רגעים של השבוע - פרשת משפטים, מברכים אדר
זר הפרחים הכפול / שמחה כפולה / היסטוריה וסיפורים מפי הסופר הנפלא / ספר וסיפור על הצדיק הירושלמי
א. באתי לגני אחותי כלה
ידו הייתה פשוטה לקבל עוד כמה שקלים בודדים. המתפלל קירב את ראשו, העלה מעט את הטלית מעל אוזנו, וביקש להבין מהי מטרת איסוף הכסף בין המתפללים. כנראה שהיה באמצע התפילה, והוא מקפיד גם שלא לשוחח דברי חולין בעודו עטור בתפילין, ולכן סימן משהו עם ידו, וגבאי הצדקה הצעיר נפרד ממנו בחיוך.
עמדתי מן הצד, עקבתי אחר הסיטואציה הקצרה, והתפלאתי: המתפלל הרי לא נתן לו כלום, ועל שם מה החיוך של המבקש?!
לכבוד חתונת בן-אחי היקר, הגעתי לביקור בזק בארצנו הקדושה. בבוקר הלכתי להתפלל שחרית באחד ה'שטיבלאך' בעיר ביתר-עילית. לא מעט גבאי צדקה מזכים את המתפללים במצוות הצדקה למען מטרות שונות וחשובות. אחד מהם הוא ר' אברהם רוט, שבין שאר מעשי החסד שלו, שם לו למטרה לשמח ולעודד חולים המאושפזים בבתי רפואה בעיר ירושלים. מול חיוכו, גם החולה הכי קשה יחייך, ומול בקשותיו לצדקה, כל אחד יכניס את ידו לכיסו ויגיש לו את מה שביכולתו.
כידיד ותיק, הרשתי לעצמי לשאול אותו בשקט בצד - 'ר' אברהם, מה היה כאן?'.
"ישנה אשה אלמנה המאושפזת בבית הרפואה, אני אוסף כסף לשלוח לה זר פרחים חגיגי, לרגל המאורע המשמח, כאשר בתה היתומה באה השבוע בקשרי שידוכין". התרגשתי ושאלתי: "הצלחת להשיג את הסכום הדרוש?". כממתיק סוד הוא לוחש לי: "אל תגלה, אבל המתפלל הזה שראית, סימן לי שהוא משלם הכל ורמז לי, שהזר יהיה גדול ויוקרתי, ובזכותו אני חושב להוסיף לזה שוקולדים מיוחדים".
למחרת הוא פוגש אותי ומספר לי: "אחרי התפילה, טלפן אליי אותו תורם, ואמר לי: 'כפי שהבטחתי, אני משלם בע"ה את המשלוח, אבל יש לי שני תנאים: א. אתה לא מספר לאף אחד שזה ממני. ב. אתה גם קונה זר יפה לרעייתך לכבוד שבת, וגם על זה אני משלם"...
ב. שמחה כפולה
בהגיעו לגיל הבר-מצווה הציע לו סבו, אבי-אביו שהכיר בכישרונותיו, להתחיל ללמוד לפי הסדר את הש"ס - כל התלמוד הבבלי על 60 המסכתות שבו. ובכדי לדרבנו, אף הבטיח לו פרס מיוחד.
הנער הצעיר לקח את היוזמה בצורה רצינית, ובמקביל לכל סדרי הלימודים בישיבה, פתח במסלול של עצמו - לימוד כל הש"ס. דף אחר דף, עוד פרק ועוד מסכת, בעיון עם חברותא, ובשקידה בשעות לילה מאוחרות או בוקר מוקדמות, וכל זה, לצד חביבותו לסייר בקברי הצדיקים הקדמונים בארצנו הקדושה ומקומות היסטוריים יהודיים שבהם נעשו לאבותינו נסים ונפלאות - עליהם חקר, והעלה הכל על הכתב בצורה ברורה ומובנת.
