רגעים של השבוע - פרשת וישלח, חג הגאולה
סיפורים חיים מבית הקברות / המשותף בין הפחד של יעקב למאבק עם המלאך / זעקת אבא של בת יחידה השבוייה בידי הרוצחים / שמחת היתומים
א. והחי ייתן אל לבו
הפסוק בתהלים "היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון", נאמר בתחילת ה'סליחות' המיוחדות לעוסקים בחסד של אמת, ב'יום החברה קדישא' שנערך השבוע ביום שלישי - ט"ו בכסלו, כפי שנהוג היה ברוסיה מקדמת דנא, והתבקשתי לפני מספר שנים מהרב הראשי שליט"א לחדש אותו.
בסעודה שבמוצאי הצום, ישבנו כל החברים יחד, וכל אחד מספר מחוויות שונות שעבר במהלך השנה - סיפורים מאלפים ומרתקים - בגדר 'היסופר בקבר'...
והנה שניים מתוך הסיפורים הללו, כפי שסיפר מנהל החברה קדישא המסור ר' דוד בלוך:
"לפני מספר חודשים, בשעה 11 בלילה התקשר אליי מר אבשלום, מנהל המסעדה שבבית הכנסת בלשוי ברוניא, ומספר לי על אשה שהגיעה כעת כדי להזמין 'סעודת הבראה' למחרת בצהרים. ביררתי אצלה בעדינות מי נפטר במשפחתה, והיא מספרת לתומה כי אימה נפטרה, ומחר בשעה 10 בבוקר תיערך טקס ההלוויה. הבעתי כמובן את השתתפותי בצערה, וניסיתי להבין איפה בדיוק היא תיקבר, ולצערי התברר כי הבת הזמינה תור לשריפת הגופה רח"ל, ומשם תיערך טקס קבורת האפר בכד, בבית קברות נוכרי". ר' דוד ביקש מיד את מספר הטלפון של הבת, ונכנס מיד לפעולת שכנוע של הבת לקבורה יהודית, אלא שזו הסבירה כי הם כבר שילמו את הוצאות שריפת הגופה, ואין להם כסף לקבורה יהודית, ומה גם שכל ידידי המשפחה כבר הוזמנו לטקס הנוצרי. עוד שיחה ועוד הסבר עם הבטחה להשיג את כל המימון, והבת מסכימה ברוך ה', אך לפתע בעלה שאינו יהודי מתחיל להתעקש וטוען 'אני לא מאמין שאתם תשלמו' ועוד טענות שונות. ור' דוד מסכם איתו: 'אני מעביר לך כעת 50 אלף רובל לחשבון שלך, וכך תאמין לי?', הוא מסכים, ודוד מעביר. האיש בהלם! השעה 2 בלילה, פועלים נשלפים מהמיטות ויוצאים לכרות את הקבר. 10 בבוקר, והאם הובאה למנוחת עולמים, כדת וכדין. מרוץ כנגד הזמן וההיגיון!
באמצע השבעה, טלפנה הבת נרגשת ואומרת: "עכשיו שנרגעתי וקראתי מעט על הנושא, אני מבינה איך הצלתם אותי מלעשות עוון כה גדול לאמי"!
ולסיפור נוסף וטרי מלפני מספר ימים: אבא של צעירה יהודייה שרח"ל המירה את דתה, נפטר לאחר מחלה, ובתה באה לכנסייה בה היא מבקרת בקביעות - בבקשה לקבור את אביה. כשהתברר להם שהוא יהודי ולא הגיע בחייו אליהם, הם סירבו להתעסק בו. 'בצר לה', היא פנתה לחברה קדישא, ולאחר בדיקה ואישור מסמכי היהדות שלו, נקבר המנוח כהלכה, וכמו תמיד - באופן מכובד ומרגש.
