מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס״ד, ערש״ק פרשת וישלח תשפ״ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה׳.
מעל חצי שנה שאני רוצה לספר את הסיפור המיוחד הזה, שטרם הגעתי להפי-הנד שלו, סיפור שמתחיל לפני שלשה עשורים ללא שאהיה מודע כלל שאני קשור אליו, ופתאום זה נודע לי באורח פלא ונופל עלי כרעם ביום בהיר, עם ידיעה ברורה שאני חייב לעשות משהו בנידון אם אני רוצה להשתחרר מהנזק העקיף שזה גורם לי כנראה וזה לא בא לי בקלות...
כל פעם אני דוחה אותו לעוד שבוע ועוד שבוע, כנראה היצר הרע מפחד מהמסר הנוקב שאמור להדהד מהסיפור הזה ועל כן הוא דוחה את הקץ וכל פעם ממציא לי תירוץ אחר למה לדחות את זה עוד קצת וכמאמר העצלן: ׳אל תדחה למחר, את שניתן לדחות למחרתיים׳...
עיקר הסיבה שגורמת לי את העיכוב, הוא האופן שבו אכתוב ואבטא את זה, כי במאמר רגיל, עולה לי רעיון כלשהו, אני מתחיל עם בדיחה שתחליק את הקורא לתוך הרעיון ובס״ד המילים זורמות ויוצא מאמר תוך שעה עד שעתיים, בניגוד לסיפור הזה שדורש ממני הרבה כובד ראש וריכוז.
השבוע מתחיל השנה התשיעית של פרסום הגליון והמאמרים הנלווים, והקוראים הוותיקים יודעים, כי מעולם לא עשיתי סיפור בהמשכים, למרות שהיו הזדמנויות של סיפורים ארוכים, השתדלתי לקצר ולתמצת למאמר אחד שבועי. כאן הסיפור שונה, אני מאוד רוצה שהמסר יחלחל וחשוב לי שהדברים יצאו רשומים מעמקי הלב ועלי להתמקד מאוד ולכן מסתבר לי שזה יהיה בהמשכים ויתמשך ליותר משבוע אחד, כי הסיפור מורכב משני חלקים, שהחלק הראשון כבר מאחורי בעזה״י (כך אני מקווה) אך עדיין לא מושלם, עד שגם חלקו השני יושלם (רק השי"ת יודע איך וכיצד).
ואחר ההקדמה הזאת ניגש למעשה:
הג״ר ישראל קנופלר שליט״א, הוא ראש בית הדין דלייקווד, הוא היה שכני ברח׳ מנחת יצחק בירושלים. כבר אז ידעתי כי הוא גאון וחריף בעל תפיסה חדה ושכל ישר, ומעלתו העליונה מנקודת מבטי, היא העובדה שהוא עושה את מה שהוא מאמין בזה ולא סופר אף אחד, גם אם מדובר באנשים שיש להם את המעמד והשטעלע הכי גבוהים ונחשקים בעיר.
תקופה לאחר שהגעתי ללייקווד, יום אחד הראב״ד הרב קנופלר התקשר אלי וביקש ממני אם אוכל להגיע לעיירה דיל, המרוחקת כמחצית השעה מלייקווד, להיות עד ולחתום על גט פיטורין. שאלתי אותו למה צריך לנסוע עד דיל? למה לא בלשכת הבי״ד שלכם בלייקווד?
יש בעיה הלכתית לגרש בלייקווד, אמר הרב את הכרעתו, אסביר לך בשעת מעשה, הבטיח הרב. והסכמתי להצטרף איתו, יש לי נסיון בהרבה דברים בחיים, מעניין להכניס לארסנל החוויות שלי גם את זה, למרות שמזבח מוריד עליו דמעות ואין זה דבר רצוי, אבל כשצריך, ההכרח לא יגונה.
אחרי כל התהליך המייגע של מינוי שליחות לסופר ולעדים שנאמרים בכל מיני לשונות של הכפלה כתנאי בני גד ובני ראובן, וכל חלק מתלווה בצורה של שאלות וחקירות ׳האתה הוא פלוני בן פלוני? הן!, שם אשתך פלונית בת פלונית?׳ ועוד כהנה עשרות שאלות עם תרגום לאנגלית בעת הצורך, ואח״כ מסירת מודעה בענין ביטול כל מסירת הודעה שעברה וביטול שום מודעה אם תהיה וכו׳, אחר כל זה מגיע חצי שעה (לפחות) של שקט מוחלט, כשהסופר משרטט את הנייר לשם פלוני ופלונית, ונוטל את קולמוסו ומתחיל לכתוב את י״ב השורות.
