החטא ועונשו

החטא ועונשו

בי"ג תמוז תשנ"ב, עם תום השבעה לפטירת הלב שמחה, שחו בכל העולם על גדלות הנפש של בנו  ש"וויתר" לדודו הפני מנחם על ההנהגה.

עיתונים ושדרנים קשרו כתרי ענווה לראשו וכל האדמורים התפעלו מהאיש (שכביכול) ויתר על הנהגת החצר הגדולה.

 הוא התהלך בשטיבל רש"י שמח וטוב לב מעיסוק כלל ישראל במידותיו הנאצלות.

אך בבית פנימה בגור ידעו את האמת המרה. הוא לא ויתר על כלום. הוא נאבק בימי השבעה עד הרגע האחרון בכל כוחותיו להשתלט על כס הנהגת גור ורק כשהבין כי כלתה אליו הרעה, צמצם נזקים ודרש התחיבויות והסכמים.

ומעשה שהיה כך היה:

למחרת פטירת הלב שמחה, הופיעו לפני האבלים כמה מחשובי וזקני גור והעידו כי הלב שמחה אמר להם טרם חוליו שאינו כותב צוואה על ההנהגה, אך דעתו היא כי על מקומו בירושלים יישב אחיו ראש הישיבה הפני מנחם, ואילו בנו יחידו יפתח בית מדרש לאנשיו בבני ברק.

בשמוע  את דבריהם (אותם שמע גם בעצמו מאביו) קפץ כנשוך נחש וקרא: אצלנו לא יהיה סלונים וסלאנים. כאן יהיה רבי אחד. או אני או הדוד.

 הכיר הייטב את דודו הוותרן והיה בטוח שיוותר לו על ההנהגה.

מה שהוא לא צפה, זו העובדה ששורת זקני גור ורבניה עלו למחרת לירושלים והפצירו בפני מנחם לקבל עליו את ההנהגה ולא להשאירם תחת חסות אחיינו, אותו הכירו הייטב, 

הפני מנחם ביקש להרהר בדברים ולמחרת נתן את הסכמתו לקבל עליו את ההנהגה בירושלים כהמלצת אחיו הלב שמחה ובקשת זקני העדה.

כשמוע  את ההחלטה, התחילו הוא ואנשיו להפעיל מערך לחצים על הדוד, לסגת מההחלטה ולהותיר את הנהגת כל העדה בידי האחיין. אך הפני מנחם השיב, כי "התייעץ עם אביו וקיבל תשובתו" ומצידו יחלקו העדה בין ירושלים לבני ברק ואף את המוסדות יחלקו ביניהם בשלום.

 הוא כעס. הוא פחד לעמוד למבחן הציבור שיחשוף כמה משפחות יצטרפו אליו וכמה לדודו הנערץ, תחת זאת הוא הסתגר עם הפני מנחם בחדר ודרש ממנו את ההתחיבויות החתומות דלהלן:

1. שיכבדו אותו באותו כבוד שקיבל כבן הלב שמחה.

2. שאחרי הדוד תעבור ההנהגה אליו.

3. שהדוד יעביר לו מדי חודש 50% מתשלומי הכוללות שיקבל מהחסידים.

הפני מנחם חתם על שלושת ההתחיבויות, בהם עמד כידוע במלואם, וההנהגה החדשה יצאה לדרך כאשר לכלל ישראל דווח על האחיין העניו שוויתר על הנהגה....

דומה כי מעשיו הנילוזים שלו בשנים האחרונות בכלל ובבחירות תשפ"ד בפרט, הינה סגירת מעגל היסטורית, לאחרוני הפתיים שהאמינו כי  ויתר פעם על כבוד, שליטה או כסף.

במו ידיו ומעשיו חשף האיש את דמותו האמיתית, כבעל מחלוקת חסר רחמים, הן במלחמתו עקובת הדם עם 1300 המשפחות שהעיזו לנטוש את חצרו ולצאת מתחת רודנותו, והן במהלכיו הפוליטיים בחודשים האחרונים לסכסך את כלל ישראל זה בזה ובלבד שתיוותר שליטה פוליטית וכלכלית בידיו.

האיש שניהל לאורך 40 שנה מאבקי שליטה מכוערים, בתוך גור ומחוצה לה, דואג שאיש לא יידע כי הוא המושך בחוטים והקובע את גובה הלהבות, תחת הזהרתו הקבועה: "נישט אין מיין מאמען", נחשף בפניו הרעות,  ובצביעות שפלה, לעת זקנה.

החטא ועונשו.