רגעים של השבוע - פרשת פינחס
ניגון קעמפ על שולחן המוהל / ספר התורה החדש שנדד / חדשות ברדיו על פינחס בן אלעזר הכהן / השקיעה המספרת על הזריחה
א. הניגון שריפא
השבוע ביום רביעי, הסתיים מחנה הקעמפ הראשון במוסקבה, אחד מתוך סדרת מחנות קיץ "גן ישראל" במוסקבה, שקצת עליהם ועל ההיסטוריה שלהם, כתבתי בשבוע שעבר. התחושות והסיפוק אותם הרגישו המדריכים, היו השנה כנראה מעבר למצופה. מן הסתם, לאור העובדה שכל המדריכים הם בני המשפחות שלנו, כאלו שבעצמם השתתפו בילדותם במסגרות אלו, והם נתנו את כל כוחם ונפשם למען החניכים.
בני שיחי', אחד המדריכים בקמעפ, שיתף אותי בשמחה ובהתרגשות, ברשימת ההחלטות הטובות והמצוות שבני הקבוצה שלו קיבלו על עצמם. קינאתי באושר ובסיפוק שהוא חש השבוע!
מנהל הקעמפ הוא ר' יוסי ויסברג, בנו של מנהל הקהילה הרב מרדכי ויסברג, והוא שלח לי מילים מרגשות אלו:
"אחרי שהאוטובוסים יצאו משטח הקעמפ בדרכם חזרה למוסקבה, אפשר לכתוב הרבה ולספר רבות על אירועי שלושת השבועות האחרונים. אבל רגע אחד שמאוד מאוד תפס אותי, היה היום. זכיתי, ובמהלך השנים כמדריך וכמדריך ראשי, היו לנו לא מעט בריתות ב"ה, אבל ברית כמו שהיתה הפעם עוד לא זכיתי לראות.
ילד שמאוד רצה, אבל מטבע הדברים הוא פחד. יחד עם אביו דיברנו והרגענו אותו. הנגיד היקר מר ברוך בן ציון גורביץ שכובד בסנדקאות גם דיבר על ליבו של הילד, ולאחר שנרגע וביקש שימשיכו, עשה המוהל ד"ר ר' ישעי' שאפיט את מלאכתו נאמנה. ולפתע, ברגע של כאב, במקום לצעוק אייי... פתח הילד הנימול את פיו והתחיל לשיר... שיר חסידי שפותח בהיגוי של איייי, שיר מתוך מספר שירים שהוא למד זה עתה בקעמפ, והם חדרו בנשמתו ובלבו של הילד, הרך הנימול, והוא המשיך בשירה כשאנו מצטרפים אליו ושלווה עילאית קרנה מפניו הטהורות. אותי זה צמרר"!
ב. תורה משושלת
ידיד חשוב הזמין אותי בראשית השבוע לפגישה במסעדת ירושלים, הממוקמת בקומה החמישית בבניין בית הכנסת 'בלשוי ברוניא' שבמרכז מוסקבה. כמו תמיד, אני אוהב להתבונן מסביב ולראות איך המקום שוקק חיים, ושמה הטוב של המסעדה הגיע גם לאלו הפוקדים את המקום בגלל הטעם והשירות, ובזכות זה גם זוכים למזון כשר למהדרין.
בהגיע עת מנחה, נכנסתי לבית הכנסת המואר והגדוש, ושמחתי לפגוש את רב המקום הרב יצחק קוגן, ששוב וידא אם קיבלתי את 'ההזמנה לפתיחה'.
השבתי לו בחיוב, והתעניינתי בהתקדמות הפרויקט. עוד חלום של הרב קוגן מתגשם, בקצב ובגדול: שיחזור ובניית בית הכנסת ההיסטורי בעיר ויטפסק שבבלרוס, מרחק כשעה מעיירת ליובאוויטש.
ואז הוא משתף אותי על קושי בשלב הכמעט האחרון: אין מספיק כסף בעבור הריהוט, וחייבים לראות מה ניתן לעשות. אני ניצב בפניו כמו נר בפני האבוקה. מביט בו ויודע ומאמין, שכל השיחה הזו היא רק בגדר השתדלות. הנס בוודאי יגיע בע"ה.
והוא הגיע הרבה יותר משציפיתי.
שלושה ימים אחר-כך, והרב קוגן מטלפן. לפי טון הקול והשפה שהוא בוחר לדבר איתי (אידיש, רוסית או לשה"ק), אני כבר יודע שזו שיחה שמחה: "פנה אליי מישהו ואמר שהוא רוצה לתרום לנו ספר תורה לבית הכנסת החדש בוויטפסק, ובתנאי שבימים שקוראים בתורה, יקראו רק בו. הודיתי לו, אבל הסברתי לו שהוא התורם השלישי... יש כבר שני ספרי תורה שנתרמו, ואי אפשר להבטיח לו את קיום בקשתו. אבל אם תרצה, אפנה אותך לקהילה אחרת כאן ברוסיה שאין לה בכלל ספר תורה משלהם, והם ישמחו לקרוא בו בכל פעם. הוא הסכים, לא לפני שהבטיח לתרום לבית הכנסת החדש שלנו, את העלות של ספר תורה. וכך, הקהילה ההיא הרוויחה ספר תורה, ובית הכנסת החדש שלנו קיבל חסות על כל הריהוט... והאיש לא רק הבטיח, אלא לפני שעה קלה כבר העביר את התרומה"....
ג. החדשות של פינחס
אמש, נפטר בישראל לאחר מחלה קשה, מר מוטי עדן ע"ה, ששימש בעבר כמנהל ערוץ 1 ברשות השידור, והיה עיתונאי מוערך בתקשורת הישראלית, שאף זכה לראיין את הרבי.