הבת עצמה מנהלת חנות למזון, ומספר ימים לאחר הלוויה היא רואה לפתע אשה נכנסת לחנותה כשהיא סהרורית וכאובה, ומבקשת לשתות ולאכול משהו. היא העניקה לה מיד וכיבדה אותה לשבת, וזיהתה כי היא יהודייה. האשה סיפרה לבעלת החנות כי כעת יצאה מרופא שבישר לה, שלבעלה שהוא גם יהודי - נשארו יומיים לחיות עקב מחלתו הקשה. בעלת החנות חיזקה אותה, ומסרה לה את המספר שלה במידה והיא תצטרך עזרה. לאחר מספר ימים היא מטלפנת בוכייה ומספרת כי בעלה נפטר. בעלת החנות שכנעה אותה לעשות רק לוויה יהודית, מתוך הניסיון שהיא עברה עם אביה זה עתה לפני שבוע. ואכן, גם איש זה נקבר בקבר ישראל.
דוד פונה אליי בסיום ואומר לי: 'השבת היא אמורה להגיע לבית הכנסת, אגש אליך במהלך קריאת התורה, כי היא ביקשה לקבל שם יהודי"...
ב. הפסד אותו מאכל טוב לדור לדורים
כמדי שבת קודש, בשעת רעווא דרעווין אני זוכה ב"ה לשבת עם ילדיי בבית הכנסת המרכזי, לאמירת תהלים של יום השבת, בתוכנית אותה אני פותח בס"ד בלימוד מדרשי חז"ל על הפרשה הבאה. בשבוע הקודם נשאלתי שתי שאלות יפות מהתלמיד היקר מנחם גרפונקל, על פרשתנו השבוע, פרשת 'וישלח':
א. בתחילת הפרשה אנו לומדים על יעקב שמתכונן לקראת המפגש עם עשיו אחיו, והפחד מהעלול לקרות לו ולמשפחתו. בפרשת תולדות קראנו: 'ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'. ואם-כן, מדוע עשיו יצא לדרך להילחם עם יעקב, והרי יצחק אביהם עדיין חי?
ב. בהמשך אנו לומדים על יעקב שהעביר את כל משפחתו בנחל אשר ב'מעבר יבוק' והוא עצמו חזר מעבר לנחל, להביא את הפכים הקטנים ששכח. ובהיותו לבדו הגיע לפתע 'שרו של עשו' ונאבק עמו עד עלות השחר, כאשר המאבק מוכרע בידי יעקב. ולזכר סיפור זה, מאז ועד היום אסור לאכול את 'גיד הנשה' של הבהמה.
ונשאלת שאלה פשוטה: בניו של יעקב היכן הם? הם לא דאגו לו כלל? מדוע לא הלכו לחפש אותו לאחר שנעדר לפתע לזמן ארוך כל-כך?
בספר 'שפתי חכמים' מביא הסבר בשם ה'מנחת יהודה', כי הבטחת עשיו שלא יהרוג את יעקב, היתה רק שלא יהרגנו כשהוא אצל יצחק אביהם, אבל אם ייצא למקום אחר - מיד יהרגנו.
ועל-זה הוספתי, שאכן כעת מבואר מדוע אליפז בא בשליחות אביו עשיו להרוג את יעקב מיד כשיצא מבית אביו - כי אכן יעקב כבר לא ליד יצחק ואפשר אם כך להורגו.
ועל השאלה השנייה: איפה היו בניו של יעקב במשך כל אותו הלילה, חשבתי להסביר שהרי הקב"ה הקדים את זריחת השמש באותו הלילה, כדי לרפא את ירך יעקב (וזה היה על חשבון שעות היום שהתקצרו, בזמן שיעקב הגיע להר המוריה, כפי שלמדנו בתחילת פרשת ויצא). ייתכן וכל הסיפור עם שרו של עשיו לא נמשך הרבה זמן, ועד שהספיקו בני יעקב להתארגן עם חיפושים, כבר עלה השחר המוקדם ויעקב חזר.
