מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' שופטים, ב' אלול תשפ"ג.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
יש את הבדיחה הידועה על ליטוואק שהיה באתר נופש כלשהו בשבת מברכים אלול, וכמוהו היו עוד כמה ליטאים, שלמרות שהם אינם אומרים 'ויצמח', הם נהנים מהקירוב שהבתי חב"ד מעמידים לפני כל אחד ואחד, ואת התפילות והסעודות ערכו בבית חב"ד המקומי.
כנהוג, בעת הסעודה נשא השליח דרשה ושילב בה חסידות והנושא המדובר היה 'אלול'.
התחיל השליח ב'מילתא דבדיחותא' ואמר: כל העולם יודעים שאלול ר"ת 'אני לדודי ודודי לי' אבל אצלנו מקובל שיש ר"ת נוסף של המילה 'אלול' שהיא ר"ת 'אלע ליטוואקעס ווערן ליובביטשער' (כל הליטאים נהיים חבדניקים).
אחד הליטאים לא אהב את הבדיחה והתריס לעומתו: ואלי זה הפוך, 'אלע ליובביטשער ווערן ליטוואקעס'?
ענה לו השליח: 'אתה רואה? זה ליטוואק! אם אפשר ללכת ישר למה ללכת עקום'!.
בשבת שעברה הייתי בלאס אנג'לס, וסעדתי אצל שליח חב"ד, הוא סיפר לי כי הוא אמנם מתגורר בלאס אנג'לס, אבל חלק מהשבוע הוא בלאס וגאס, (מרחק 4 שעות נסיעה) שם יש הרבה יהודים שזקוקים לקירוב להשפיע עליהם טוב, זה לעומת זה, כנגד הקליפות הרבות של הסטרא אחרא שיש באותה עיר, והוא נע על ציר 'לאס אנגלס' 'לאס וגאס' כל שבוע.
לאחר הטשולנט, הוא נשא דרשה והציג אותי כאורח מירושלים, שמתגורר זמנית בגלות אמריקא וכיבדני לדבר.
כמנהגי להתחיל את הדרשה בדבר צחות, התחלתי עם הסיפור דלעיל. כולם צחקו. כנראה חוץ מהשליח עצמו אף אחד לא הכיר את הסיפור, אך הוספתי, כי במקרה דנן יש לי ר"ת עוד יותר מוצלח על אלול, נחשו מה?
כולם שתקו וציפו להפתעה שאני עומד להנחית עליהם. אמרתי: הרי כולנו יודעים את מסירות נפשו של השליח. שתדעו לכם, שאצלו כל השנה בחינת 'אלול', שהרי 'אלו"ל' ר"ת 'לאס אנג'לס לאס וגאס'. (האוזן שלי עוד מצלצלת מעוצמת מחיאות הכפיים).
בבית חב"ד מצאתי ספר עם שם מעניין 'לא ביקשתי לבוא לעולם' מאת הרב מאניס פרידמן (אחיו הבכור של המשורר הר' אברהם פריד), בדרך כלל אין לי פנאי לעיין בספרים מזדמנים, אני בקושי מספיק את החובות הקבועים שלי, אבל שם הספר המתריס קרץ לי ופתחתי אותו.
לפני שאמשיך, אציין, כי לפני מס' שבועות נכנסתי לחנות ספרים לקנות משהו וראיתי על השולחן ספר בשם 'לא נתנו צ'אנס' מאת הרב אורי זוהר.
את הרב אורי זוהר הכרתי לפני עשרות שנים, למדתי תקופה בבחרותי בישיבה של הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל בעיר העתיקה, שם ישב ר' אורי והגה בתורה בהתמדה עצומה, כאשר הוא משדר בהתנהגותו מסר אחד בלבד: 'תנו לי להשלים את מה שהחסירו ממני 40 שנה', לפעמים הייתי מתבייש מעצמי בגללו, הייתי רואה אותו מפעם לפעם נוטל ידיים, מנגב ופונה לקרן זוית ואומר ברכת 'אשר יצר'. 'אומר' אמרתי? איזה 'אומר'? מתפלל, מתרפק, משתפך לפני קונו, מה אומר ומה אדבר, זה היה בשבילי ספר מוסר חי, אין מילים לתאר, מילה במילה, בכוונה ובהטעמת כל הגה, עם עיניים עצומות, נראה כאילו מבקש להשלים 40 שנה שלא זכה לברך ברכה זו, אשרי עין ראתה.
