אהבה שווה – יסוד החינוך ושרשיו

אהבה שווה – יסוד החינוך ושרשיו

על פי דרכו של הרש"ר הירש: כשאהבת הורים מתפצלת – הפצע עמוק, וכשאחדות שורה ביניהם – החינוך פורח.

בדבר ה' אשר נמסר לנו בפרשת תולדות, אנו נתקלים בפסוק טעון: "ויאהב יצחק את עשו... ורבקה אוהבת את יעקב". מפרש שם הרש"ר הירש זצ"ל: "רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם – אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעות ביחס לחינוך, ואהבה שווה לכל הבנים... הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך."

דברים קצרים וחותכים אלו פותחים צוהר להבנת שורשיהם של כישלונות חינוכיים רבים: לא תמיד טעות בהוראה, או חוסר כישרון בהעברת תכנים – הם שגורמים למעידה של חניך. פעמים רבות, מה שחסר הוא אותו קול אחיד, אותו חוט של אהבה שווה, אותה תחושת ביטחון פנימית שמקבל הילד כששני הוריו – או שני מחנכיו – מאוחדים סביבו ומקבלים אותו בכל תנאיו.

בהגות החינוכית המסורה מדור דור, לא הוזנחה השאלה – כיצד ינהג מחנך כשחניכו לקוי במידותיו או בהתנהגותו? הרש"ר הירש לא רק שאינו מסתיר את קיומם של כאלה; אדרבה – הוא מציב אותם בלב הדיון החינוכי: דווקא הם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר, יותר מהחולים בגופם.

דברים אלו קיבלו חיזוק נוקב בדבריו של מורנו ראש הישיבה, הגאון הגדול רבי ישראל ז'ק שליט"א, אשר באחת משיחותיו אמר: "החינוך איננו מיועד ל'מצליחנים'. הוא מיועד לאדם החי, הנאבק, המתמודד, ולעיתים גם נכשל. ואת הכשל – אין מגהצים באהבה עיוורת, אלא מחבקים באהבה מפוכחת".

עוד הוסיף בדבריו: "אם ירגיש הילד כי יש מי שאוהב אותו תמיד, גם כשאינו ראוי לכך – או אז תגיע השעה שהוא ירצה להיות ראוי לכך".

אכן, לא תמיד הלב שווה בין הבנים, כל בן ואופיו, כל בת ומידותיה. אבל משימתנו כמחנכים היא לדאוג לכך שהרגש הנחווה יהיה שווה, והילד ירגיש כי גם אם אינו משמח אותנו במעשיו – הוא אהוב בלבנו בעומק נפשו.

האהבה החינוכית אינה שווה תמיד בהופעתה, אך שווה עליה להיות שווה במקורה – אהבה ללא תנאי.

והיא היא – אבן היסוד של כל חינוך.