את הזמן הזה ניצלתי לברר, מה הבעיה לעשות גט בלייקווד? הסביר הרב: כשפתחתי את שערי בית הדין בלייקווד וישבתי על המדוכה איך לכתוב את מיקום הגט, הבנתי שיש בעיה, לייקווד מוקפת בנהרות שמתפצלים לצפונה ולדרומה ולכל אחד מהם יש שם שונה והיות ובגט יש לכתוב את שם הנהר שהעיר יושבת על ידו, נוצרת בעיה איך לכתוב זאת. ע"כ הפתרון המובחר ביותר הוא נסיעה לדיל, שם יש רק נהר אחד וכותבים שהגט נכתב בעיר היושב על נהר דיל ולמרות שפרנסי העיר לייקווד אינם אוהבים את העובדה שאני מרחק לדיל, שמשמעותו, שכביכול הגיטין שלהם לא ערוכים כדבעי, ועי"ז מתרבים לכאורה חשש פסולי חיתון רח"ל, כבר יצאו נגדי במודעות של חרפות וגידופין, אני את שלי עושה ולא סופר אף אחד.
השנה, שבוע לפני פורים הראב"ד מתקשר אלי ביום חמישי אחה"צ, ואומר לי: אתה יודע שאני יודע שאתה אדם עסוק ולכן אני מתקשר אליך רק ממש כשאין לי ברירה. עלי לערוך גט היום, שהבעל כאן והאשה בארץ ישראל, ויש שליח להולכה לארץ ישראל שטס במוצש"ק הקרוב וזה מוכרח להיכתב היום ואני לא מוצא מישהו אחר שאני יכול לבקש, שיודע כבר את ההלכות ויודע לחתום בכתב סופר וכו'.
אמרתי לרב שיש לי עומס רב וטרם סיימתי את הגליון והמאמר וממש לא נראה לי שאוכל לצאת למספר שעות מחוץ לעיר. אך הרב התחנן ואמר: תקח איתך את המחשב נייד ותערוך את זה בדיל. ידעתי שזה לא מציאותי, לכתיבת המאמר אני צריך שקט וריכוז, מה שלא יהיה לי שם, אך הרב לא השאיר לי פתח הימלטות, נכנסתי לרכב ויצאתי לדיל, תוך כדי נהיגה אני תמה על עצמי וחושב: למה אני לא יודע לעמוד על שלי ולהתעקש? ואז עולה לי הפתגם: 'מען דארף זיך לאזן וואויל גיין', דהיינו, אם ה' שולח לך משימה, תזרום ואל תתעקש, תתן לו להוביל, הוא עושה הכל לטובתך.
אני מגיע לכתובת בדיל, זהו בית כנסת רבתי בעיירה, אני פוגש שם את הבעל המגרש, אברך צעיר, אינני מכירו אישית, אבל אני מכיר טוב את אביו, איש יקר וחביב, שמתפלל בשבתות באחד מבתי הכנסת שאני בעל קורא. לא שאלתי שאלות, התיישבנו והתהליך התחיל, חצי שעה של שאלות וחקירות כמוזכר לעיל ואז מתחיל הסופר את מלאכתו ואני ניגש לארון הספרים ומוציא חומש לסיים שנים מקרא ותרגום ורש"י.
ואז, אני רואה את האברך המגרש מתלבט אם להיכנס איתי לשיחה, הבחנתי בהתלבטותו וחשבתי שלבטח זה מצוה כרגע לדובב אותו ברגעיו הקשים והתחלתי שיח איתו, וכיון שנפתח הסכר, הוא התחיל לדבר וסיפר לי על 2 ילדיו, בן ובת, גוזלים רכים, שאשתו (עדיין) לא מסוגלת לגדל, עקב בעיות נפשיות, שאלתי אותו בעדינות מי יגדל אותם? נראה לך שאתה מסוגל לבד לגדל כעת 2 תינוקים ולתת להם את מה שהם זקוקים?
כך ה' סיבב את הענין, אמר לי האברך. יש לי בניו יורק דוד ודודה שנשואים כבר 15 שנה וטרם זכו לזש"ק, ובהסכמת כל הצדדים הוחלט להעביר להם את הילדים לגמרי, התנאי שלהם, שהם יגדלו אותם כילדיהם ממש לנצח.
