ימים אלה סוערים ועוסקים בענייני ציבור אחרים, ובכל זאת הנושא שנעלה פה חמור ביותר וחייב לתפוס מקום ראשון, הגענו עד לעבודה זרה ממש, וכמו בהרבה נושאים שעשו מעבירות מצוות, ככה גם עשו מ'אמונת חכמים' עבודה זרה ואף גרוע מכך, התדרדרנו וממשיכים להדרדר, ואין ברירה אלא לזעוק ולעורר את הציבור על מנת שיעצרו כאן בטרם יהיה מאוחר מדי
הרבנים המתנגדים בשעתו כעסו על הגר"א מדוע לא הצטרף אליהם בטענות הללו, והם לא הוציאו מן ה'חרם' שלהם את הטענות הללו למרות שהגר"א לא נכנע ללחציהם להוסיף את העניינים האלו, - בענין התפילין בחול המועד הוא לא יכל להצטרף מפני שהוא נהג שלא להניח תפילין בחול המועד - הוא חזה למרחוק וידע כי שחיטה ב'געשליפענע חלפים' יהפוך לדבר קבוע ומקובל, ובסוף כולם יעשו כך. ואכן היום אין עוד מי שאינו שוחט עם 'געשליפענע חלפים', מפני שזה מבטיח כשרות, גם אם נכון שקיימת סכנה ל'פגימה' ובכל זאת השיטה כפי שנהגו בשעתו שהיו ב'חלפים עבים' גרמה שרוב השחיטות היו טריפה, ולא אכנס כאן לענינים הללו, ראו באריכות בספרי 'חוחים וקוצים' על 'זמר עריצים וחרבות צורים' (המופץ חינם לכל דורש)
מדוע אני מקדים בסיפור הזה, מפני שאי אפשר להחדיר דבר חדש מבלי שקודם לא הקדימו ועשו כמותם או קרוב לכמותם. הבעיה היא כאן 'אמונת חכמים' ענין כל כך חשוב ונחוץ, אבל לא נזהרו שלא להרחיק, עברו את הקו האדום, ואין זה פלא שישנם מי שהיום טוענים כי 'אמונת חכמים' גובלת לאמונה בהקב''ה ולא מחו. היו בכמה מקומות שהחדירו אמונה כזו באדמו"ריהם, ואצל הליטאים בראשי ישיבות ולא לקחו בחשבון לאן זה ירחיק
בויזניץ מחנכים לאמונה ברבי שהיא מעל ההתקשרות, מחדירים בתלמידים שהכל מכח הרבי, ואינם מחדשים בענין זה כלום. ולולא היו ה'גדולים' של זמנינו פחדנים היו יוצאים בחרב ובחנית במי שעושים כך. אבל הם גיבורים על חלשים ואין להם את העוז לדבר על מי שצריך, ומבקש אני כאן להעיר לאותו רב חשוב שעוסק נגד הטכנולוגיה ועתה דיבר נגד העבודה זרה הזו של אמונה באיזה רבי, שלא מחה מעולם כאשר זה נעשה במקום שחובשים שם ספודיק כמוהו
נעשה כאן ברור, כולם, כל מי שמאמין ברבי שלו אמונה עיוורת עד כדי שיש בכוחו לתפוס את מקומו של הקב''ה כאשר זה טוב לו, הוא עובד עבודה זרה. כוחות יש גם לאדם הכי פשוט שלעיתים הוא גדול יותר מן האדמו"ר והראש ישיבה ורבנים חשובים. תפילה ודמעות נמדדות באדם ולא ברבי שלו, וכוחותיו של האדם מגיעים עד לרקיע אם יאמין כי הוא בנו של ה' אלוקינו, והוא לא פחות חזק ויכול להגיע למדריגות הכי גבוהות בלי הרבי שלו
ארחיק כאן מפני שחייבים ללכת כמה צעדים אחורה ולעשות סדר בעניין של 'אמונת חכמים', 'להתפלל עם כוחו של הרבי' זו הרחקה נוראה, להאמין כי כל מה שקורה לאדם הוא מכוחו של הרבי זו עבודה זרה. בדורנו זה, רבנים אדמורי"ם וראשי ישיבות הם בדרגה פחותה וקטנה מן האדם הפשוט שחי ביושר באמת ובתמים ומקיים מצוות כמו שצריך ואינו מרמה איש כי הוא מסתובב בשמים ומנהל את העולמות. האדם הפשוט של ימינו אינו עושק אף אחד ואינו מרמה את הציבור ולא נותן יד להשחתה ולנושאים שלא כאן המקום לעסוק בהם. חייבים לקרא למלחמה על כל החסידויות שעוברים את גבול המותר, מפני שהם עובדי עבודה זרה פשוטו כמשמעו
