מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס״ד, ערש״ק פרשת קדושים תשפ״ד. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה׳.
אקווה שבמאמר זה אספיק לסיים את הפרטים המעניינים בהמשך משני המאמרים הקודמים, בהם גוללתי את הסיפור עם העסקן שהבטיח להעביר את הכסף לחשבון לפני פסח כדי לא לגרום אסון ולבסוף הכסף הועבר רק לאחר החג, ואח"כ סופר לי מעד אחד כמשיח לפי תומו כי אחיו של העסקן עשה זאת בכוונה תחילה כדי לגרום לנזק בלתי הפיך וכי אותו אח שילם לי עה תחת טובה על שהקדשתי כוחות מיוחדים בבנו, כאשר הייתי מלמד שלו בחיידר.
באותה תקופה, (כמדומני שזה היה עוד לפני שנודע לי על מעללי אחיו של העסקן) קיבלתי הזמנה מאותו גביר (שאישר לי את ההלואה מכספו שמנוהל ע"י אותו עסקן) להשתתף בשמחת נישואי אחד מצאצאיו. חשתי הכרת הטוב אליו, כי הוא באמת ניסה לעזור, ונסעתי לויליאמסבורג להשתתף בשמחה.
כאשר התקרבתי לאולם, הבחנתי כבר מרחוק שיש שם מהומה עם משטרה ומחסומים. אמנם מדובר ביהודי שיש לו עסק עצום בניו יורק ומעסיק מאות אברכים חסידיים בעסק שלו, וחשבתי שזה סתם שמירה עקב הקהל הרב שמגיע לשמחה, אך כאשר התקרבתי, נוכחתי שזו הפגנה עם שלטים ומגאפונים וצעקות 'גיוואלד', כמובן שנדרכתי, אך לא הייתי זקוק להגיע קרוב מדי כדי לשמוע מהמגאפונים את קריאות הגינוי נגד אותו 'עסקן', שהגיע מארה"ק להשתתף בשמחת הנישואים במעונו של הספונסר שלו, גם בשלטים שהחזיקו המפגינים הופיע שמו המלא עם קריאות גנאי כדוגמת 'סלק ידיך מקברי ישראל' 'חיטוטי שכבי' וכו' וכמובן שהכביש היה זרוע בכתבי פלסתר - פשקוילים נגדו. (בהאשמה, שאותו עסקן לא רקד לפי צליליהם, בפרשת הקברים בבית שמש).
לא יכולתי להימנע מהמחשבה, על דרכי מידת הדין, שדרשו בגמ' סוטה, שהקב"ה משלם 'מידה כנגד מידה'. הוא היה שליח לצער באופן נורא את מי שבמשך שנים סבל מהסיקריקים ע"י הפגנות ופאשקוילים וטרור וכעת הוא הפך ליעד לחיציהם המורעלות.
יש עוד הרבה נדבכים לסיפור, אך זה לא כ"כ רלוונטי ואין בהם מסר מיוחד, לדוגמא: כאשר הוא העביר לי את הכסף (באיחור, כאמור), לא עשינו הסדר תשלומים לפרעון וחשבתי לתומי, כי אחר שברור לו שגרם לי נזק כה כבד, ודאי יתבייש לתבוע ממני לשלם את זה, אך ממש לא, תקופת מה לאחר מכן, כאשר ישבתי שבעה על אמי ע"ה, הגיע אותו עסקן לנחם אותנו והוכיח את אחיי החתומים על השטר ערבות, מדוע אינני משלם את החוב הנ"ל? מיד עשיתי איתו הסדר תשלומים ושילמתי הכל, עד פרוטה אחרונה. כך גם לא אאריך ואפרט כי יום אחד פגשתי את אותו גביר באקראי, וסיפרתי לו את כל מה שאירע והוא שאל אותי: אז מה זה קשור אלי? אני נתתי את ההוראה הברורה להעביר כבקשתך! עניתי לו בסיפור כזה: מעשה בשוטר שויצרי שעצר נהג רכב תייר ישראלי על שהשליכו מרכבו קליפות של גרעינים לכביש, התגונן הנהג שלא הוא השליך אלא אחד הנוסעים, ענה השוטר: 'הנהג אחראי לכל מה שקורה ברכבו', לא עזרו התחנונים והשוטר ציוה עליו להיכנס לניידת המשטרה ולהתלוות אליו לתחנת המשטרה, נעל את דלתות הניידת והשוטר החל להסיעו למוקד המשטרה. בדרך לתחנה, התחיל הישראלי לפצח גרעינים ולהשליך החוצה את הקליפות, צרח עליו השוטר: 'מה אתה עושה? ענה העצור: 'הרי אתה עצמך אמרת, שהנהג אחראי לכל מה שקורה ברכב'?...
