רגעי השבוע - פרשת בהעלותך

 רגעי השבוע - פרשת בהעלותך

 

הוויתור המדהים של הכהן בדרך לברכת כהנים / השטיחים שהוסרו למען בטיחות הסבתא / העושים הכל לקיום החיבור שקדם ארבעים יום ליצירתם / צוואה ישנה וריקוד חסידי לצלילי ניגון טורקי

 

 

א. לברך באהבה ובמסירות

 

"אתה רואה את האברך כאן ממול? זה אחד שבכדי לברך 'באהבה' שילם סכום כסף מכובד" - אומר לי גיסי בשבת שעברה. שבת פרשת בחוקותי, בה קראנו על המצווה שיש לכהנים לברך את בני ישראל. 

 

נוסח הברכה אותה מברכים הכהנים כשעולים לדוכן לקיים את המצווה - מלמדנו, כי הציווי על ברכת כהנים כולל בתוכו פרט נוסף חיוני: "לברך באהבה". וכמקור על לשון הברכה הובאו בפוסקים דברי הזוהר, בהם נאמר כי כהן שאינו אוהב את העם, או שהם אינם אוהבים אותו, לא יישא את כפיו.

בחוץ-לארץ אנו זוכים למצווה זו רק בתפילת מוסף בשלושת הרגלים, ואילו בארץ הקודש מקיימים הכהנים את המצווה בכל שבת, וישנן ערים שגם בכל יום ויום בכל תפילת שחרית.

כאשר שמעתי את הסיפור המדהים, התרגשתי אפוא שבעתיים; גם ברכת כהנים שאני לא זוכה לכך לעתים תכופות במוסקבה, וגם לקבל זאת מכהן שהוכיח שהוא אכן עושה זאת באהבה. אבל בכדי להעלות את הסיפור כאן בכתב, רציתי לוודא את הפרטים במלואם, ואף אם לא הורשתי לכתוב את השם, לפחות יודע אני שהסיפור קרה גם קרה:

 

"יום אחד נקלעתי לסכסוך כספי עם מאן דהו, וכשהבנתי עם מי יש לי עסק, תבעתי אותו לדין תורה, והדיינים פסקו כי האיש חייב לי סכום של חמישים אלף ש"ח. אלא שהנתבע התחמק ממני תקופה ארוכה וסירב לשלם את חובו. 

 

בוקר אחד בתפילת שחרית, לאחר נטילת ידיים, בעודי פוסע לכיוון ארון הקודש לקיים את המצווה המוטלת עליי ככהן לברך את ציבור המתפללים, אני קולט בזווית העין את מיודעי, זה שבעקבות אי-קיום פסק הדין - מטבע הדברים, ליבי עליו, ואני מבין כי אין לי כאן היום את האפשרות לברך 'באהבה' את כלל המתפללים. שהרי את אחד מהמתפללים במניין פה - אני לא אוהב לצערי. 

 

שניות אחדות נשארו לי להחליט: או לצאת החוצה ולא לברך ולפספס את המצווה, או לוותר על החוב. בחרתי למחול לו בלב שלם על כל הסכום, ובעקבות כך הוסרו מלבי הטענות עליו. ניגשתי חיש מהר לארון הקודש, חולץ נעליים, מתכסה בטלית, ויחד עם שאר הכהנים שהיו לצידי, בירכתי בכוונה ובשמחה את כל המתפללים, ללא יוצא מהכלל".

 

בתפילת מוסף שאחר כך, שוב זכיתי עם המתפללים לצידי לשמוע ברכת כהנים, התרגשתי להקשיב לכל מילה, ביודעי שאחד מהמברכים היום, הוא כהן שעומד בדיבורו, כהן שהוא איש עסקים מכובד ביום-יום, ולבו מלא וגדוש באהבת ישראל אמיתית, בכל מחיר ומצב!