מאוד קשה לי עם זה, ממשיך האברך, אני מאוד אוהב את ילדיי וזה כמו לקרוע ממני חצי מהלב שלי, אבל בגלל זה, אני רוצה שיהיה להם הכי טוב ששייך במצב שנוצר ובהכירי אישית את ההורים המאמצים, אני בטוח שיהיה להם הכי טוב בעולם.
ואז נוצרה דממה למספר רגעים, שתקתי, לא תמיד צריך לדבר, ראיתי את הדוק של העצב בעיניו, ליבי שתת רחמים עליו, מי יכול לשער את הצער של אבא אוהב שלבו נקרע בין אהבתו לילדיו לבין טובת הילדים שהוא חושב שזה מה שטוב עבורם?.
חשבתי לרגע על אבינו שבשמים, שתמיד רוצה מה שהכי טוב עבורנו, גם כשזה נראה לפעמים בעינינו כואב ומכמיר לב.
לפתע הוא מתנער ממחשבתו ואומר לי: יש לי משהו אממממ, אני רואה אותך מפעם לפעם בבית כנסת שאבי מתפלל וכל פעם אני מתלבט אם להגיד לך את זה או לא, אבל כיון שה' הביא אותך לכאן באופן לא צפוי מבחינתי, להיות עד בגט שלי, אני רואה בזה 'השגחה פרטית' שאני כנראה כן צריך להגיד לך את זה ותעשה עם זה מה שאתה מבין.
נדרכתי, ואמרתי לו: אתה קצת מכיר אותי ויודע שאני 'איזי גאואינג' (מקבל הכל בקלות), אז בטח שתגיד לי, את מה שכבר היית צריך להגיד לי מזמן.
'תדע לך' הוא זורק לי את הפצצה לפרצוף 'שחמי יש לו לב מלא עליך, הוא טוען שהרסת לו את החיים וגרמת לו הרבה צער ועגמת נפש'...
מי הוא חמיך? שאלתי אותו, כי בינתיים רק ידעתי את שמו הפרטי, שהרי בשאלות לפני כתיבת הגט הזכירו עשרות פעמים 'האשה פלונית בת פלוני', אך לא ידעתי מה שם משפחתו.
הוא אמר לי את השם, יהודי ירושלמי שאני לא מכיר, זאת אומרת, אני מכיר את השם הזה, הכרתי טוב את אבא שלו ז"ל, ולא סתם הכרתי, אלא היה לי דיל קבוע איתו אחת לכמה שנים. האבא הנ"ל, יהודי ישיש, תמיד עם חיוך על הפנים ומילה טובה, אגודיסט בכל נימי נפשו, וכל פעם שהיה בחירות בארה"ק, והוא ידע שאבי קיבל הוראה מהראב"ד של העדה החרדית דאז הגאון ר' דוד יונגרייז זצ"ל שלא יצביע בבחירות ואם יתבעו אותו ע"כ בבי"ד של מעלה, יגיד שהוא ציוה עליו ושיפנו אליו, על כן היה אותו יהודי פונה אלי ואומר לי בחיוך, שיש לו פתרון גאוני, שגם יקיים את צוואת הראב"ד וגם שהקול של אבא שלי לא ילך לאיבוד ואל תשאלו איזה קטעים היה כשהוא קיפל את זקנו הארוך שיתאים לתמונה ודי לחכימא ברמיזא.
'אולי גם שמעת ממנו מה יש לו נגדי'? שאלתי את האברך 'לא הייתי צריך לשאול', ענה האברך, 'הוא תמיד דיבר על זה שתיחמנת אותו כשבערמה לקחת ממנו את חלקו בעסק שהקים ביחד עם פלוני אלמוני (אינני רוצה לציין את שמו מטעמים שתבינו בהמשך ונקרא לו לצורך הענין 'מוישה').
שתקתי לרגע, התחלתי לגרד בראש לרענן את הזיכרון, את 'מוישה' אני מכיר היטיב ולא סתם מכיר, היינו שותפים בעסק מסויים לפני מעל 30 שנה, זה היה קצת אחרי נישואיי, מוישה היה מבוגר ממני בכעשר שנים, הוא פנה אלי וביקש ממני לעזור לו להרים את העסק הקטן שלו, הוא יודע טוב לעשות את חלקו בשטח, אבל לנהל ולהרים את זה, הוא זקוק לאיש עם מעוף והוא האמין בכשרונות שה' חנן אותי שנצליח להביא את המפעל שלו להניב שפע רב, מכיון שלא נדרשתי להביא כסף, רק פעילות ומינוף, הצטרפתי לעסק ומיד התחלתי בס"ד בפעילות ענפה לגרום שגשוג לעסק, שב"ה עדיין חי וקיים עד היום הזה (לא זכור לי אפילו מה היתה החלוקה הכספית בינינו, כמדומני שכלל לא הספקתי ליהנות מהפירות).