וכעת נשוב אל השאלה ששאלתי בתחילה: מדוע נזכרתי בזאת עכשיו אחרי י"ב שנים?
מעשה שהיה כך היה: לפני חודשיים ביקרתי בארה"ק לרגל היארצייט של אבי ז"ל, התפללתי מנחה בשטיבלך בית ישראל ואני מבחין באותו עסקן שמתפלל במנין שלי. לאחר התפילה ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם יש מצב שיקדיש דקות ספורות לשיחה קצרה עם אורח מאמריקה שמחפש אותו כבר הרבה שנים, הוא לא התנגד, אז הסברתי לו שאני האורח והוא הסכים לכך. ניגשתי איתו לפינה רגועה וסיפרתי לו בקצרה את שבעת מדורי הגיהנום שהוא היה שליח לגרום לזה, ובפרט מה ששמעתי כי הדבר נעשה בזדון, לא באשמתו כמובן, אלא באשמת מי שהחליט להמרות את פיו ולעשות את ההעברה באסרו חג.
בקטע הזה הוא עצר אותי ואמר, כי זה לא נראה לו אמת וכי מי שסיפר לי את זה הוא בעל דמיון והוזה. אמרתי לו שהאלטרנטיבה היא, שהאשמה היא עליך ועל צוארך בלבד, שהרי אתה בעצמך הבטחת לי שזה יועבר לפני פסח.
אזה מה אתה רוצה עכשיו? הוא שאל.
סיפרתי לו שיש לי כעת הזדמנות של עסק מצליח, שאני זקוק לסכום זהה לערך הסכום דאז, בתנאי תשלום כפי שהיה אז, וזה יהיה תיקון כלשהו לעוול הנורא שנגרם לי אז ושכיום יש לי כבר מספיק ערבים גם מארה"ב.
ענה לי העסקן: 'לא מומלץ להלוות כסף למי שחושב שהוא חייב לך משהו'.
עניתי לו: ראשית: גם אז, למרות העוול הנורא, פרעתי את ההלוואה עד תום ושנית: אינני זקוק לכספך, הרבה דרכים למקום, אלא שאני במקומך, הייתי נשכב על הרצפה ומתחנן לפניי שאסכים לקחת ממך הלוואה. הוספתי והסברתי לו את מה שכבר ציינתי: לולא הייתי משוכנע שהנך ירא שמים ובאמת עושה מעשיך לשם שמים, לא הייתי בכלל פונה אליך בכל הענין, רק בגלל שאני סבור שמעיק לך ככל הנראה על הלב, הצער הגדול שגרמת לי ולכך כך הרבה אנשים מסביב, זה מה שגרם לי לגשת אליך. ראה נא ראה, הוספתי, הרי לא הלכתי לחפש אותך, רק הקב"ה סיבב כך, שהתפללנו באותו מנין וחשבתי שזה יגרום לך אושר, שתדע שהסרת ממצפונך משא כבד כזה של מכשול כה עצום שנגרם (גם אם בשוגג) מתחת ידיך.
הוא שמע והבטיח לבדוק מה אפשר לעשות ונתן לי את המספר הטלפון האישי שלו, שאהיה איתו בקשר בימים הקרובים, כי הוא רוצה לבדוק מה קרה אז עם ההעברה?
כעבור ימים ספורים התקשרתי אליו (כבר מארה"ב) והוא ביקש תאריכים מדוייקים מתי זה קרה ושנהיה בקשר.
ומאז ניסיתי עוד כמה פעמים להתקשר אליו וכאשר לבסוף הוא ענה לי, הוא ענה בחוסר סבלנות שאלך לאותו גביר דאז, ואם הוא יורה לו לעזור לי, הוא יעשה זאת... א' גרויסן יישר כח.
בינתיים זה עומד כאן ואינני חושב שאקדיש כוחות לאתר אותו בברוקלין, מגלגלין זכות ע"י זכאים, ודאי ימצא הקב"ה דרך לסייע לי בכבוד בלעדיו.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.