בערב תשעה באב כדאי לשאול כל תלמיד - ואולי כל מחנך את עצמו:

• על מה אני מתאבל באמת?
• איזו שכינה חסרה לי?
• איזה צד בוער בי לבנות - בתוך בית הספר, בתוך הלב?

כי לדעת הרב רוזנפלד, חינוך הוא לא העברת ידע - אלא בניין.
וכשם שהמקדש נחרב בלילה, כך אפשר להתחיל לבנות אותו דווקא משם. מלילה של אמת. של כאב. של פתיחת לב.

לסיום

אם נצליח לחנך ילד שיבכה באמת בתשעה באב - לא כטקס, אלא כלב שנפגש עם שבר - נזכה לחינוך של בית שני.
ואם הוא גם יבחר אחר כך לאהוב יותר, לראות טוב יותר, ולהאמין שאפשר לתקן - הרי שתשעה באב הפך להיות יום של גאולה.

"חינוך", אמר הרב רוזנפלד, "הוא היכולת לראות את החורבן – ולא לפחד להתחיל לבנות."