בכל הזדמנות דאג לפרסם באור חיובי על הרבי ופעילות חב"ד, וכן יזם והכניס לטלוויזיה את הסדרות הפופולאריות על שלוחי הרבי בעולם.
הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א הראה לי אמש פרט מעניין, כי שיחה פרטית שהייתה למר עדן עם הרבי, התקיימה כמו השבוע - בשבוע 'פרשת פינחס'!
הרבי דיבר עמו על הצורך לנצל את הרדיו להפצת יהדות, כי "לרדיו יש כוח השפעה שאין לעיתונות. כי יש לדוגמה אדם שאינו יודע לקרוא, אבל כשמדברים ברדיו הוא מבין וכך אפשר להשפיע עליו: מכיוון שהוא רוצה לשמוע חדשות ממה שמתרחש בוושינגטון, ולפני זה מדברים ברדיו על כך שהשבוע הזה הוא פרשת פינחס, ושפינחס היה האיש שקינא קינאת ה' צבאות, ועל ידי זה הוא הביא את ברכת ה' לכל עם ישראל עד סוף כל הדורות, אזי אין למאזין ברירה. הוא מחכה מתי יודיעו לו מה נעשה בוושינגטון, ולכן הוא מוכרח לשמוע מה נעשה, להבדיל, עם פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וזה תלוי באיש שעורך את התוכנית, ובאיש שיש לו השפעה על הרדיו ויהי רצון שתעשה זאת מתוך שמחה, ושתתחיל לעבוד בכיוון זה. וכשתעשה זאת בדרכי נועם ותביא זאת אל הפועל, אזי בוודאי תצליח, ובוודאי שזה יוסיף בהצלחתם של המאזינים ובהצלחתו של השדרן".
השיחה נמשכה עוד וכדאי לעיין בכולה, אך אין ספק, שבעידן בו כל אדם שני נהפך לעיתונאי באמצעות פלטפורמות המדיה הזמינות בכל רגע נתון - חובה לנצל זאת לטובה, להרבות במעשי חסד, לפרסום זמני שבת וחג, להבאת דברי חיזוק והתעוררות וכל השפעה טובה שניתנת לנו לעשות.
ולתמונת השבוע שלי: הזריחה מתוך השקיעה
'כאן התגוררו הקנטוניסטים, ואת מאות המדרגות המסוגננות ממולנו, בנו אסירים שהנאצים העבידו בכפייה במשך מספר שנים'. שעת בין הערבים של יום רביעי, אנו בשייט על נהר ה'אוקה' בואכה ה'וולגה' - הנהר הרוסי הגדול ביותר באירופה, ואוזני כאפרכסת לשמוע את ההסברים המעניינים, בליווי ההיסטוריה המרתקת של העיר בת קצת יותר מ-800 שנה.
בין לבין אני לומד על שני חלקי העיר, זה מצד ימין עם הקרמלין העתיק, שהיה אסור על היהודים למגורים, לבין החלק השני משמאלנו בה פעלה קהילה יהודית משגשגת.
דקות לפני שנעמדנו על סיפונה של האונייה לתפילת מנחה, הפנו את תשומת לבי אל שקיעת החמה המרהיבה ביופייה, וצוין בפנינו כי השקיעה היפה ביותר מדי יום ברוסיה, היא כאן, מעל העיר ניז'ני נובגורוד. הוצאתי את הטלפון וצילמתי, אך די התאכזבתי, כי התמונה ממש לא משקפת את המציאות המדהימה ביופייה. וחבל.
ההפלגה ממשיכה, עוד חלקי העיר ניבטים מהנהר עליה אנו מפליגים על האונייה החדשה, שכל כולה, על כל חלקיה, נוצרה ונבנתה כאן ברוסיה, והיא השנייה שנבנתה בשיטה זו ובגאווה לאומית גדולה. הראשונה כמובן משייטת בנהר מוסקבה.
יממה לפני כן, עמדתי יחד עם עוד עשרות אורחים המורכבים מרבנים, שלוחים וידידים שהגיעו לשמוח בחתונת בת רב העיר, ברחבה הגדולה של מרכז התערוכות בטבורה של העיר היפה. התבוננתי במאות בני הקהילה, שאהבתם והערכתם העמוקה למשפחת ברגמן, באה לידי ביטוי בערב זה, שהחל בשעה 6 בערב, והסתיים אי-שם לקראת 2 לפנות בוקר, כשהשמש כבר זרחה שוב מעל פני העיר.
החתונה היתה מלאה בשמחה, ובעיקר מלמדת ומחנכת על יופייה וטהרתה של בית יהודי חדש. אירוע מיוחד בהשתתפות אנשים רמי מעלה, בהם ראש העיר, סגן מושל העיר והמחוז, ראשי דתות ועוד, שידידי רב העיר הרב שמעון ברגמן, השכיל מאז הגיעו מהעיר ירושלים לפני כשלושים שנה עם רעייתו המסורה, להוביל יחד את הקהילה ולהצעידה להיות אחת הקהילות המפוארות ברוסיה, עם בית ספר פעיל, מניינים תפילה קבועים, ועוד הרבה מעבר למה שהספקתי לראות בשני ימי שהותי בעיר, עד חזרתי אתמול לבירה, לאחר כארבע שעות נסיעה ברכבת הנוחה, לא לפני שאני מביט שוב אל בניין בית הכנסת המשוחזר והיפה כל כך, ואל עבר העיר, שעוד לא הגעתי לכלל מסקנה אם היא מרשימה יותר ביום עם העצים המלבלבים הרבים, או בלילות עם האורות הצבעוניים המדגישים את החזית של המבנים ההיסטוריים.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.