השותפות החזיקה תקופה קצרה בלבד, הטבעים שלנו לא התמזגו ואין כאן מקום להאריך, הוא היה אדם מיוחד, יכולתי לבלות איתו שעות בלי לחוש שהזמן עובר, השתתפתי בשמחות שלו עם כל הלב, אבל שותף לעסק זה משהו אחר, כי כשמשהו השתבש ראיתי לפניי כמו סיר לחץ מתפוצץ ולא הייתי בנוי לזה, חיפשתי סיפוק כלכלי מתוך מרגוע וזה לא התאים לי, החבילה התפרדה די מהר ונשארנו חברים, הוא אפילו הפתיע אותי באחד החתונות של הילדים שלי כהוא הגיע עד ארה"ב עם שטריימל וזה ריגש אותי.
לצערי, לא יכולתי לגמול לו חסד של אמת ולהשתתף בהלוויתו, כששמעתי בצער שהוא חולה, התפללתי עבורו, כשנתבשרתי שהוא נפטר, הייתי בארה"ב, ובביקורי הראשון לאחר מכן בארה"ק עליתי על קברו והדלקתי נר לכבודו, מפני הקירבה הנפשית וההוקרה שרחשתי לו.
'אבל איך חמיך קשור לענין'? שאלתי אותו 'לא יודע' הוא ענה 'אני רק מספר לך את מה ששמעתי ממנו פעמים אין ספור'.
'תודה רבה' אמרתי לו, 'כעת אני מבין מדוע אני הגעתי לכאן ביום כ"כ לחוץ בזמן, בניגוד לכל הגיון, רק חבל שלא ידעתי על כך מזמן'.
'אולי תתן לי את מספר הטלפון של חמיך ואתקשר אליו' ביקשתי, 'חמי יושב בכלא' ענה האברך 'וזה גם קשור מאוד לסיבת הגירושין שלי'.
נתעטפתי בשתיקה, כבר סיפרתי כאן בעבר כמה אני מנסה לפייס את כל מי שיש לי חשש שיש לו איזה שהוא קפידה הכי קטנה עלי. הייתי אצל 'גוטער איד' בענין בעיה מסויימת שמייסרת את ליבי ואינני מצליח להשתחרר מזה והוא אמר לי שאשתדל להגיע לפיוס עם מי שיש לו קפידה עלי, ובמסגרת זו כבר הגעתי אפילו לבקש מחילה מכל מי שפגע בי (שהרי הם בטוחים שלא פגעו בי בחינם והיה להם סיבה הגונה לפגוע בי, כמו בערך עורכי הנחבה שמסבירים לכל העולם שישראל אשמה בטבח) ואני מתפלל כל כך הרבה שהקב"ה יזמין לידי את מי שבאמת יש לו קפידה עלי, וכאן מסתובב לו אדם כבר שלשה עשורים עם לב מלא עלי וסבור שהרסתי את חייו מבלי שאף אחד לא טרח ליידע אותי על כך (כנראה כולם מסביביו היו בטוחים שאני יודע על כך ולא איכפת לי, שהרי לפי תיאוריו זה משהו גדול שאירע?).
מה עושים כעת? מוישה איננו חי, כך שאין לי אפשרות לשאול אותו מה הקשר בין העסק הזה אליו? תיארתי לעצמי כי כנראה, לפני שמוישה ביקש ממני להיכנס לעסק, הוא ניסה גם עם איתו וזה לא עבד, וההוא בטוח שאני פניתי אל מוישה והצעתי לו שיכניס אותי במקומו תוך רמיסת זכיותיו.
ואז עלה רעיון במוחי, אך מפאת קוצר הזמן אעצור כאן ובעזרת השם בשבוע הבא נמשיך הלאה.
נ.ב. מה סוד המספרים של המנחה שהכין יעקב לעשו מאתים, עשרים ארבעים שלושים וכו'?
ויחץ את 'העם' אשר איתו, מיהו אותו 'העם'?
אלו ועוד הרבה, בגליון ׳מעדני הפרשה׳ המצו״ב, הדפיסו, אמרו ווארט ממנו בשבת טיש, ותנו עותק לחברכם.
בברכת שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.