ממתק לשבת פרשת עקב תשפ"ד
הבעל שם טוב היה תמיד מאריך בתפילתו, בליל שבת התלמידים היו רגילים עם סיום תפילתם לעמוד מסביב לבעל שם טוב עד שיסיים ואז הם היו הולכים הביתה לעשות קידוש.
ליל שבת אחד חשבו התלמידים לעצמם שהם יכולים להספיק ללכת הביתה מיד כשיסיימו את תפילתם לעשות קידוש ולאכול ולפי החשבון שלהם הבעל שם טוב עדיין יהיה באמצע התפילה כשיחזרו ואז יחכו לו לסיום התפילה, הם אכן עשו כך אבל כשחזרו הם ראו שהבעל שם טוב כבר סיים את התפילה ומחכה להם, הם לא הבינו מה קרה שהבעל שם טוב סיים כל כך מהר היום, אמר להם הבעל שם טוב" בואו ואסביר לכם, היתה פעם קבוצה של אנשים שעברו ביער ומנהיג החבורה אמר לכולם שיש בראש העץ ציפור יפהפיה שיודעת לשיר מאוד יפה והוא יכול לעלות ולהוריד אותה אבל לצורך זה הם ייצטרכו לעמוד אחד על השני ולעשות סולם אנושי והוא יעלה מעל כולם ויוריד את הציפור, הם עשו כך ואז כשהוא למעלה מעל כולם מנסה לתפוס את הציפור אמרו האנשים שלמטה אולי בינתיים עד שהוא יימצא את הציפור אנחנו נטייל ביער וכמובן כשהם זזו המנהיג נפל ולא הביא את הציפור, כך אומר להם הבעל שם טוב, אני יכול להגיע למקומות גבוהים ולהעתיר בתפילה עבור כולנו רק כשאתם ביחד איתי, כשאני לבד אני לא יכול להגיע לשום דרגות גבוהות ולכן כשאתם הלכתם התפילה שלי הסתיימה מיד.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את המשך הנאום של משה רבינו לעם ישראל ומשה מספר להם על חטא העגל ואומר להם "ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך" ורש"י כבר הסביר בספר שמות ש"לך רד" הכוונה היא רד מגדולתך, והשאלה שמתעוררת מיד למה משה רבינו אשם בזה שהעם עשה עגל הרי משה לא היה איתם ואפילו לא היה באפשרותו למחות בהם על המעשה הזה ולמה הוא צריך לרדת מגדולתו אלא שכאן מלמדת אותנו התורה שהגדולה של משה היא רק בשביל עם ישראל וכשעם ישראל יורדים זה מיידית פועל ירידה גם במשה.
בתורת החסידות כתוב שמשה הראש ועם ישראל הם הרגליים וכמו שהרגליים בלי הראש לא יודעות לאן ללכת, הרי שהראש בלי הרגליים לא יכול ללכת בפועל ולכן הם גוף אחד שמשלים האחד את השני.
זה מלמד אותנו הרבה על התפקיד של הצדיק בחיי עם ישראל ועל התפקיד של עם ישראל בחיי הצדיק אבל זה גם מלמד אותנו הרבה על הערבות ההדדית של כולנו כעם ישראל, הקב"ה מבטיח לנו ברכה כשכולנו ביחד כפי שנרמז בברכת שים שלום "ברכנו אבינו כולנו כאחד" כשאנחנו ביחד יש ברכה מיוחדת שהקב"ה משרה עלינו.
המלחמה שלנו בשנה האחרונה היא אתגר גדול מול כל האויבים שעומדים עלינו לכלותינו אבל האתגר האמיתי הוא דווקא האחדות בתוכנו, אנחנו יודעים שבסופו של דבר הקב"ה מצילנו מידם ובע"ה ידינו תהיה על העליונה וננצח את כל אויבינו אבל כדי שנהיה ראויים לברכה הזו וכדי לתת לחיילים שלנו את הכוח לנצח אנחנו חייבים לשים את כל חילוקי הדעות בצד ולהיות באהבה אמיתית בינינו. בזכות זה שכולנו נתחזק במחשבות טובות, דיבורים טובים ומעשים טובים נזכה בע"ה לראות את ברכת השם בצורה הכי גלויה ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.