הנושא אינו שיוויון בנטל
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
לעיתים
מחשבתנו מתקבעת מבלי משים, עקב תפיסת לשון שנכנסה למוחנו, בלי שהעברנו אותה ביקורת,
ולעיתים אנחנו הולכים שבי אחרי סיסמאות נבובות. כזאת היא ההתנגדות לדרישת השיוויון
בנטל. דרישה זו מבוטאת, לרוב, בתוך דרישות אחרות שהמכנה המשותף להן הוא שנאת חרדים
ורדיפתם.
דרכו
של עולם היא שכאשר בן אדם מותקף, מתעוררת בו אוטומטית הטענה שמנגד 'טול קורה מבין
עיניך'. יאה ונאה הדבר לשטחי בני אדם, אבל מציבור נאור ובעל מידות צפוי היה שנדון
בדברים לגופם ולא לסיסמתם. הסיסמה 'שיוויון בנטל' מופנית בדרך כלל כלפי חרדים
בלבד. אין דרישה כזאת מערבים ובוודאי שלא שמענו כזאת מרבבות המשתמטים החילוניים.
לא רק מאלו שמקבלים פטור 'תיאטרונו אומנותו', אלא גם מאותם שמוצאים תירוצים איך
וכיצד לא לשרת בצבא (שלא תטעו, הצ'אלמערס לא המציאו את השיטה, הם רק משתמשים בה
בעקביות).
אין
שיוויון בנטל, גם בקרב אלו שכן מתגייסים. לא ראי חייל המחרף נפשו למות מול אויבים
לחייל המשרת בגבורה בגלי צה"ל וכדו'. הסיכונים שנוטל על עצמו חייל המשרת בגלי
צה"ל, מסתכמים, באפשרות שיפצע משדכן סיכות משרדי, בערך כמו הממית עצמו באהלה
של תורה המסכן עצמו לפספס את הצ'ולנט של ליל שישי.
גם
בקרב אותם שממיתים עצמם באוהלה של תורה אין שיוויון. אכן יש שממיתים עצמם ואין להם
בעולמם אלא ד' אמותיה של תורה והלכה, ולעומתם יש שנושאים בנטל הישיבה ב'לדבר
בלימוד' ולהתווכח על נושאים העומדים ברומו של עולם (דוגמת הבחירות באלעד ובית שמש
וכדו').
כדאי
לומר כאן את האמת העירומה. רובא דרובא של מקבלי הפטור של 'תורתו אומנותו', אינם
עומדים במינימום הנדרש להוכיח שאכן תורתם אומנותם = עשר שעות לימוד ביום, כולל
שבתות ובין הזמנים, כמובן. רובא דרובא של קהלנו הקדוש אינו משרת בצה"ל,
משום שצה"ל הוא טרייף חאזער והניסיון הורה שרוב ההולכים שם, 'מתו מחמת מילה'.
הצבא לא הסתיר את כוונתו להיות 'כור היתוך' וככזה, ברור שנמלטנו ממנו לתיבת הנוח
של הישיבות ולמדבריות של החסידויות.
הנדון
אינו שיווויון בנטל, אלא חובתנו ההלכתית להיות עזר לישראל הנרדפים
ע"י אויבינו מרצחינו ולהצילם מיד צר. זו חובה הלכתית ומוסרית ראשונה במעלה
ועל כך אין שום ספק ופקפוק וכמדומני שאין חולק על כך שזו מלחמת מצווה, בה גם חתן
יוצא מחופתו. אותם שמקדישים חייהם אכן לתורה, למצוות ולקב"ה אינם בנושא
כתיבתי כאן. אנחנו מדברים על אותם רבבות אלפי ישראל שאינם ממלאים את חובתם ההלכתית
הנ"ל, בשל היותם חרדים – זה ותו לא.
נכון
הדבר שמערכת הבטחון לא טרחה לארגן לנו מסגרות בהם נוכל לחיות בבטחה שלא ימושו
מפינו ומפי זרעינו ומפי זרע זרעינו. אבל, אחת הסיבות (לא היחידה, כמובן) לכך היא,
משום שנציגינו לא דרשו זאת מהם. לו היינו דורשים מהם, חד משמעית, להעמיד לנו
מסגרות שאין בהם חשש מיתת נפשות, היינו יכולים לקיים שניהם. רואים במוחש אצל אחינו
הדלים שיש מהם גיבורי כוח ולוחמי מלחמתה של תורה בשדה ביהמ"ד ואותם אנשים ממש
לוחמים מלחמת השם להציל ישראל מיד כל צר וצורר. אין סתירה עקרונית בין הדברים –
ומזכיר שוב שאיני מדבר על אותם שכל עולמם רוחני, אלא על רובא דרובא שלנו, שיש בנו
קצת רוחניות וקצת גשמיות. אם אתה רוצה לקדם עצרת המונים שישמע העם את דברי הרבנים,
אתה מביא זמר-על כדי שיתכנסו. מעולם לא שמענו שזמר על מביא רב, כדי שיבואו לשמוע
זמרתו.
הבירור
צריך להיות רעיוני ועקרוני: מה נכון לעשות? מה הקב"ה דורש מאיתנו. לא מה החילוניים
דורשים, אלא מה התורה דורשת.
יכול
בהחלט להיות שצה"ל כל כך לא מתאים, עד שצריך להקים מסגרת ביטחונית לא צבאית.
לא שרות לאומי, אלא שמירת הבטחון באמצעות 'משמר העם' וכדו'. יש המון אפשרויות
להיות חיילים במלחמת מצווה זו, בנקיות הדעת והמוסר, אם זה מה שנרצה.
כל עוד
יותר מעניין אותנו חדשות, נייעס וצ'ולנט בליל שישי. אנחנו מופקעים מתורה ובכלל זה
משמירת מצוותיה שאחת מהחמורות שבהן, היא הצלת ישראל מיד צר – שדוחה כל התורה כולה.
לא פלא
שהמאבק מתמרכז מול הציבור הדלי. לחילוניים אנחנו יכולים למכור את התותים כאילו
אנחנו 'שבט לוי'. הדלים מכירים אותנו היטב ויודעים שאין בנו יותר אנשי רוח מאשר
אצלם (לצערי ולבושתי). אצלם, מי שהולך ללמוד בישיבה גבוהה עושה זאת מבחירה והחלטה
שהוא רוצה להקדיש את חייו לתורה (להבדיל אצלנו שאין אופציה אחרת בכלל). הם יודעים
שלא זו בלבד שאין סתירה בין הקפדה על תו"מ לקיום המצווה להגן על ישראל מכל צר,
אלא שהתורה מחייבת לקיים שניהם.
אם
נהיה כנים. הם המראה בה אנחנו יכולים להתבונן.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.