טעות במאמר האחרון של החרדי בעולמו

 

שלום לר׳ חיים,

במאמר האחרון של החרדי בעולמו היו הרבה דברים שאינם נכונים, ואז שלחתי לו את המכתב דלהלן כדי להעמיד דברים על דיוקם, ובתשובתו הודה לי והציע לפרסמם בבעולמם.

כתב כת״ר:

למעשה, ידועים לנו בבירור תשעה הבדלים בין ספרי התורה של התימנים לספרי התורה הנהוגים בקהילות הספרדים והאשכנזים. ולא נכנס כאן לחידה הידועה שהרמב"ם העתיק ספרו מספרו של בן אשר, שדקדק בו שנים רבות וכל הכתיבה שלנו - על כל פרטיה ודקדוקיה - היא מהעתקת הרמב"ם, אלא שלאחר שהתגלה כתב בן אשר עצמו, נמצאו תשעה הבדלים בינו לבין העתקת הרמב"ם אותו ואין איתנו יודע עד מה. המדהים הוא, שהתימנים, המקפידים מאוד לפעול בהכל כדעת הרמב"ם, כותבים כפי מסורת בן אשר שנמצאה - ולא כפי המודפס ונהוג אצלנו. כך שאפילו תימני שיקרא מס"ת תימני-מקורי, לא יצליח לצאת י"ח, משום שעדיין בעניין הפתוחות והסגורות, יש אי התאמה בין פסקי הרמב"ם (שראינו לעיל שזה לעיכובא) לבין הכתר שממנו העתיק לכאורה הרמב"ם. וה' יאיר עינינו.

אין בכל הקטע הזה משפט אחד נכון!

אפרט:

1: למעשה, ידועים לנו בבירור תשעה הבדלים בין ספרי התורה של התימנים לספרי התורה הנהוגים בקהילות הספרדים והאשכנזים

אין תשעה הבדלים אלא ארבעה עשר, ואלו הם:

•  א' גדול עוני מִנְּשֹׂא, חסר וי"ו אחר השי"ן.
• ב' נבקעו כל מעינֹת, חסר וי"ו אחר הנו"ן.
  
• ג' וַיִּהְיוּ כל ימי נח, נוסף וי"ו אחר היו"ד, לא וַיְהִי.
  
• ד' ה' ו', פוטיפרע, תיבה אחת, לא פוטי פרע.
  
• ז' מקשה תֵּעשה המנורה, חסר יו"ד אחר התי"ו.
  
• ח' אל עבר האפֹד, חסר וי"ו אחר הפ"א.
  
• ט' וידבר וגו' כל חלב, פרשה פתוחה, וידבר וגו' המקריב, אין פרשה כלל, לא בהיפך.
  
• י' אשר נקבו בשמֹת, חסר וי"ו אחר המי"ם.
  
• י"א ובראשי חדשיכם, מלא יו"ד אחר השי"ן.
  
• י"ב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעֹר, חסר וי"ו אחר הע'.
  
• י"ג פצוע דַּכָּא, באל"ף, לא דכה בה"א.
  
• י"ד הלה׳ תגמלו זאת, תיבה אחת, לא שתי תיבות.
  

מלבד זאת, יש לציין שאין מסורת ספרדית־אשכנזית איתנה לאורך זמן. עד היום יש חומשים שמציינים שנכתב פצוע דכא בס״א (בספרי אשכנז!), וכך עד היום נוהגים בחסידויות מסויימות כגון חב״ד (שאר האשכנזים קיבלו את דעת רוו״ה שקיבל את דעת המנחת ש״י). למעשה, המנהג הרווח היום נובע מהכרעות האור תורה והמנחת ש״י, שקבעו על פי רוב הספרים שהיו תחת ידם, ואם נחפש אנו בכתבי יד ישנים, נמצא שהרבה מהמסורות הנקראות היום "תימניות" נמצאות בספרי ספרד ואשכנז ישנים. בנוסף, רוו״ה שנחשב בזמנו כסמכות העליונה חלק בכמה סוגיות גם על המנחת ש״י, כגון הוא סבר שיש לכתוב ביתאל בתיבה אחת, ואין ספק שהיו ס״ת שנכתבו על פיו.

