מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' בהעלתך טו סיון תשפ"ד. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
למה חרגתי השבוע וציינתי תאריך מדוייק? כי יש משהו מיוחד בתאריך הזה, מעבר לכך שהוא אמצע החודש והמזל חזק ביום ט"ו לחודש, יש בתאריך זה שלש מאורעות שמנעימים לי את היום.
היום ימלאו 40 שנים מיום הבר מצוה שלי, שזה גם אומר ג"ן שנים בעולם הזה ולך תדע אם הועלתי משהו, מקווה שאכן כן.
וביום זה גם השאתי את הילד הראשון שלי, אז כשמגיע יום כזה ולהבח"ח מסביבי אנשים נעלמים, זה מאתגר את המחשבה וגם מזכיר נשכחות.
2 חברים בגילי בערך נטמנו השבוע ברגבי האדמה, אצל אחד מהם השתתפתי בהלויה ואצל השני הצטערתי מרחוק.
שניהם היו בני 55 שנים, בעיני זה ילדים, איפה מיהרו? אבל אין מה לעשות, כשקוראים, הולכים.
ר' שלום דייוויס קראו לו, ילד בולט בנוכחותו, קולו עצום ויראת שמים טבועה בו מילדותו, אני זוכר שיום אחד הוא הגיע לחיידר בת"ת 'עץ חיים' עם חולצה קרועה, עדיין היה באמצע השבעה על אביו הגה"צ הירושלמי הרב בן ציון דייוויס זצ"ל, אצל רוב הילדים היתה קצת קנאה, חלק קינאו על כך שקיבל הרבה תשומת לב, הוא אמר קדיש בקול רם והמלמדים פינקו אותו קצת, וחלק מהילדים פשוט קינאו כי הצטערו למה יש להם עדיין אבא, שבגללו הם מגיעים לפעמים עם צלקות מהמכות שהאבא מחטיף להם. לך תסביר את זה לדור הצעיר.
ברבות השנים, כשלמדנו יחד בישיבת קרלין (הליטאית) בבני ברק, הוא סיפר לי על ימי נעוריו, שהיו ימים שממש לא היה בבית מה לאכול, יום אחד הוא שאל את אמו האלמנה הטרייה: מתי יושבים עוד פעם שבעה? האמא הזדעזעה ושאלה: למה אתה מדבר ככה? והוא ענה בתמימות כי באותו שבוע היה בבית אוכל בשפע...
אציין, כי הוא היה מאוד מקורב אצל הגאון רבי שלמה אדלשטיין זצ"ל שנפטר זה עתה, והרגיש אצלו ממש כבן, ישמחו ידידים בעליונים.
כל השבוע התפללתי שחרית בבית ידידי הרה"ח ר' אברהם יעקב כהן ז"ל, בן ידידי המקובל הבאבא נחום שליט"א. קראנו לו יענקלה.
את יענקלה הכרתי מלפני 35 שנה, כאשר למדתי בישיבת טורדא בשכונת בתי ורשא והוא היה הקעכער בישיבה, הכין לנו את ארוחת הבוקר, הוא מילא את מקומו של הרה"ח ר' יענקל אייזנבך ז"ל, מזקני חסידי זוועהיל, שהיה יהודי ספוג בחסידות ויר"ש, ועוד הכיר את ר' שלומקה זוועילער והיה מספר בערגה סיפורי מופת עליו.
מכיון שהוא זכר את ימי הצנע, הוא לא אהב שאנחנו מתפנקים בענייני אוכל וכאשר שאלנו אותו שאלות על טריות האוכל היה עונה בעוקץ ירושלמי חביב.
לדוגמא: הוא לא היה מוציא לחם טרי אם לא סיימנו את הלחם של אתמול, הוא גם טען שזה יותר בריא, התלוננתי בפניו פעם כי הלחם הלא טרי נראה מאתמול שלשום, ומתי הוא יביא כבר לחם טרי מהיום? והוא ענה 'מחר ומחרתיים'...
פעם אחת הוא הכניס קווקר שהיה נראה ישן נושן, אמר לו בחור שזה לא אכיל, והוא ענה: 'בשואה וואלט מען זיך מחייה גיווען מיט דעם'
תרגום: 'בשואה זה היה נחשב מעדנים', הבחור לא נשאר חייב וענה לו: בטח, אז זה עוד היה טרי...
זכורני שפעם אחת ניגש אליו בחור ושאל אותו: איזה ברכה מברכים על תפוחי אדמה? התריס לו ר' יענקל: איזה מין סוג שאלה זו? מה עשית עד היום? הלא כל יום אני נותן לכם תפו"א? אם זה ציפס או פירע, או קוגלאך וכדומה, וכי אינך יודע שדבר שיוצא מן האדמה מברכים בורא פרי האדמה?
בדיוק לזה ציפה הבחור וענה לו: התכוונתי לשאול איזה ברכה מברכים על דבר שכבר יוצא מהאף...
ואז ר' יענקל התבגר ויענקלה החליף אותו.
מהרגע הראשון הבננו שיש לנו עסק עם איש נחמד, תמיד עם חיוך ובדיחה, אוהב לשמח ולכן נתן את המקסימום מעצמו והתחבב על כולנו.
השבוע ישבתי לנחם את בניו ורציתי להביע בפניהם את חשיבותו של כל קדיש שאומרים לעילוי נשמת.
סיפרתי להם את הסיפור שסיפרתי לכם הקוראים בשבת נחמו, על האשה שנהרגה בתאונה ולא היה מי שיגיד קדיש אחריה, ואחרי 8 שנים התחילה להציק לאחייניתה שתעשה משהו לטובת נשמתה ומאז אני אומר עליה קדיש 3 פעמים ביום, 'רבקה בת שושנה ויחיה'.
הוספתי להם את מה שטרם הספקתי לספר לכם, כי בשבוע שעבר מלאו 11 חודש מערב תשעה באב, שאז התחלתי להגיד קדיש וחשבתי להפסיק כמו שנוהגים אצל הורים שאומרים רק 11 חודש.
בלילה של ח' סיון אני מקבל הודעה ממנה והיא שואלת אותי אם אני עדיין אומר קדיש על דודתה? עניתי לה שהיום היה היום האחרון.
תמהתי מאוד, כי כל התקופה לא שמעתי ממנה כלום ושאלתי אותה: למה נזכרת פתאום לשאול? והיא ענתה לי כי מאז שהתחלתי להגיד קדיש אחריה, היא לא הטרידה אותה יותר, חוץ מפעם אחת שהיא ראתה אותה רכה ומפוייסת, בניגוד לתקופה שקדם לזה, אך הלילה היא ראתה אותה שוב, עומדת מרחוק עם קצת עצב וידים פשוטות קדימה כאילו מבקשת עזרה ממנה ולכן היא שלחה לי הודעה לברר איפה אנחנו עומדים?.
סיפרתי לה כי שקלתי להפסיק היום במלאת 11 חודש, אך בעקבות מה שקרה אמשיך עוד חודש שיהיה 12 חודש מלאים.
אחי היקרים, שוה לכם להתאמץ ולהדפיס הגליון 'מעדני הפרשה' כי כולו ממתקים ומחמדים, למשל: מדוע 'ויהיה בנסעו הארון' מוקף דוקא באות נון הפוכה, ומה זה קשור לנון שלא מופיע באשרי? מהיכן ידע כל יהודי היכן המן ששייך לו? טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.