שלשום, באולם קטן נערך אירוע גדול: חגיגת שבע ברכות לקרוב משפחתי, בשילוב סיום כל הש"ס כולו, והמשכו בחלוקת ספר חידושים על עניין השתטחות על קברי צדיקים ועוד.
התבקשתי על ידי קרובי משפחתי, שארגנו את החגיגה לכבוד נכדם החתן הנפלא - להנחות את האירוע. לא יכולתי שלא לראות ולחשוב על הצניעות של החתן החסידי הצעיר, שגם כלתו - רעייתו הטרייה הופתעה לגלות כי בעלה מסיים הערב את הש"ס כולו, לאחר שקידה מדהימה במשך שנים ארוכות.
החתן היקר התחמק מדיבורים ונשיאת נאומים, וגם כשנעמד לערוך את הסיום - עשה זאת בענווה מיוחדת.
דברים מרגשים הושמעו מפי אביו וסבו של החתן שיחי', אך הלקח אותו לקח כל אחד מהמשתתפים הוא כי 'לא בשמים היא', ומי שרוצה באמת, זוכה לנצל כל רגע מחייו בצורה נכונה ומתאימה, ויכול בע"ה להגיע להספקים גדולים ברוחניות ובגשמיות.
ג. על הצדיקים
מרצים וכותבים רבים על זוגיות ומשפחה, ומשתמשים בסיפור הנודע והמלמד: "מעשה שהיה עם רבי אריה לוין, שהגיע פעם עם רעייתו למרפאה ואמר לרופא, 'אדוני, הרגל של אשתי כואבת לנו'".
"זה היה במוצאי שבת קודש בשעה 2 בלילה. הרבי קם לקראתי, עירני ושמח, כיבד אותי לשבת, ורק ביקש לשמוע ממני סיפורים על רבי אריה; שעתיים וחצי (!) ברציפות סיפרתי על האיש הדגול, הצדיק הירושלמי, רב האסירים, איש חסד לכל חולה ונזקק, ואיש חינוך שהעמיד אלפי תלמידים. על-אף שמזכיר הרבי ביקש ממני כמה פעמים לצאת, הרבי הורה לי להישאר ולהמשיך לספר ממה שראו עיניי ושמעו אוזניי במאות הפעמים שביקרתי אצלו בביתו, מאז הפעם הראשונה בהיותי בן 12 שהצדיק הזמין אותי לביתו".
אם הסיפור על כאב הרגל של רעיית רבי אריה, סופר באותה הזדמנות לרבי - אני לא יודע, אבל אין ספק שכאן מתגלגלים סיפורים על רבי אריה וצדיקים נוספים - והכל מכלי ראשון ומקורי!
זכיתי השבוע להתארח אצל קרוב משפחתי, הסופר הדגול ר' שמחה רז שי', בשכונת 'בית וגן' הירושלמית, מול נוף פנוראמי מדהים של עיר הולדתו וחיותו, וממרומי גילו לאורך ימים ושנים, הוא שיתף אותי בסיפור חייו המרתקים. וכחב"דניק, סיפר לי בעיקר על הקשר שלו לרבי.
"יום אחד קיבלתי מכתב מדהים מהרבי, הפונה אליי מראש בסליחה, על-כך שהוא כותב לי, על-אף שלא ביקשתי את הצעתו והדרכתו, אך היות והנושא הוא טובת הכלל, הוא מפציר בי להמשיך את השליחות היהודית שניהלתי באותה תקופה בדרום אפריקה".
ור' שמחה, שזכה במשך ימי חייו הארוכים לראות צדיקים, להתחמם לאורם, ללמוד מתורתם ולהתוודע להליכותיהם - נעצר לרגע, הרים את ראשו, ובמבט חד אמר לי: "הרבי מליובאוויטש, זה מנהיג בישראל, זה רבי"!