אחי הרב מתתי' כתב לי, כי זו שאלה שהראשונים כבר כתבו על כך, בהסבירם מהלך יסודי ומאוד חשוב: את איסור אכילת 'גיד הנשה' של הבהמה, לקחו בני יעקב לעצמם לאות לעולם, על כי התרשלו וטעו בכך שלא התלוו לאביהם יעקב הזקן והותירוהו לבדו מעבר לנחל, ולכן נזהרו מאז שלא לאכול גיד הנשה כדי להזכיר לעצמם את העניין של 'כיבוד אב'.
וכך כתב זקננו, רבנו יהודה החסיד ב'ספר חסידים': "אמרו, הואיל ופשענו שהנחנו הלילה הזקן לבדו, לכך אירע לו בשבילנו, נדרו שלא לאכול גיד הנשה". וכן כתב החזקוני על הפסוק, שעשו בני יעקב שלא כהוגן שלא עשו לוויה לאביהם והניחוהו ללכת לבדו והוזק על ידם בגיד הנשה, אסר להם הקב"ה גיד הנשה כדי שיהיו זריזים למצוות לוויה. וכן כתב זקננו הרא"ש "שהניחוהו לילך יחיד ונכשל בדרכו והפסידו אותו מאכל טוב לדור לדורים להיות להם למזכרת עוון" (ומסתבר אפוא, כי גיד הנשה הוא טעים מאוד...).
ובדרך זה - שמדובר כאן בעניין של 'כיבוד אב' עלה ברעיוני, שאפשר גם לתרץ את השאלה הראשונה: עשיו אמר לעצמו 'יעקב אחי לא מכבד את אבי, אלך גם אני בדרכו וגם לא אכבד את אבי בכל מה שקשור ליעקב עצמו', ולכן הרשה לעצמו לצאת למלחמה נגד אחיו, גם בחיי אביהם יצחק.
ואכן יעקב עצמו חשש מזה שלא כיבד את אביו כל אותן שנים, כפי שמסופר במדרש 'באותה שעה נתיירא יעקב מאד ונעשה גופו רפה כשעווה, אמר: זה לי עשרים שנה של התעסקתי בכבוד אבא'... וכמו שרואים, שנענש יעקב שנעלם ממנו יוסף בנו, אותן שנים שהוא לא היה אצל אביו – מידה כנגד מידה.
למדנו כאן, עד כמה חשוב ויקר עד למאוד, מצוות כיבוד הורים!
ג. על אחינו הנתונים בשביה
מספר ישראלי לא מוכר על צג הטלפון, ואני ממהר לענות: 'שלום כבוד הרב. מדבר יעקב ארגמני', ושקט משתרר מעבר לקו. הוא חיכה שאזהה מיד. ואז בקול שבור הוא מתאר שהוא אבא של נועה 'היא בת יחידה שלנו, והיא חטופה בעזה'... לא היה לי כל כך נעים שלא הכרתי את השם, ולא היה טעם להסביר לו שאני מתפלל ומזכיר את שמה ושם האם, יחד עם שאר החטופים, אבל את שם המשפחה לא ידעתי.
הוא פונה אליי, מספר כי פגש את הרב הראשי הרב לאזאר, בעת שהגיע יחד עם עוד משפחות לתפילה באוהל הרבי בארה"ב לפני כחודש, במסע שאורגן על-ידי ארגון צעירי חב"ד בארץ ישראל, אך הוא לא הספיק לשוחח איתו והוא מבקש מאד לדבר עם הרב שליט"א.
פנייה זו באה בעקבות מספר בני משפחותיהם של חטופים בעלי אזרחות רוסית, שהגיעו השבוע למוסקבה במטרה לפעול בכל דרך למען שחרור יקיריהם, ואת ביקורם פתחו בפגישה עם הרב הראשי שליט"א, בה הביעו המשפחות את כאבם הגדול, יחד עם המצב של היעדר מידע רשמי אודות גורל יקיריהם.
רגע מרגש היה, כאשר ראיתי את מר מיכאל ליזרוביץ שומע מהרב שליט"א, את העובדה שהוא הכיר את אחותו השבויה, כאשר ביקר בבית הכנסת חב"ד בעיר רוסטוב, אליו היא מגיעה לתפילות בכל שבת וחג, וכעת היא הסבתא, חטופה עם בתה והנכד בידי רוצחי החמאס.