 

 

ב. ושם אשה גדולה

 

אשה שחיה בקרבנו עד לשבוע שחלף, ואיבדה במלחמת העולם השנייה - כמאה אחיינים ואחייניות! שפשפתי את עיניי שוב ושוב, ביררתי, שאלתי, ואכן התברר לי הנתון המדהים והבלתי נתפס: מישהי שעוד הייתה כאן עד לפני שבוע, ומספר האחיינים, שלה ושל בעלה שנרצחו בפולין על-ידי הנאצים ימ"ש, עומד על כמאה נשמות קדושות. הי"ד!

 

לא יכולתי להישאר אדיש, ועל אף שהקשר שלי לחסידות 'גור' הפולנית, הוא רק באמצעות בני משפחה רבים שיש לי, יצאתי ביום ראשון בהליכה רגלית לכיוון ישיבת 'שפת אמת', לשם הובאה מיטת הרבנית ציפורה פייגא אלתר ע"ה שנפטרה שעות מספר קודם לכך בגיל 98 - להלווייתה שיצאה משם עד לבית הקברות בשכונת 'סנהדריה', כשבדרך מלווים אותה עשרות אלפי איש. 

 

דקות ספורות לפני שההלוויה החלה, נכנסתי אל אוהל הקבורה בחצר הישיבה, בו קבורים חמיה האדמו"ר ה'אמרי אמת', זצ"ל ובעלה האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זצ"ל, שהסתלק בפתאומיות לפני 28 שנים, והשתתפתי בהלווייתו תחת גשם שוטף ב'שושן פורים'.

 

תוך כדי המתנה לתחילת ההספדים, פגשתי את ידידי איש החסד ר' בנימין איבנבוים, שלמד בבחרותו כאן בבניין הישיבה הוותיקה, וזכה לשמש את הרבנית למשך מספר שנים: "בכל בוקר הייתי מגיע להביא דברים שביקשה לקנות לה במכולת, לסדר את הבית ולבצע בעבורה שליחויות שונות. יחד עם היותה בעלת מידות נאצלות ומיוחדות, היא הייתה אשה אינטליגנטית מאוד, יודעת לפחות חמש שפות, לומדת וקוראת ספרים, עם התמסרות מופלאה לבני משפחתה המסורים" - הוא משתף אותי בערגה. 

 

בנה הבכור מספיד את אמו הקשישה, ומספר בין השאר על כלה ענייה שבאה אליה להתברך ביום חופתה, וכשאמו המנוחה ראתה שאין לה תכשיטים כראוי לכלה, היא מיד הסירה את תכשיטיה היקרים והעניקה אותם לכלה, יחד עם ברכות חמות מעומק הלב. 

 

בדרך חזור טלפנתי לאמי שתחי', מספר לה איפה הייתי כעת. היא התרגשה ומשתפת אותי מימי ילדותה: "גרנו יחסית קרובים למשפחת אלתר ולמדתי יחד עם הבת שלהם - ששמה כשמי, והיינו חברות מאד קרובות. הוזמנתי רבות מאוד לבקר בביתם, כי היא בת יחידה ואני הייתי הבת הקטנה בביתי, וכך ביליתי בביתם הרבה מאוד. אני נזכרת, שפעם הסבתא שהייתה גרה בביתם, נתקלה באחד השטיחים שהיו פזורים בבית ונפלה, ובעקבות כך הוציא בנה את כל השטיחים היקרים מהבית, בכדי שאמו - הסבתא, תוכל ללכת בבטחה בכל הדירה".

 

בשיחה עם ידיד אחר-כך, הוא משתף אותי בסיפור מדהים ששמע מאביו: "יום אחד מישהו נכנס אל הרבי ה'פני מנחם' ומספר לו, שהיות ואמו האלמנה מזדקנת, חשבו על רעיון להעבירה לביתם בכדי שיוכלו לטפל בה כראוי. במשך דקות ארוכות הסביר לו הרבי כמה זה יהיה מורכב וקשה, הפרטיות תיעלם, האחריות היא כבדה וקבועה, ועוד ועוד. לקראת סיום אומר לו הרבי: 'אך אם תשמע בקולי, תפוס את ההזדמנות בשתי ידיך והכנס אותה לביתך'. האיש לא הבין מה קורה פה. ואז הרבי מסיים ואומר: 'את אמי האלמנה הכנסנו לביתנו למשך 16 שנים, בהן אשתי הרבנית לא יכלה כמעט לצאת מהבית, והייתה מסורה כל כולה לחמותה, כשאני בתפילות ובלימודים. לא פלא שזכינו לילדים כאלו מיוחדים ונדירים'".

