הייתי בלוויה בזיו. קשה לתאר במילים את התחושה שהייתה שם בזכות הוויתור של בני הפני מנחם על סדרי הלוויה. היו להם את כל הסיבות בעולם להתעקש איתו. איזה טירוף זה לדרוש מילדים להיעדר מחלק מרכזי בלוויה של אמא שלהם? אבל הם ויתרו הרבה לפנים משורת הדין. רוצה לוויה פרטית? תקבל. רוצה ניחום אבלים פרטי? תקבל. מה שתרצה, רק אל תגרור אותנו אל תוך מחילת הארנב של הנפש המסוכסכת שלך.
ובזכות זה לא רק שהלוויה עברה בשלום ובכבוד, אלא גם הציבור שלנו כולו היה שָׁלֵו, רגוע, משוחרר מכעסים וממתחים מיותרים.
בקוצק אמרו שלתת לשוטה שטותו זה גם בכלל גמילות חסד. נראה לי שכאן זה ממש חסד של אמת, תרתי משמע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.