בלי להתייצב קודם בפני הקב"ה ולבקש ממנו ישירות אסור לפנות לבשר ודם כלשהו, רבי נוצר בשביל להתייעץ עמו, לקבל הדרכה אבל חלילה לא אמונה. כן, אם אדם מתקשה באמונה ומחפש דרך איך להתגבר איך לעלות על דרך האמת בהחלט טוב, אבל להאמין בבשר ודם כלשהו היא אמונה בעבודה זרה
התורה הדגישה בכל כך הרבה מקומות את חסרונותיהם של כל גדולי העולם מנהיגי ישראל מתחילת קיומה, בשביל שיידעו כי מדובר בבשר ודם ולא בכח אלוקי. כן ונכון שמנהיג יש לו כח, אבל אין בכך דבר עם כח אלוקי. היום עושים מרבי'ס כאילו שאינם גוף, אינם אוכלים, ואינם יושנים, הם אוכלים ב'טיש' כמו המלאכים אצל אברהם אבינו, ובלילה הם מטיילים בעולמות העליונים עם המלאכים והשרפים, ואין זה פלא שצעירים 'נשרפים' מאמינים כי רבם הוא אלוקים ובמצב הטוב רק סגנו של אלוקים
חייבים לתת הרצאות ושיעורים לדעת איך להסתכל על מנהיגים רבי'ס ראשי ישיבות ורבנים, וללמוד ולהבין היכן הקו האדום שאסור לעבור. אין דבר כזה 'ויאמינו במשה עבדו' בלבד, רק אם יש את ה'ויאמינו בה'' אז אפשר גם להאמין במשה, וכאן יש תוספת ותנאי באמונה, שזה 'משה עבדו' של הקב"ה ולא שהוא תופס את מקומו של אלוקים
להלחם ביחיד כאילו שרק שם הבעיה נפסיד את המערכה הזו, מפני שיאמרו שהבעיה היא רק בויזניץ ולא בקהילות אחרות. הבעיה היא כללית, נכון שלא בכל מקום מרחיקים כל כך, אבל אצל צעירים רואים אמונה ברבי שלהם - וזה בקהילות גדולות וחשובות - עד כדי שאם רק יחשבו כי מישהו לא כל כך בטוח באמונתם הם עלולים להרחיק עד כדי אלימות וניתוק כל קשר עמו, וגם מי שלא יהיו בטוחים כי הוא מאמין ברבם שהוא אלוקים או סגנו של אלוקים, בעיניהם הוא אפיקורס גמור
משה רבינו שהיה הרבי הכי גדול בתולדות העם היהודי נזהר שלא יעשו ממנו אלוקים עד כדי שנקבר במקום שאיש לא יודע בשביל שלא יעלו לקברו ולא יעשו ממנו את מה שעושים היום בקברים מסויימים. הוא נזהר ולימד כי ה' אלוקים הוא הוציא אותנו ממצרים ולא הוא. אם זה היה בזמנינו, היו מכנים אותו במרן המרנים גדול הגדולים גאן הגאונים שבגאונים ענק שבענקים המוציא אותנו ממצרים. הוא לא רצה זאת, הוא מינה לכל שבט נשיא שיהיה ה'רבי' של השבט וחלילה לא הוא, בשביל שלא ידמו אותו לאלוקים ולא ישובו על מה שקרה בעגל. רבי אמיתי מבטיח כי אמונה תהיה בה' אחד ובו בלבד, ומי שתובע או עושה כל מיני קונצים שיאמינו בו, הוא משיח שקר פשוטו כמשמעו, הוא עבודה זרה למרות התוארים הגדולים שנותנים לו, שאין הוכחה טובה מזו שהוא עבודה זרה
תזכרו ואל תשכחו: 'ארור הגבר אשר יבטח באדם' וזה יכול להיות הרבי הכי גדול, כן, הוא בשר ודם ואפילו לא סגנו של אלוקים, וכוחו פחות מכח האדם הכי פשוט
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.