הרב השמיע להם דברי חיזוק ואמונה רבים, בנוסף לעדכונים חשובים שאת חלקם הגדול לא ניתן לפרסם לעת עתה - על המאמצים הרבים יחד עם פעילות הקהילה היהודית למען השבויים.
בפגישה השתתפו גם שגריר ישראל ברוסיה אלכסנדר בן צבי והקונסול אתי בנימין. ובמהלך ביקורם בן ארבעה ימים ברוסיה, המשפחות נפגשו גם עם ראשי הממשל הרוסי, להביא את תודעת מצבם הקשה של ילדיהם ולפעול בכל האפשרויות הקיימות למען שיחרורם בהקדם האפשרי.
השבת הזו, מציינים גם את חג הגאולה, בו יצא האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, מהמאסר הקשה כאן ברוסיה. נתפלל ונקווה שבזכות השבת והחג, נזכה שישובו לביתם ולמשפחתם כל השבויים, בריאים בנפשם ושלמים בגופם.
ולתמונת השבוע שלי: ענבי הגפן בענבי הגפן
"בקהילה אחת התמודדו פעם עם בעיה שהלכה והחריפה עם הזמן: בכל אירוע של שמחה משפחתית, הגיעו קרואים בלתי מוזמנים, שתפסו מקומות רבים על חשבון בני משפחה ואורחים חשובים. עד שהגיע פיקח אחד, ובעיצומה של החגיגה הכריז בקול: 'בני המשפחה מצד החתן, נא להתיישב יחד בצד ימין של האולם, ובני המשפחה של הכלה - בצד שמאל'. לאחר שהתיישבו מחדש עשרות רבות של אנשים כפי ההוראה שקיבלו, קרא שוב בקול: 'כעת אתם כולכם יכולים לשוב לביתכם, אתם לא קשורים פה לאירוע, זו לא חתונה, אלא בר-מצווה"...
ב'בדחי רבנן' זה פתח הרב הראשי הרב לאזאר את דבריו ביום רביעי, בשמחת ה'ווארט' שנערכה לחתן הרב משה מוגלינסקי עם בת הרב ישראל פלדשרוב - ולא בכדי, כי כל המשתתפים הגיעו הפעם, הן מצד החתן והן מצד הכלה!
את החתן אני זוכר עוד בהיותו ילד קטן, עת הגיע לבית היתומים במוסקבה מהעיר בברויסק שבבלרוס, והתחיל ממש מאל"ף. ובהתמדה מעוררת השתאות, הוא התקדם לחיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, לימודי סמיכה ושחיטה בהצלחה גדולה, וכיום הוא שליח מסור בישיבה קטנה - סמל ודוגמה לבחורים הצעירים, הרואים תוצאה של התמדה בלימודים, מתוך השקעה ומסירות, בלי להתרשם ולהתחשב בקשיים כאלו ואחרים!
אבי הכלה החשוב, עם סיפור חיים נפלא משל עצמו, החל את ילדותו במלאכווקא הקרובה, השקיע בלימודים בישיבה, ולאחר התגייסות מספר שנים בצבא בישראל לאחר עלייה שעשה, שב לבולגריה, שם נפטרה אשתו הצעירה והוא נותר לגדל את שתי בנותיו היקרות. הוא מגיע למוסקבה ועושה עלייה רוחנית גדולה ונפלאה, הבנות נאספות בבית הרב שליט"א, מקבלות במסירות ממשפחתו חום ודוגמה חיה של בית חסידי, הן נסחפות ללימודי קודש, וכעת הבכורה זוכה למשאת נפשה: הקמת בית יהודי חסידי במלוא מובן המילה. מזל טוב!
סיפור המסכם, מהו חג הגאולה ומה פעלה עבודת החסידות בעולמנו!
גוט שבת, גוט יום טוב!
לשנה טובה בלימוד ובדרכי החסידות!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.