הביא שם בעל המאמר מ’הרמב״ם, בסהמ״צ עשה קפ״ט, שכתב: מ״ע, לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולאמר זאת בכל עת… שלא הזכיר ס״ת אלא רק שנזכור בפה, ובפ״ה ממלכים ה״ה, שכתב: ומ״ע לזכור תמיד מעשיו הרעים וכו׳, הראב״ד לא השיג על הרמב"ם… והרמב״ן לא השיג על הרמב״ם בספר המצוות, ובסוף פרשת כי תצא כתב בפירוש… ולא הזכירו קריאה בס״ת, שלא לדבר על חיוב שנתי, בעשרה וכדו׳.’
ומספר החינוך, שכותב: “…ואל הזכירה הזאת בלב ובפה, לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום, כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, והטעם… אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק, אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכר הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש, והנה בכל מקומות ישראל קוראים ספר התורה בשנה אחת או בשתים או שלש לכל הפחות…”
הנה נראה לי בס״ד בהקשר אל כך להביא את מאמרו דרבי שמעון בספר הזהר ח״א, רכה א, וכך נאמר שם:
“אמר רבי שמעון, כד אנא… אבל דא מהניא להו, דאנא שכיח בעלמא, ואנא סימנא (נ״א סמכא) בעלמא—דהא בחיי לא יתיב עלמא בצערא, ולא אתדן בדינא דלעילא; בתראי, לא יקום דרא כדרא דא.
וזמין עלמא, דלא ישתכח מאן דיגין עלייהו, וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא… וזמינין בני עלמא דצווחין — ולית מאן דישגח עלייהו, ויהדרון רישא לכל סטרי עלמא — ולא יתובון באסוותא; אבל חד אסותא אשכחנא להו בעלמא ולא יתיר — בההוא אתר דישתכחון אינון דלעאן באורייתא, ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה—כד מפקי האי—בגיניה — מתערי עלאי ותתאי, וכל שכן אי אכתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי.
והא אוליפנא מילה…ווי לדרא, אי אצטריך ספר תורה לאגלאה ליה מאתר לאתר, אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא {כפי שנהוג לעשות כן בד׳ שבתות הללו, בתי כנסיות שאין להם כי אם ספר תורה אחד או שנים…}, דהא… ובגלותא דספר תורה תמן היא, וכלא מתערין עליה עלאי ותתאי.
אמר רבי שמעון, אי הני בבלאי…ינדעון מלין דרזי דחכמתא על מה קאים עלמא, וסמכוי על מה קא מתרגשן, כד ישתכח בדוחקא, ינדעון… ועם כל דא, אית בינייהו פקחין בעבורא דשתא, ובקביעותא דירחי, אף על גב דלא אתייהיב להו ולא אתמסר בידייהו” ע״כ, וד״ל.
ונמצא, ‘התורה מן השמים’ (ואינה מתחדשת בכל עת) ואיננה להשתנות, ‘אבל אנחנו ואבותינו חטאנו’, ואשר הלוא המוטל עלינו לשוב בתשובה שלמה, ועי״כ, להשיב את העולם לאיתנו הראשון, אל המצב שהיה (לפני החטא) אילולי חטא אדם הראשון.
ובכן נניח כי פעם כשהיה צדיק להגן על הדור [דוגמת רבי שמעון כנ״ל] הדבר יצא אל הפועל בלא ׳ספר תורה׳… ואח״כ עם ׳ירידת הדורות׳, כי נוצר מכך ההכרח לפעם אחד בשלוש שנים, שנתיים, מדי שנה... כל זה כתבתי לפי עניות דעתי שבי.
כיוצא בו, כל ענין בנייית המשכן, כלי המשכן, בית המקדש — כתוצאה מחטא העגל הוא כנודע, והבן כל זה.
ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן!
שלכם,
הילל גלוּק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.