"בסיום היחידות הנפלאה והארוכה שזכיתי אצל הרבי, אמר לי הרבי כי חשוב מאוד לפרסם סיפורי צדיקים, וביקש ממני לעשות זאת. ואכן, בזכותו כתבתי את הספר הראשון שלי 'איש צדיק היה' ובו סיפורים על הצדיק רבי אריה לוין, והמשכו בספר 'צדיק יסוד עולם'; ואחריהם עוד כארבעים ספרים עם סיפורי צדיקים ומסרים, פתגמים ואמרות לחיים".
ולתמונת השבוע: סופר, סיפור וספר
שטיפת הבית, הכנת השולחן השבתי, פמוטים ונרות, ריחות של בישולים ואפייה, וברקע קולו של ר' שמחה. וכאילו לא חלפו להם ביעף ארבעים שנה, והנה הקול אותו קול, אולי צרוד קצת, בכל אופן הוא כבר מעל תשעים - לאורך ימים ושנים טובות, שנים בהן תרם את קולו ועטו למען כלל ישראל - ומול עיניי חזרו אותן שנות ילדות, שהכנת הבית לקראת שבת המלכה, הייתה על רקע תוכניתו הקבועה מדי יום שישי של ר' שמחה רז, בה שילב סיפורים ודברי תורה על פרשת השבוע, ובין לבין הושמעו קטעי שירים חסידים שבתיים, שהוגשו מעל גלי תחנת הרדיו "ערוץ 7" המיתולוגית, התחנה היחידה שהייתה אז עם תוכניות מסורת יהודית, ומחוסר ברירה חוקית, היא נאלצה לשדר מתוך אוניה שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל...
"ר' שמחה! הנה לי ההזדמנות להודות לך על הזמן שהקדשת, והאווירה המיוחדת שגרמת לנו, כמו לעוד אלפי בתים בישראל". הוא נהנה ושיתף: "שנים רבות ערכתי את התוכנית, ומעולם לא חזרתי על אותו פתגם או סיפור, ב"ה השקעתי והבאתי תמיד חומרים חדשים".
וכך הוא סיפר לי בין השאר: "אבי היה מוסר שיעור קבוע ב'דף היומי', ובכל סיום מסכת, הייתה אמי מכינה כיבוד בעבור הלומדים. זכורני, כי באחד הסיומים הגיע הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין והתבטא: סעודה בסיום מסכת היא סעודת מצווה הגורמת לכל המקטרגים להסתלק".
בניחותא, כמונה מעות, הוא מספר לי סיפור מדהים: "כאשר שירתתי בצבא כקצין דת, התגלגלה פעם שיחה על דת ואמונה, ביני לבין רחבעם זאבי, המוכר יותר בשם 'גנדי'; אמרתי לו, 'אתה כאלוף בצבא יודע, שבכל תוכנית לחימה מכינים גם דרך נוספת, אם משהו ישתבש ולא יפעל כפי שתוכנן מראש, ומה תעשה לאחר החיים, כאשר נשמתך תעלה למעלה ותגלה שיש עולם הבא ויש דין ומשפט'?! גנדי זלזל, הרים חתיכת נייר מהרצפה וכתב לי: 'אני מעניק את כל חלקי בעולם הבא לשמחה רז'. הייתי כאוב והמום, אך שמרתי את הפתק איתי. עברו מספר שנים, וערב אחד התדפק יהודי חרדי על דלת ביתי. מתברר כי הוא הבן של גנדי שחזר בתשובה. 'לאבא שמסר את נפשו למען ישראל במלחמות, מגיע גן-עדן בעולם הבא' התחנן הבן, וביקש שאחזיר את הפתק"...
לולא הגיע הרופא שהוזמן על ידי בני משפחתו המסורה, יכול הייתי עוד לשבת זמן רב וליהנות ממחיצתו של הסופר הדגול.
ברטט של התרגשות לקח ר' שמחה לידו אחד מספריו על רבי אריה, רשם לי הקדשה אישית, והעניק לי את הספר בחיבה עם מסירת דרישת שלום לכל יהודי רוסיה.
גוט שבת וחודש טוב!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.