 

ואכן, זכתה המנוחה לראות נחת מבניה המופלאים ביותר, ובראשם מרן ראש הישיבה הגאון רבי שאול אלתר שליט"א, לצד אחיו הגאונים הגדולים שליט"א הנודעים כמרביצי תורה וחסידות. 

 

 

ג. שמח תשמח

 

"הרמת טלפון למעוכבי שידוכים, זה לא פחות מהזרקת טללי חיים. ישנם בנים מבוגרים ובנות מבוגרות שהוריהם מחכים ומצפים חודשים ארוכים למישהו שיצלצל ויציע איזה בדל של הצעה, ואין קול ואין עונה. זה צער שאי אפשר לשער" - מתאר לי בעיניים בורקות הרב חיים שמרלר, עת לחצנו ידיים, השבוע ביום רביעי. 

 

המקום: רחוב צר באחת השכונות הירושלמיות, מספר חדרים קטנים מרוהטים בפשטות. בפנים מתזזים כמה אברכים שעול כבד הם נושאים על כתפיהם - עזרה בהקמת בית בישראל למי שהדרך לא קלה עבורו. וגם למי מאלו שהתייאש חלילה - כאן הם מלאי תקווה ואמונה, למצוא את הזיווג המתאים והנכון שיועד בעבורו או בעבורה, ארבעים יום קודם יצירת הוולד. 

 

האנשים: הרב חיים שמרלר - רב, ראש ישיבה ומייסד ארגון 'הגפן'; הרב טוביה פריינד - מחבר ספרים חשובים, העומד לימינו של הרב שמרלר מיום הקמת הארגון, במקביל לעסקנות ציבורית ענפה; הרב ישראל פשנזה - מנהל המחלקה הרפואית בארגון, ובן דודי ר' מענדי שור - שדכן מסור, שבשיחת טלפון שהבין שאני בביקור בארץ ישראל, התעקש שעליי להגיע אל המשרד הראשי של הארגון, כדי לראות מקרוב ולהבין איך פועל הפרויקט החשוב והנחוץ. 

 

לא עוד שדכן המסתובב עם פנקס פרטי בכיסו, ממלא בכתב-יד שמות של בחורים ובחורות ולא נותן לאף אחד להציץ אל תוכו... אלא תוכנת מחשב מקצועית, ובה מאגר מסודר להפליא, עם הפרטים הדרושים של הבחורים והבחורות. כל שדכן שרוצה להימנות כחבר בארגון מקבל קוד, מתעדכן ומעדכן - 'מעל 600 שדכנים רשומים פה' מסבירים לי. והפעילות היא רבה, מקושרת לכל העולם. 

 

מטבע הדברים, השדכנים עלולים להישחק מהעבודה הקשה. שעות רבות של שיחות טלפון המוקדשות למטרה הקדושה, שלפעמים מסתיימות ב'לא', גם בלי סיבה מוצדקת או מובנת, ובכל זאת השדכנים לא ירימו חלילה ידיים, ינסו עוד משהו ועוד מישהי, ובלבד לזכות לסגור שידוך, בשעה טובה לשמחת כל הצדדים. 

 

לשם כך, עורך הארגון ועידות שנתיות, מעניק 'טיפים' ועצות רבות, מקשר בין העוסקים במלאכה קדושה זו, שגם מתמודדים בהצלחה מרובה עם כאלו שיש להם בעיות רפואיות שונות, ועושים מעל ומעבר שגם הם יצליחו להקים בית נאמן בישראל. והתוצאות הרבות והמשמחות - מדברות בעד עצמן. 

