בהמשך לכתיבותי הקודמות ('על יצר הרע, יצה"ר והיצר להרע'. 'סודו של החוטא' . 'סודו של הפושע') , אביא עוד נקודת הבנה אחת ובזה אפרוש מביהור תהליכי הפושעים. זוכרים שכשהיינו ילדים קטנים היינו 'בעלי סוד' של החברים הכי טובים שלנו? פעמים ילדים ממציאים 'סודות', רק בשביל הרגשת החיבור הנלווית לסוד משותף. כל בנאדם ששומר סוד מפני כולם, הוא 'חבר הסוד' הכי גדול של עצמו: רק הוא ועצמו חברים ויודעים את הסוד. הדבר מגביר עד למאוד את תחושת העצמי שלו. על איזה חסך בא לענות הצורך בהגברת תחושת העצמיות הזאת? נשאיר זאת לפסיכולוגים. רק להציץ להבין שיש צרכים ומניעים נפשיים ולא הכל נובע מרוע ושיפלות.
במקרה
שלפנינו מדובר במי שחי חיים כפולים, משולשים, מרובעים מחומשים וכן הלאה (כי צריך
להחביא גם את העבירות האחת מהשניה). איש כזה חי כל הזמן במתח נוראי. כל שיחה
נכנסת, כל הודעה, כל פיפס, יכול להיות זה שיחשוף אותך בפני כל העולם. תאבד את
משרתך כר"מ בישיבה, תדחה מהחברה בה גדלת (לא שישי, לא שלישי, אפילו לא גלילה.
רק גילגול מכל המדרגות), מן הסתם משפחתך תתפרק ואתה תהפוך לחסר בית ופרנסה. כל
חייך מוטלים כאן על הכף. אתם יכולים לדמיין את המתח הנפשי שבנאדם כזה חי בו? לא
חושב שהייתי מצליח לחיות בעשירית המתח הזה. הייתם פעם מתוחים לקראת משהו? פחדתם
ממשהו? האם היה זה מאובדן כל מקומכם בעולם? ללא בית, ללא משפחה, ללא
פרנסה, ללא חברים? היה לכם משהו מאיים כזה? עם מתח כזה האיש חי יום יום. מי שהבין
קצת את ההנאה של המהמר מיצירת המתח ופירוקו, אולי יוכל להבין את זה קצת.
האדרנלין שמצטבר בגוף ונימוח בדם, זו הרגשה עילאית. זה לקחת סמים בלי הנרקוטיקה.
מי שחי בבועה כזאת, חי בהתמכרות לסמים!
זו גם הסיבה שקשה כל כך להיגמל ממצבים כאלה. קל לנו לדון אחר , שלא הגענו למקומו (או שחוטא אחרת ממני), ולומר שהיה עליו לחזור בו מדרכיו. אנחנו לא עומדים בעשירית הניסיון (להזכיר את עוגת הקרם?) וממהרים לשפוט אחרים.
ואם אתה קורא כאן (ואתה קורא כאן) אז רק שתזכור: אינך רע מאחרים, אינך מושחת מאחרים ואינך מחוסר תקווה מאחרים. אדרבא, העובדה שאתה מתחבט ברגע זה האם 'לטפל בעצמך', מעידה שבעל מצפון אתה. אתה רק צריך למצוא את מי לשתף. כי מישהו שמחוץ לך, יוכל לעזור לך. לא חייבים לעבור את שלב ההיחשפות והביזיון, כדי להתחיל דרך חדשה.
--------------------------------
בכך שאנחנו מציירים דמות-חוטא דמונית שקרית, אנחנו מסתירים את דמות החוטא האמיתי – שיכול להיות שהוא עצמנו אנו.
--------------------------------
איני דן ושופט אף אחד שחוטא. לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל איני שופט גם את מי שפושע. אני יודע שיש לו רגעים בהם הוא מבכה את מצבו. רגעים בהם הוא בוכה ממש את מצבו, רגעים בהם הוא מבטיח לעצמו ששוב זה לא יקרה לו (כן. הוא בוכה-דמעות בנעילה ביודעו מראש שיחטא במוצאי יו"כ. ככה עובדת נפש האדם). פגשתי חוטאים ופושעים לרוב, ולא פגשתי רשע אחד! כולם היו שבויים בתוך סיטואציה כלשהי, אצל כולם זה התחיל מאיזו נקודה ומשם התגלגל מטה. אף אחד לא רוצה להיות רע ואין כוונתו לכך. אפילו אלו שממש פוגעים באחרים. נפתולי הנפש.
מרבותינו למדנו שיש שכבות ורבדים למניעים הפנימיים לחטוא. חלקם טבעיים לחלוטין, חלקם מורכבים ומקובלנו שיש גם רובד נסתר. איני מדבר כאן על היצה"ר, אלא על היצר הרע המוכר, החביב (אוהו כמה חביב) והבלתי נלאה. היצר הרע הזה, מורכב מחסכים שונים, שרק מיעוטם קשור לרוחניות. חלקם קשורים לחומריות ורובם קשורים לנפשיות. היצר הרע הזה הוא המניע אותנו למוטב ולטוב (עד שבשחיטתו פסקה ילודה בעולם).
בעל
התניא מבאר שכל היצרים והרגשות הם היצה"ר ורק 'המוח' נלחם ב'לב'. יש כאן
מישהו חסר לב?
------------------------------------
לפעמים, זה שמראה לנו את הדרך, הוא המפיל אותנו לבור.
-----------------------------------
עד כה דברנו על היצר הרע המוכר לכולנו. יצר הרע הוא כל דבר שמטה אותנו מדרך הטוב לעשות הרע. פעמים רבות יצר הרע מתחפש ליצה"ט. פעמים הוא 'מסביר' לך שעשיית הרע היא היא הטוב (לך תרביץ, למשל, לאלו שעובדים את השם בדרך שאינה נראית לממונים על דעתך). פעמים הוא מסביר לך שעשיית המעשה הלא מוסרי, היא היא המוסר, הצדק והיושר (כי ככה ציוו היחצנים).
לנו
נותר רק לזהות באיזה יצר מדובר. פשוט וקל, נכון?
חרדי בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.