"ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם"

 

מאת: עולמי בחרדתו

"ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם"

באחת מתמונות ההפגנות של תקופה זו ראיתי מפגינה נושאת שלט שבו נכתב: "תודה לך גפני, בזכותך התעוררנו".

והיום, א' אלול, אחרי שראיתי שוב ושוב (דומני שגם כאן באתרא קדישא הדין) את הסרטון הידוע שבו ראש הישיבה נותן "קלאפ" על השטענדער וצועק "אלול"!, לפתע נפל לי האסימון, והבנתי פשט בפרשת בראשית, בסיפור אדם וחווה ועץ הדעת.

אבל תחילה אזכיר לכם את קיץ התשע"ד, הקיץ המר של מבצע "צוק איתן", שנמשך זמן רב, וגבה מחיר דמים יקר. אזכיר גם את האווירה הקשה שהחלה עוד בימי "שובו אחים", אותה פעילות צבאית מאומצת לגילוי שלושת הנערים שנחטפו הי"ד, בתחילת אותו קיץ, ואזכיר כיצד הסתיים המבצע, בטעמה המר והנורא של חטיפת גוויותיהם של שני החיילים אורון שאול והדר גולדין הי"ד, במנהרות המחבלים ברפיח. באמת, קיץ נורא.

בקיץ ההוא, בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות הציוניות, עסקו הבחורים שלא גוייסו בצו 8 ללחימה, בלימוד ותפילה וזעקה ממש סביב השעון, מתוך תפיסה ברורה ופשוטה ש"תורה מגנה ומצלה", ושזו אחריותו האישית של כל בחור ישיבה, בעוד חבריו מחרפים נפשם למות כפשוטו, היא שפומיה לא יפסוק מגרסא. וכך התקיימו משמרות ו"משמרים", בכל הישיבות, והאור בבתי המדרש הללו לא כבה לרגע. בישיבות רבות פשוט ביטלו את בין הזמנים, ולמצער - קיצרו אותו לימים אחדים בלבד.

מנגד, חלקכם מסתמא כבר נזכרים במה עסקו רבים, רבים מדי, בציבור החרדי, בשעה שטילים נורו על ערינו, ועשרות אלפי משפחות חרדו ליקיריהן החיילים שנלחמו בתוך הרצועה:

כמובן, בשאלה הגורלית מה יעלה בגורלו של "בין הזמנים"...

לא מאמינים לי? הספקתם לשכוח? פשוט תגגלו בעצמכם ותיזכרו. וכדי שלא תתרצו לעצמכם ש"נו, בטח מדובר בשולי המחנה", אזכיר לכם כי בתחילת חודש אב ההוא קראה מועצת גדוה"ת החסידית לביטול בין הזמנים, אך השאלה הגורלית הזו אף הובאה לפתחם של גדולי הדור דאז. ומה הייתה הכרעתם? נו, מה אתם חושבים? כנראה שהם הבינו היטב את רמתם הרוחנית של רובא דרובא של בחורי הישיבות. 

ובחזרה לימים דהשתא, של שסע ומחלוקת, שאין כמותם כדי לאטום את לבנו מראות כיצד אנו נראים: 

ובכן, כשפוליטיקאינו שיכורי הכח דוחפים שוב ושוב את האצבע לעיניהם של כל ההורים לחיילים, פעם בדמות ההכרזה על חקיקת חוק שישווה לימוד תורה לשירות צבאי, פעם בדמות עמידה על הדרישה לחוק שיפטור עולמית ורשמית משירות כל מי שהוא חרדי (שימו לב: לאן נעלם בלוף "תורתו אומנותו"? פוף! פשוט התאדה לו השקר הגדול...), ופעם סתם בגינוי רפה וחלוש, אם בכלל, של אותה משפחת פוחזים חרדית, שבה אם על ילדיה התחרו ביניהם מי יטיח גידופים ועלבונות קשים יותר בשתי חיילות שנסעו עמם ברכבת (האם שמעתם אדמו"ר כלשהו, ראש ישיבה כלשהו, אולי מי מראשי "הפלג" מתייחסים בכלל לחילול ה' הנורא? מה, השמועה לא מצליחה להגיע עד "נאות הדשא" בארוזה, אינטרלאקן ודאבוס?...)