 

 

ולתמונת השבוע שלי: הריקוד הטורקי

 

בין חתונת אחיין אחד בראשית השבוע, לחתונת אחיין נוסף בתחילת השבוע הקרוב, זכיתי ב"ה השבוע לעוד מספר שמחות של בני משפחה וידידים. לא אצל כולם הצלחתי להגיע, אך אמש שמתי פעמיי במיוחד אל העיר מודיעין, כדי להשתתף בשמחת נישואי בתו של בן-דודי ר' יוחנן שור, ארכיטקט מוכשר שטרח והגיע לפני מספר שנים עד למוסקבה, להשתתף בחגיגת בר-המצווה לאחד מבניי שיחיו. 

 

הצלילים שנשמעו עד לחצר שלפני הכניסה, כבשו את לבי. תזמורת מלאה וחיה ניצבה על במה מוגבהת, בטונים וברווחים הנכונים שבין החצוצרה לקלירנט, ועם רקע נוח של קלידן - הרגשת את שלמות הנגינה העתיקה, כזו שגם נותנת אפשרות לשוחח בניחותא עם בני משפחה וידידים שונים, שהגיעו לאחל מזל טוב להורים המאושרים. 

 

דודי הנכבד, סב הכלה הרב החסיד ר' אברהם אביש שור מושיבני לצדו, מגיש כוסית יין מתוך בקבוק שנשאר ונשמר מהברית של החתן דנן, ולאחר איחולי 'לחיים' עוברים מיד לשוחח - איך לא, על מה שהעולם החסידי הכללי מדבר בימים אלו: הצוואה של ה'בית אהרן' זכר צדיק לברכה.

 

צוואה גנוזה בחתימת ידו של האדמו"ר הרביעי של חסידות קרלין, שנכתבה שעות ספורות לפני הסתלקותו בעיירה מאלינוב בשנת תרל"ב, לפני 152 שנה, אותרה בדרך פלא בארכיון ממשלתי רוסי, והתפרסמה השבוע לראשונה לקראת יום ההילולא ביום ראשון הקרוב, בידי דודי שליט"א, לאחר שעמל רבות להעתיק נכונה את הצוואה, לפענח את המושגים המוזכרים בה, כולל שמות הכותב ושמות העדים החתומים.

כחוקר חסידי ותיק ומנוסה, שכבר כתב מאות מאמרים היסטוריים, מונה דודי זה על-ידי רבו האדמו"ר מקרלין שליט"א לפענח את הצוואה, וכתב עליו מחקר מקיף ומושקע.

הצוואה הועתקה בשעתו גם לשפה הרוסית עם בקשה לאישרורה וליתן לה תוקף חוקי ע"י הרשויות, וכהוראת ה'בית אהרן' בצוואתו: 'והנני נותן לך רשותי ומצווך להעתיק הצוואה הזאת בלשון רוסיא ולכותבה בערכאות כפי נימוסי הקיר"ה'.

ר' יוחנן בעל השמחה מפנה את תשומת לבי למנגינה הנשמעת כעת: 'זה אחד מה'טערקישע ניגונים', כתבנו לזה תווים וזו הפעם הראשונה שאנו מנגנים אותו' - הוא מספר בשמחה.

סבי ע"ה העביר ולימד אותנו את השירים שאביו שמע וקלט בילדותו מהתזמורת התורכית שעברה מדי יום שישי בסמטאות ירושלים העתיקה, שהייתה נתונה אז תחת השלטון התורכי, והוא שילבם בזמירות השבת. פעמים רבות היה חוזר ואומר כי 'מסורת בידינו, שמשירת הלווים שהיו שרים בבית המקדש, נפלו 'נאָטן' (תווי נגינה) בידי התורכים שבארץ'... 

הדוד, בנו - אבי הכלה ואחיו, נעמדו לריקוד 'קאדאצ'קע' ירושלמי לקול הניגון הטורקי - חסידי, ובברכת מזל טוב חמה ולבבית יצאתי חזרה ירושלימה. 

 

גוט שבת!

שייע