רגעי השבוע - פרשת קדושים
ההתוועדות בהפתעה בעקבות טעות הגבאי / הקוראים שנחשפו לראשונה בחייהם על יהדות רוסיה / קפה מרק ומים עם גארטל בבית הכנסת המיוחד / רוחא דילהון קדישא, נשמתא דילהון קודש קדשים
א. אנא בכוח גדולת ימינך
מודעות פשוטות הודבקו בלובי הכניסה בערב שבת, ובישרו על סעודת מלווה מלכה והתוועדות חסידית שתיערך במוצאי שבת. שלל סיבות היו לציון האירוע, וחלקם שאני זוכר כעת בעל-פה: 40 שנה לתקנת הרבי ללימוד יומי ברמב"ם, 33 שנים לקריאת הרבי "עשו כל מה שביכולתכם" להבאת הגאולה, סיום ספר אהבה בלימוד הרמב"ם היומי, ועוד.
השעה הייתה קרובה לחצות, סעדתי כבר בבית מארחיי היקרים, מזג אוויר היה קריר, ובכל זאת יצאתי והגעתי. ירדתי את המדרגות החומות המוכרות, שואף אל ראותי את הריח המוכר והכל-כך אהוב - ריח של 770! אנשים רבים נכנסים ויוצאים, ובמרכז האולם הגדול שולחנות ערוכים ובעיקר תלמידי ישיבות ששמחים לסעודה המורכבת מחלות וכמה סלטים.
הרב מנחם נחום גרליצקי נושא את תפקידו ביד רמה: ניהול סיומי הרמב"ם בהוראת ועידוד הרבי, ומאז ועד היום הוא עושה זאת על כל ספר מתוך הי"ד החזקה. הוא מנחה את האירוע, מזמין מי שיסיים ומי שיתחיל, ובין לבין אמר: "הרי בנהוג לספר סיפור חסידי במוצאי שבת", והחל לספר:
"זה היה בחג השבועות בשנת תשמ"ט, סיימו את תפילת המוסף לאחר השעה 1 בצהרים, והגבאי הכריז על שעת תפילת המנחה. הרבי חיכה שימשיך להכריז על זמן ההתוועדות, אך זה לא הגיע. רק כשהחל הרבי ללכת, עוררו את הגבאי שיכריז על זמן ההתוועדות, ואכן החל להכריז, הרבי נעצר והקשיב לדבריו: "די התוועדות קודש פון רבי'ן זאל געזונט זיין, וועט זיך אנהויבן לערך 1:30". לאחר שהרבי יצא כבר מה'זאל' שם הגבאי לב לטעות שבדבריו, והחל להכריז כי ההתוועדות תתקיים בשעה 8:00 כרגיל בחג.
לא עברו כמה דקות ומזכיר הרבי הרב גרונר ירד והודיע, כי הרבי אמר שיירד להתוועד לעוד התוועדות בשעה 1:30. התרגשות הקהל גברה למעלה מהמשוער. ואכן, הרבי הגיע, ישב והתוועד, אמר שיחה, הורה להביא 'משקה' מהחדר. ולאחרי השיחה נתן לי את הבקבוק בעבור סיום אחד מספרי הרמב"ם שבאותו יום.
ההתוועדות הקצרה הסתימה בשעה 3:20, ובשעה 20:10 הגיע הרבי שוב להתוועדות הקבועה כמדי חג".
ללמדך מהו כוחו של גבאי, עליו המליץ הרבי את ראשי התיבות: "אנא בכוח גדולת ימינך", עד שהרבי החשיב את הכרזתו, גם אם נאמרה כאילו בטעות.
ב. "ויסעו לרוסלאנד"
'שישה ימים דרמטיים כולל שבת בסיביר' - כך מבשר שער המגזין באידיש הגדול בעולם בעיתון חג הפסח, ומוסר בכותרת המשנה לעשרות אלפי קוראיו הנאמנים, על המסע המיוחד שיזמו וביצעו לקראת חג הפסח, ואליו שלחו את הסופר הצעיר והמוכשר ר' ארי ווייזער.
"דו ביסט אין אמריקה? מיר מוזן זיך טרעפן"! ('אתה באמריקה? עלינו להיפגש') - שלח לי ארי השבוע הודעה, ובנסיעה לבקר את אחי הצעיר במונסי, קבענו ונפגשנו בביתו. הוא הגיש לי את העיתון עב הכרס, שעקב גודלו הוא מחולק לארבעה חלקים. הכותרת הראשית בשער של החלק הראשון והעיקרי מבשר "ויסעו לרוסלאנד", ליד תמונת הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א.