ובכן, כשכל זה קורה מסביבנו, הנה שוב באו ימי "בין הזמנים" ושוב הזכירו לכולנו את האמת העירומה:

שהסיפור שאנו מספרים כבר 40 שנה ויותר, לכל עם ישראל (סליחה: ל"פריץ", ל"ארי" ול"דוב" שמהם כמובן מצווה "להציל" כל מה שאפשר, בכל דרך), על היותנו "שבט לוי", הפטור לא רק משירות צבאי אלא גם מכל עבודה ומכל נשיאה בעול הפרנסה, הסיפור הזה, ובכן, כבר לא עובד יותר, אתם יודעים מדוע?

כי ה"פריץ", אוי ואבוי לנו, פקח את עיניו!

ולפתע הוא מסרב להמשיך ולקנות את הלוקשן שמכרנו לו כל השנים! 

עיניו של ה"פריץ" נפקחו, והוא הבין כי עירומים אנחנו, אבל עינינו שלנו טרם נפקחו, וכך אנחנו איננו יודעים שהוא פקח את עיניו, על מנת שלא לשוב ולעצום אותן עוד!

וכך נוצר המצב הקומי-טראגי הבא:

בעוד אנחנו כמובן יודעים בלבנו פנימה, מאז ומתמיד, כמה עירומים אנחנו; כמה הציור שאנו מציירים את "עולם התורה" שבו כל הזכר היילוד, בהגדרה, בלי קשר ליכולתו, כישוריו, התמדתו או רצונו, הוא קודש מלידה, "בן תורה", איש שבט לוי, בעוד אנו מבינים כמה הציור הזה הוא שקר אחד גדול שנועד להבטיח שה"פריץ" ימשיך לשאת בעול לבדו, הרי שבגלל שעינינו לא נפקחו עדיין, אנחנו לא מבינים שה"פריץ" דווקא פקח את עיניו, ועכשיו גם הוא יודע כמה "עירומים" אנחנו!

על ההתנהגות החרדית המופקרת בימי בין הזמנים, בכל תחום אפשרי, אין צורך להרחיב. הכל גלוי וידוע לנו, במחננו פנימה. 

אבל ה"חידוש" הוא שעכשיו הכל - לא רק ההפקרות של "בין הזמנים", אלא בעיקר העובדה הפשוטה ש"קדושתו" של בין הזמנים בעינינו, כמו רצוננו שיפטרו אותנו רשמית (באמצעות חוק שגם יהיה מוגן מפני בג"ץ ו"רשעותו"), מכל חובה ומכל צורך לשאת בעול כלשהו, עולים עשרת מונים על המיתוג העצמי, השחצני, שבע הרצון, שלנו כ"בני תורה" ש"תורתם אומנותם", ושתרומתם לעם ישראל לא רק שקולה, אלא אף עולה על תרומתו של כל חייל ---  ובכן, העובדה הזו לפתע גלויה וידועה עכשיו גם ל"פריץ", שלמדנו לבוז לו, לטפשותו ול"עגלתו הריקה" (ראו: הקריקטורות ב"יתד נאמן" למשל)! 

בזכות גסות לבם יוצאת הדופן של פוליטיקאינו ומנהיגינו הרואים למרחוק ב"חכמתם", וגם בזכות העובדה שאנחנו למדנו לעצום את העיניים חזק-חזק, ולשנן לעצמנו כמה אנחנו תמיד-תמיד צודקים וכמה כל השאר הם רשעים, אנטישמיים, סתם שונאי חרדים, ועמי ארצות ו"גויים" ו"פריצים" ----

בזכות כל זה, זכינו להבין פשט חדש, אם כי בסיסי, בסיפור אדם וחווה ועץ הדעת בפרשת בראשית!

"ותיפקחנה עיני שניהם":

תדמיינו מה היה קורה אם רק חווה הייתה אוכלת מעץ הדעת: רק עיניה היו נפקחות, רק היא הייתה יודעת "כי עירומים הם", בעוד אדם הראשון, נעבעך, לא היה מבין מה נשתנה, ולכן גם לא היה מבין למה הוא מגורש מגן עדן...