בהמשך לכתיבותי הקודמות ('על יצר הרע, יצה"ר והיצר להרע'. 'סודו של החוטא' . 'סודו של הפושע' . כי חוטא ופושע אני) , אביא עוד נקודת הבנה אחת.
קודם כל צריך להכיר באמת הפשוטה. יש לנו שתי דמויות של 'אני'. יש את הדמות החיצונית, המיוצגת והמיוחצנת. זה 'אני' על כל מעלותי וחוזקותי פלוס נוצות לתפארת. אבל יש גם עוד אני אחד, אמיתי ומוחשי לא פחות מהראשון. זה האני שיש לו חולשות, חסרונות ואפילו נקודות של אפלה שנשמח מאוד אם אף אחד בעולם לא ידע שאי פעם עשינו וחשבנו. מי שזוכה, יוצר קשר של אמת עם משנהו (בדרך הטבע זה מקומה של בת הזוג) שדרכה הוא יכול לראות את המכלול של עצמו (במה שהוא זך, 'עוזרתו' ובמה שאינו זך - 'מנגדתו', וכך מעמידתו על מקומו האמיתי, השלם והמאוזן)
לצערנו
הרב, הרבה מאוד אנשים לא זוכים לקשר של אמת עם בת זוגם ונדירים מאוד
האנשים שזוגתם חשופה למחשבות היצר שלהם ולמעשיהם בעבר.
נקטתי 'בעבר', כי כאשר ההסתרה היא על המעשים שבהווה, הבעיה מתחילה להתפתח. אם אתה חי בהסתרה מול אשתך, אתה בקבוצת סיכון גבוה.
------------------------------------
כמו לירח, לכל אדם יש גם צד אפל. פעמים מדובר רק באפילה, פעמים באופל ופעמים בחושך וצלמוות.
-----------------------------------
זה 'בסדר' שיש לנו דמות חיצונית שאנחנו מטפחים החוצה. ככה העולם נוהג ואם לא תציג את עצמך שאתה מאוד בסדר, יחשבו שאתה פחות מבסדר (פעם שאלתי ראש ישיבה גדול ומפורסם, איך הוא מספר לתורמים שלו שיש ככה וככה מאות בחורים, כשמהמציאות שונה. וכה ענה 'אם אומר לו שיש אצלי 300 בחורים, הוא יחשוב שיש אצלי מאה ומשהו. כשאני אומר לו שיש אצלי שש מאות בחורים, הוא מבין את המספר האמיתי שיש אצלי. זו השפה של התורמים'). זה 'בסדר' כל עוד המרחק בין הדמות שאתה מציג החוצה, לבין הדמות שאתה באמת, אינו מרחק גדול מידי. איכשהו, הדמות החיצונית 'שומרת' עליך שלא תתרחק מידי ופעמים שהיא תמנע בעדך מלחטוא (כשהפער יהיה גדול מידי). אבל כאשר אובד הקשר בין שתי הדמויות, אתה בסכנה ממשית. אין מי שימדוד זאת מלבדך ורק ליבך יכול לגלות לך, אם עברת את הגבול. שוב, אם עברת את הגבול, אנא הצל את עצמך כעת! אתה לא מדמיין לאלו תהומות ניתן ליפול, כאשר המגן הזה אובד. לכן אנחנו מוצאים 'גדולים' שחטאו נוראות. פשוט לא זיהו בזמן את הפער שנוצר. בחז"ל זה נקרא "ולוואי לא יראני האדם".
כאמור, זה 'בסדר' אם אנחנו שומרים פאסאדה כלפי אחרים ואפילו לספר על עצמנו קצת סיפורי גבורה (כמו שנוהג כאן החרדי בעולמו...), אבל ככל שנאמין לסיפורים הללו, כן גדל הסיכון שיווצר מרחק בין הדמות האמיתית שלנו לדמות החיצונית שלנו. ככל שהמרחק גדל, כן פחות נצליח לקשר או לחבר בין החלקים הללו וכשנתייאש מכך, לא יישאר מה שיגן עלינו. כי באמת מה ששומר עלינו זה 'ולוואי לא יראני האדם'. כשהדמות החיצונית שלנו רחוקה מידי מהדמות השניה, כבר אין טעם לנסות ולהסביר ומתייאשים. ובמקום שיש ייאוש, אין תקווה ותקומה.
בכולנו יש צדדים לכאן ולכאן. לכולנו יש צדדים יפים יותר וצדדים פחות מלהיבים. כמו לירח, לכל אדם יש גם צד אפל. פעמים מדובר רק באפילה, פעם באופל ופעמים בחושך וצלמוות. העניין הוא להכיר בצדדים הללו שלנו, להתבונן בהם ולפקח על מה שקורה שם (ככלל, ככל שירבה האור, ימעט החושך...)
----------------------------
אם אתה חי בהסתרה מול אשתך, אתה בקבוצת סיכון גבוה.
-----------------------------
כולנו אוהבים לספר לעצמנו סיפורי גבורה על עצמנו. עוד יותר אנחנו רוצים, שיספרו עלינו סיפורים הירואיים. איכשהו, הכבוד שסביבתנו תרחוש לנו, גם כשהיא מבוססת על סיפורי בדים ושמועות שווא, תזין את הרעב שלנו לכבוד. נרצה ונצליח להאמין לסיפורים הטובים עלינו, גם כשבליבנו פנימה אנחנו יודעים שבעצם הסיפור אינו נכון/מדויק. סוג של 'פלגינן דיבורא' כזה. כאילו אמרנו 'הסיפור אמנם אינו נכון, אבל מסקנתכם נכונה. אנחנו ראויים לכל כבוד'. מעין, 'הלכה כמותכם ולא מטעמכם'...
סיפורי הגבורה אלה, נסתרים מיניה וביה ע"י סיפורי חולשה ('ולוואי לא יראני אדם'). מי יודע על הבוקר שלא קמתי בו או על המנחה החלשה שחטפתי בחדר? . אני זוכר בעיקר את גבורת נפשי, שקמתי מהמיטה החמה, התלבשתי והתפללתי מעריב. זה שהמעריב הזה נראה כמו הצרות של החמות, את זה אני לא באמת זוכר. על אחת כמה וכמה שאיני זוכר את הגאווה האדירה שנמלאתי בה, על מדרגתי הגבוהה בכך שהתגברתי על הקור והעצלות וקמתי באישון ליל כדי להתפלל בפני בורא העולם.
(רגע
של כנות. הדוגמאות שאני נוקט – וכתיבתי בכלל - מייצרות מצג שווא על מקומי ומיקומי
במדרג התורניות).
חרדי בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.