2. שהרמב"ם העתיק ספרו מספרו של בן אשר, שדקדק בו שנים רבות וכל הכתיבה שלנו - על כל פרטיה ודקדוקיה - היא מהעתקת הרמב"ם, אלא שלאחר שהתגלה כתב בן אשר עצמו, נמצאו תשעה הבדלים בינו לבין העתקת הרמב"ם אותו ואין איתנו יודע עד מה.המדהים הוא, שהתימנים, המקפידים מאוד לפעול בהכל כדעת הרמב"ם, כותבים כפי מסורת בן אשר שנמצאה - ולא כפי המודפס ונהוג אצלנו. כך שאפילו תימני שיקרא מס"ת תימני-מקורי, לא יצליח לצאת י"ח, משום שעדיין בעניין הפתוחות והסגורות, יש אי התאמה בין פסקי הרמב"ם (שראינו לעיל שזה לעיכובא) לבין הכתר שממנו העתיק לכאורה הרמב"ם.

הרמב״ם לא העתיק את ספרו מספרו של בן אשר אלא מנה בספרו (פרק ח מהלכות ס״ת הלכה ד) את הפרשות הפתוחות והסתומות מספרו של בן אשר. אין לנו שום פרטים אחרים על ספרו שכתב הרמב״ם לעצמו (מלבד מידותיו שכתב שם בפרק ט הלכה י׳), לא חסרות ויתרות ולא שום דבר אחר, ולכן מה שפשוט לכת״ר שהספרדים והאשכנזים כותבים כמו הרמב״ם זאת טעות מיסודה.

לא בדיוק התגלה כתב בן אשר עצמו, כי כמעט כל התורה אבדה (יש לנו רק מאמצע כי תבוא). אלא שיש עדויות של אנשים שראו את הכתר (בעיקר שנים: מאורות נתן ומשה יהושע קמחי). גם כן יש לנו היום כתבי יד עתיקים ואיכותיים שלא היו בפני אור תורה ומנחת שי.

ולגבי ההבדלים:

ההבדל היחיד שקשור למה שכתב הרמב״ם הוא בפרשת צו, היכן נמצאת פרשה פתוחה. הן הספרדים והאשכנזים והן התימנים נוהגים על פי הרמב״ם כי הרמב״ם סתם את דבריו וכתב "וידבר פתוחה" ולא פירש איזה "וידבר". ברם, העדויות שיש לנו מהכתר מראות שבדברי הרמב״ם נפלה טעות, ובן אשר כתב את שתי הפרשות פתוחות, נמצא שאין שום עדה היום שכותבים ס״ת לפי בן אשר! (כיצד זה קרה? קל לי לדמיין: הרמב״ם רשם את ראשי הפרשות מתוך הכתר, וכתב "וידבר פתוחה, וידבר פתוחה", וכשסידר אח״כ את רשימותיו חשב שמנה פעמיים אותה פרשה ומחק).

ולגבי שאר ההבדלים, המציאות היא פחות או יותר כך: במה שקשור למסורת האותיות, המסורת התימנית מתאימה לכתר, אבל לא במה שקשור לפיסוק תיבות (פוטיפרע, הלה׳). בנוסף יש גם תיבות שהיום כל העדות שוות בהן אבל לפי העדויות היה כתוב אחרת בכתר, כגון כי יד על כס יה, שבכתר היה כתוב "כֵּסְיָהּ" בתיבה אחת (וזו מחלוקת בגמרא מסכת פסחים קיז ע״א).

בנוסף יש להוסיף, שגם אילו היינו כותבים על פי בן אשר, אין לנו ערובה שהוא צדק בכל הכרעותיו. מחלוקות בנוסח המקרא היו כבר בזמן התלמוד, וכידוע איננו נוהגים כבתלמוד בענייני חסרות ויתרות (עי׳ לרעק״א בגליון הש״ס שבת נה ע״ב), וכמו בכל סוגיה, לא סביר שאדם אחד יצדק בכל דבריו בלי שום שגיאה. וארחיק לכת עוד יותר מהחרדי בעולמו: ייתכן שבאמת אין חשיבות מה״ת לחסרות ויתרות, וכל שכתב את העיצורים באופן הנכון, הספר כשר, ואין להוסיף או לגרוע פונמות, אבל רשאים להוסיף אמות קריאה. אולם בתקופה מסויימת (בזמן התלמוד) התקבעה תודעה שכל אות ואות מקודשת ואין להוסיף או לגרוע אף לא אמות קריאה, ולכן נוצר מצב שאין בקיאים בחסרות ויתרות, כי כולם העתיקו מספרים שונים, כי בתקופה הקדומה כל אחד היה כותב באופן שרירותי.