בנוסף הוא היה חברותא עם אחי ר' אברהם זצ"ל וידיד אמת של יבלחט"א אחי הר' משה שליט"א, וממילא גם ראיתי אותו בשמחות, נואם בחסד עליון, דברים חוצבי אש מתובלים עם חוש ההומור העוצמתי שלו, כך שראיתי אותו מכמה זויות.
לכן, כשראיתי את הספר שלו 'לא נתנו צ'אנס' עם תמונתו הזוהרת תרתי משמע (ומאחורי פניו משתקף צללית תמונתו במצבו הקודם), רכשתי מיד את הספר, ואני קורא אותו בתקופה זו, אני לא סתם 'קורא', אני 'לומד' את הספר, כל שורה פנינה, כל משפט יהלום.
כעת נחזור לספר שראיתי בבית חב"ד, אחרי שפתחתי אותו והצצתי קצת נשביתי בקסמו וכעת יש לי 2 ספרים שאני 'לומד' אותם, שניהם מתחילים במילה שלילית 'לא', ('לא נתנו צ'אנס' ו'לא ביקשתי לבוא לעולם').
לא זוכר מעודי, להיות עסוק בו זמנית באותו רעיון ואותו תוכן, עם כזה ניגוד קיצוני משני צידי המתרס ואסביר בקצרה.
שני הספרים מדברים על שאלות יסודיות אמונתנו, תורה מן השמים, אמיתותה המחייבת, תפקידנו בעולם, יעודנו בחיים, שכר ועונש וכו'.
אבל הגישה כל כך שונה, אפילו הפוכה, ר' אורי משדר חוזק ועוצמה, יקוב הדין את ההר, רחב כארז חסון כאלון, עבדא קמיה מרא ולעומתו ר' מאניס משדר רוך כקנה, דוד ורעיה, לעג לכל המיתוסים, שידוד מערכות מימי קדם, ניתוץ גישות ישנות וכו'.
אולי אני מקצין קצת, אם אגדיר זאת בהגדרה חדה: 'עבדו את ה' ביראה' לעומת 'עבדו את ה' בשמחה'.
אולי לא הייתי מגיעה למסקנה הזאת כ"כ מהר, לולא הכרתי את הגה"צ רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל שהחזיר בתשובה את ר' אורי, הוא היה איש אמת ללא כחל ושרק ולא נשא פנים לאף אחד ולשום דעה קדומה. מסופר כי אחר השואה, כאשר שרד לבדו את הנורא מכל, בחור בודד בגרמניה מולדתו, הלך לחפש את האמת, ופנה לבדוק את כל הדתות לעומק, בלא דעות קדומות וכאשר שוכנע שהכל הבל ורעות רוח, החל לבדוק בתוך עמו את כל הגישות והדרכים ולבסוף דבק בדרך הגר"א ואף שוחחתי עמו פעם אחת שיחה ארוכה במשעולי שכונת שערי חסד, בעניינים העומדים ברומו של עולם ונפעמתי מישרות מחשבתו והלך נפשו הצלולה ללא סרך של עקמומיות.
והמסקנה שלי, הספר של ר' אורי מציג את האמת לאמיתה אל מול כל הסחי והמאוס שר' אורי ידע בדיוק את כל נבכיה מעברו, ומי שירצה לחפש את האמת באמת, ימצא את כל הדרוש לכך בספרו.
לעומת זאת, מי מתוכנו שמחפש קרבת ואהבת ה' ובעיקר מי שמטפל או קשור איכשהו עם 'נוער מתמודד' ('נוער' לאו דוקא) שברוח דורנו זקוק להבנה בנבכי הנפש ומחפש גישה שונה שתעורר את הנימים הכמוסים ותצית את הגחלת המחכה לניצוץ, נראה לי ששם ימצא את שאוותה נפשו.
נ.ב. היכן מרומז בפרשתנו תחילת ה'זמן' שזה עתה התחלנו?
איך קשורים שלושת השבועות של בין המצרים, עם שלושת שבועות בין הזמנים עם פרשתנו ועם השופר שמתחילים היום לתקוע בו?
כל זה ועוד הרבה הגיגים מחודשים, תמצאו בתוככי הגליון 'מעדני הפרשה', המצו"ב, טעמו וראו כי טוב.
בברכת שבת שלום ומבורך וחודש התשובה מאהבה ומרצון:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.