חודשים ספורים לפני חג הפסח, החליטו ב"מאָמענט" - העיתון האידישאי הנודע בעיקר בארה"ב, להביא את סיפורה העכשווי של יהדות רוסיה בפני הקוראים, שברובם הגדול קוראים בקביעות עיתונים באידיש בלבד, ורק עתה נחשפו לראשונה להווי היהודי ולאווירה הכללית של יהדות רוסיה ושלוחי חב"ד במדינה הגדולה בעולם.
ארי חיפש ומצא. התחלנו לדבר ולגלגל את הרעיון, והוא יצא לפועל במהלך תקופת החורף, כשגולת הכותרת של המסע הייתה שיחה מרתקת ומיוחדת בלשכתו של הרב הראשי שליט"א, המשתרעת על פני כחמישה-עשר עמודים, בהם מגולל הרב את שליחותו הקדושה עת נשלח על-ידי הרבי; מספר על בניית המוסדות הרבים, ומוסר תשובות ברורות בחינוך, קירוב, הנהגה, קשרים ועוד.
בפרק מיוחד מתעד ארי, בכתיבתו הקולחת ושופעת התיאורים, את המסע שעשינו יחד לסיביר. שבת בצל קורתו של רב העיר אומסק השליח הרב נפתלי וילהלם, והמשכו בביקור במוסדות בעיר נובסיברסק בירת סיביר, באירוח רב העיר השליח הרב שניאור זלמן זקלס.
בין לבין סייר הסופר במוסקבה הבירה עם מלווה מקצועי שהצמדתי לו, תיחקר אנשים שונים, צילם, בדק ושאל, וחזר עם חוויות רבות אותן הציג ברגש רב בפני הקוראים, וריתק בחג הפסח את אלפי הקוראים שנחשפו לעבודת הקודש של שלוחי הרבי ברוסיה.
ג. שם טוב
"עוד לא התפללתי מנחה" אמרתי לאחי היקר אברימי, והוא מחייך ועונה לי: "אל דאגה, אסיע אותך נסיעה של דקות ספורות מכאן ל'בית הכנסת שיינר', ונתפלל שם. אגב, גם אם אתה כבר גבאי בית כנסת הרבה שנים, אני בטוח שתוכל ללמוד מבית כנסת זה כמה דברים טובים"... הסתקרנתי וחיכיתי, ואכן - היה שווה.
בפרקי אבות של שבת זו נאמר: "מרבה צדקה מרבה שלום, קנה שם טוב - קנה לעצמו, קנה דברי תורה - קנה חיי העולם הבא". ראיתי וחשתי את דברי המשנה, השבוע ביום שני ברחוב פורשיי 18 בעיר מונסי שבמחוז רוקלנד שבמדינת ניו-יורק.
לואי שיינר, או בשמו המקורי לייזר, הוא גביר גדול, אבל כזה שיודע לנצל את כספו שזכה מה' לפרויקטים שאחרים לא חושבים או מגיעים אליהם. וכשראה שבעירו חסרים 'שטיבלאך' למנייני תפילות זמינים ונגישים, קם ועשה, וזאת לצד הרבה מיזמים של צדקה וחסד שהוא עושה בכל העולם.
מול הרשויות במקום, ולמרות החוקים הנוקשים הוא התמודד בגבורה והגשים את הרעיון להקמת אוהלים גדולים, מסביב למבנה אחד או שניים. הכל מאובזר בטוב טעם, מתוחזק נכון ומכובד, מואר ומאוורר - כמו שנכון לבית ה'.
אבל 'שיינערס שול' (השם הרשמי הוא 'אור חיים'), מצטיין בעוד הרבה פרטים קטנים שהפכו את המקום לבית כנסת ששמו הולך בכל העולם. שלטי הכוונה מסודרים, מסכים עם טבלאות על זמני המניינים ושיעורי התורה המגוונים, בהם גם שיעורי תניא ועוד. כל סוגי הסידורים בכל הנוסחים, והכל נקי ומסודר, על אף שכאמור הם לא מבני קבע אלא שוכנים לעת עתה באוהלים ארעיים.
לצד המקווה לטבילת כלים הפתוח כל העת, עומדים מקררים עם בקבוקי מים לכל דיכפין, ורגע לפני שאתה נכנס לרכב החונה במתחמי חניות הרכבים המרווחים - תוכל לגשת לחדר הקפה, לארוז לך לדרך קפה או תה או אחד מתוך ארבעה סוגי המרקים המוגשים לפניך. והכל בחינם, ובהרגשה נפלאה, ואף גארטל לפי מידה לכל מי ששכח את שלו בביתו, או החליט להתחזק ולהתחסד באותו רגע...
אני מתאר לעצמי כי יש במקום עוד דברים ופרטים מעניינים רבים, אך גם מה שראיתי בביקורי הקטן לפני ואחרי התפילה - עשו עליי רושם עז, והביאו לי השראה ורעיונות לביצוע בע"ה, כגבאי של בית הכנסת כאן במוסקבה.
ולתמונת השבוע שלי: תל תלפיות
השקט מסביבי נקטע בבת אחת, כאשר ילדה קטנה מתחילה לפתע לומר בקול "מודה אני לפניך". היא כנראה ראתה את אמה מתפללת בדביקות מתוך התהלים, וגם היא רוצה להתפלל, אך היא קטנה מדי, והתפילה היחידה שהיא מכירה, אותה לימדו אותה לומר בכל בוקר בקומה משנתה, יצאה מפיה, בלי להתחשב כי כעת היא שעת אחר-הצהרים...
"הנני העני ממעש, נרעש ונפחד, באתי לעמוד ולהתחנן לפניך על עמך ישראל, אשר שלחוני, ואף על פי שאיני כדאי", כך אני מהרהר בתוך לבי, מתוך תפילת שליח הציבור בימים הנוראים - עת אני פוסע אל עבר אוהל הרבי.
שעת צהרים של יום שישי שעבר, אני זוכה להגיע להתפלל באוהל הרבי. בידי חבילה גדושה של דפים, בהם שמות כל משתתפי ההגרלה החודשית מבני הקהילה, כנציג מוסקבה לתפילה באוהל הרבי.
לפני מספר חודשים, זכיתי לעלות בגורל של חודש ניסן, וכאות משמים ראיתי זאת להיות אצל הרבי בחודש הולדתי, ולהתפלל עליי ועל משפחתי, על ידידיי ומכרי - בזכות תפילת רבים אשר שלחוני לכאן.
"אמר רבי יצחק, זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דהא כולהו קדישין, גופא דילהון קדישא, נפשא דילהון קדישא, רוחא דילהון קדישא, נשמתא דילהון קודש קדשים" - כך נפתח קטע הזוהר בתפילה מתוך חוברת "מענה לשון" שאומרים באוהל הרבי.
לא חג ולא מועד היום, אך המקום הקדוש שנהפך לתל תלפיות - תל שכל פיות פונים בו, מלא וגדוש גם בשעות האלו של צהרי יום שישי - ערב שבת מברכים אייר. איש-איש וחבילת חייו נכנס אל המקום, ברטט של קדושה והתרגשות. אחד שעומד לצידי, שכלל אינו נראה חסיד מן המניין, מזמזם לו ניגון חסידי עתיק כשעיניו דומעות ובידו ספר תהלים; מצד אחר אני שם לב לאבא שהגיע עם שני בניו הקטנים, וכשהוא מסיים לקרוא את המכתב שכתב לרבי, וקורע אותו כנהוג לפני הנחה על הציון - הילדים הקטנים שולפים מכיסם דפים, הם מביטים בציורים שכל אחד צייר לתומו ולפי רמתו, וגם הם מצרפים זאת יחד עם מכתב אביהם.
בעוד שישים יום בדיוק, יחול ג' תמוז - שלושים שנה מאותו יום מר ונמהר. אין לנו אלא דברי הרבי עצמו שכתב במכתב: "והנה בכל שנה ושנה מתעוררים העניינים בזמניהם שלהם. ודעת לנבון נקל אשר ויהי בשלושים שנה שעברו עד עתה... הנה עלה-עלה, בעילוי אחר עילוי, שלושים מעלות. ומבואר ע"פ דברי רז"ל, אשר גם אחרי ההסתלקות הרי צדיקים ילכו מחיל אל חיל, וצדיקא דאתפטר דאשתכח בכולהו עלמין, וגם בעולם הזה, יתיר מבחיוהי, לכן גם השפעותיו לכל השייכים אליו מתעלות יותר ויותר. וכדי שיתקבלו בפנימיות צריכים גם ה"כלים" של השייכים אליו להיות מזוככים יותר".
ומסיים הרבי את מכתבו, שמעורר טל תחיה לכל אחד: "ולהתבונן ולקבוע במוחו ולבו אשר לא עזב ח"ו הרועה, הוא נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, את צאן מרעיתו, וגם עתה עומד הוא ומשמש בקודש להגן עליהם ולהשפיע להם את כל הנצרך להם בגשמיות וברוחניות"...
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.